ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
שתי פרשיות קטנות הנמצאות בפרשת בהעלותך, מהוות נקודת מפנה להנהגת עם ישראל - פרשות העם המתאווים והעם המתאוננים.
המיוחד בשתי פרשות אלו הוא, שלמרות שחמורות מהן כבר עבר ועוד יעבור עם ישראל במהלך הליכתו במדבר, הן 'זוכות' ליחס חריף ביותר מצד משה רבינו, כמו גם מצדו של הקב"ה.
מה אירע בפרשיות אלו? לכאורה, קלות הן יותר משאר משברים בכך שכאן לא התגלה יצר עבודה זרה או מאיסה בארץ ישראל:
"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאנֲנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּו וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה... וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּו הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר".
בסך הכל זה נראה לא מופרז מדי, בסך הכל מבקשים אוכל. אך דוקא פה תגובתו של משה רבינו דומה ל'התפוצצות':
" וַיּאמֶר משֶׁה אֶל ה' לָמָה הֲרֵעתָ לְעַבְדֶּךָ... לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי, הֶאָנכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה... כִּי תאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ... מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה... לא אוּכַל אָנכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי".
משה כמו פורק באחת את כל הקישור העמוק שלו לעם ישראל, מתנער מאחריות ומבקש כביכול 'פטור' מלהנהיג את ישראל.
לעומת חטא העגל בו משה מוסר את נפשו על העם ו'מודיע' לקב"ה שישא חטאת העם ואם לא, שימחה גם אותו מספרו - כאן הוא כאילו מאמץ את עמדתו של הקב"ה מאז, בחטא העגל, שהפיל את העם מחיקו לחיק משה - 'שחת עמך', כך כאן גם משה עושה, מחזיר 'את הכדור' לקדוש ברוך הוא.
ואם כל זה לא מספיק, משה רבינו מחריף ומקצין את כל התגובה: "וְאִם כָּכָה אַתְּ עשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ"!
כשזוכרים שגם בחטא המרגלים החמור מכל משה לא קיבל את גזר הדין אלא מסר נפשו על ישראל התמיהה עוד מתעצמת, מה קרה כאן?
מה קרה?
אחד ההסברים האפשריים למשבר הנורא כאן טמון בהקשבה ל'תחושות הבטן' של העם לאחר כל הדרך עד כה.
לאורך הדרך מתחילת ספר במדבר כמעט נפקד מקומו של היחיד. הפרט, איש ישראל הפשוט, לא נספר - רק שבטים או משפחות הלויים נספרות. המחנה כולו מחולק לשלשות של שבטים המוצבות כל אחת ברוח אחרת של המחנה, העדה כולה נתפסת בידי משה ועל פי ה' כיחידה גדולה, כללית, דבר המהווה אמנם שיפור גדול לעומת המציאות הלאה של עם העבדים המתפרץ על כל תלונה קטנה בתלונות על המנהיגות, אך את מקום הנשמה הישראלית הקדושה של היחיד אי אפשר להצר.
לכן, למרות התקדמות חשובה זו שבשיאיה מגיע העם לרמת גיבוש של שימוש בחצוצרות לקריאת העדה לאירועים שונים ותנועה של כל העדה במוכוון על פי הענן שמעליהם - אין מצוקת היחיד נמחית, כי כל אלו עם כל גדולתם מבליעים את הפרט המבקש ביטוי לייחודיותו.
במצב כזה, כשהיחיד מתפעם מצד אחד מהגדולה של עמו ושלו עצמו כחלק מן הכלל, הוא מצד שני מתעצב על 'הימחקות' עצמיותו, אישיותו הפרטית, 'האות שלו בספר תורה'. בתחושתו, כל אות חסרה פוסלת את כל הספר, והוא עומד על זכות הצעקה 'גם אני קיים'.
"... חסרונות יש להמחשבה הלאומית, שהיא מוכרחת להשלימם. האחד - שאינה מספקת כראוי את ענין הפרט, והפרט - יש שלפעמים תביעותיו הן גדולות, וכשאינן מושלמות - בין בצורתם הרוחנית בין בצורתם החומרית - נעשה הכול נפגם, וכוח הכלל גם הוא אינו איתן".
מרן הרב קוק זצ"ל (שמונה קבצים, קובץ א' פיסקא תר"ן).הבקשות המגושמות לבשר, הבכיות בשל 'לא ברור על מה' מבטאות את זכות היחיד לצעקה, לבקשת הכרה באישיותו, בצרכיו האישיים.
התגובה והתיקון
אלא שהעם עושה זאת בגסות, בבלבול, בתאוות מגושמות ובשבירת כל הכלים.
הטענות על חוסר בשר והבכיות באהלים לא מכוונות לתיקון המצב. עובדה שמתגלה כאשר רואים שאין בעת המצוקה כל פנייה אל משה כמנהיג. לכן משה מרגיש מיותר. העם עוד מתריס ואומר לו 'מי יאכילנו בשר', בכלל 'לא רואים' את משה כמסוגל. (רק כשה' כועס, הם משתמשים במשה כמכבה שריפות, אך לא כבעל יכולת פתרון למצוקה הבסיסית)
בכל אחד מן המשברים שכבר קרו ושיקרו עוד, העם תמיד פונה אל משה בצורה זו או אחרת, מכובדת יותר או פחות - מה שלא קורה כאן.
וגם המתאוננים רע והמתאוים לא ממש יודעים לפרש את מצוקתם, לכן הם בוכים ולא יותר, מתסכול, ממצוקה בלתי מפורשת.
אבל עבור משה זו שבירת כל המבנה המשוכלל שנבנה בעמל רב לאורך הדרך הארוכה והקשה ממצרים עד הנה. כשהעם הבוכה פורק מראשו את כתרו, את מנהיגו, משה מבין שכל הגוף בבעייה, וחש שאולי כל התהליך ירד לטמיון.
זה מה שעומד מאחורי תגובתו הקשה של משה.
אלא שגם הקב"ה מגיב בנוקשות, כי למרות ההקשבה למצוקת היחיד, למרות האפשרות להבין את מקור החולשה, הדרך והניגון בהם משתמש העם אינם יוצרים בנייה.
אבל המצוקה חייבת להיפטר. לכן הקדוש ברוך הוא מחליט על הפרטת ההנהגה. ה' מבין שמשה מרגיש נכון כשהוא אומר "לא אוּכַל אָנכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי", ומורה על הפרטת ההנהגה.
"אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל... וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ".
זהו הפתרון שיתן להנהגה יכולת הקשבה ומענה צורכי הפרט, כי משה לא יוכל לבדו ל'הגיע' לנפשו של כל אחד.אבל הימין המקרבת הזו אינה פוטרת את הצורך להשתמש ב'שמאל דוחה' היינו הנפת דגל שחור מול התנהגות חסרת אחריות כזו, גם אם טמונים במעמקיה ניצוצות של צדק. זו חובת אבינו מלכנו ללמד לעתיד, ולכן תגובת ה' לתאוות הבשרניות קשה, וגלי המחאה העממית הפכו לסערה שחפרה לעצמה את קברות התאווה.
וכך משבר חריף זה הוליד הנהגה חדשה, רחבה, שאינה באה במקום משה אלא מאפשרת, תחתיו ולידו, ניהול תקין יותר של העם הגדול בדרכו הארוכה לבניית 'תקן ציבורי' קדוש לעם ה' אשר בארץ המה.
נכון, המשך הדרך אינו פטור מבעיות וממשברים, כי המדבר אינו מקום 'נורמאלי', אבל בניית כלים כלליים ופרטיים כתוצאות המשברים תאפשר את המשך המסע הארוך בהיסטוריה של יצירת הדרך הנכונה לקליטת אור ה' בעולם, על ידי הציבור ואף על ידי היחידים, לאור תורת משה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
