ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
ז. עִקַּר כְּבֵדוּת הַהַשָּׂגָה• הוּא בָּא מִמַּה שֶּׁהָרָצוֹן אֶל הַטּוֹב וְאֶל הַשְּׁלֵמוּת נֶחֱלָשׁ עַל יְדֵי פְּגָמֵי הַמִּדּוֹת וְהָעֲווֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת הָיָה רָאוּי גַּם לְהִתְעַנּוֹת כְּדֵי לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּחֹמֶר•*, הַמּוֹנֵע אֶת הָרָצוֹן מִלַּעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹתָיו, אֲבָל צָרִיךְ לִשְׁקֹל גַּם כֵּן אֶת הַכֹּחַ הָרוּחָנִי וְהַגּוּפָנִי• אִם הוּא מַסְכִּים לָזֶה. וּבְכָל אֹפֶן אֵין לְהִתְיָאֵשׁ מֵעֲלִיַּת הָרָצוֹן, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּשְׁאָרִים כַּמָּה פְּגָמִים שֶׁלֹּא נִתְקְנוּ - בֵּין בַּמִדּוֹת, בֵּין בְּמַעֲשִׂים - צָרִיךְ לְצַפּוֹת לְחֶסֶד ד' וְלִתְשׁוּעָה עֶלְיוֹנָה, כִּי "טוֹב וְיָשָׁר ד' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ"•.
צעקת המוסר הפנימי ותוצאותיה
ח. הַמּוּסָר הַפְּנִימִי צוֹעֵק הוּא בְּקִרְבּוֹ שֶׁל אָדָם: בֶּן אָדָם, שׁוּבָה מֵעֲווֹנוֹתֶיךָ. לִפְעָמִים הַצְּעָקָה כָּל כָּךְ הוֹמָה• הִיא עַד שֶׁהִיא מְעַרְבֶּבֶת אֶת כָּל הַהַרְמוֹנְיָה• שֶׁל הַחַיִּים, וְהָאָדָם מֻכְרָח לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הָרוּחָנִיּוּת הַגְּבוֹהָה מֵעֶרְכּוֹ•, עַד כְּדֵי לְבַסֵּס אֶת סֵדֶר עוֹלָמוֹ הַפְּנִימִי. אֲבָל כָּאן הַגְּבוּרָה מֻכְרָחָה לָבֹא לְעֶזְרָה, גְּבוּרָתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל הָאָדָם צְרִיכָה לַעֲמֹד לוֹ בְּעֵת כִּשְׁלוֹן הָרוּחַ הַיּוֹתֵר מָרוּר. מִפְּנֵי אֹמֶץ הַכֹּחַ• שֶׁל הַתְּבִיעָה הַמּוּסָרִית, לִפְעָמִים מְבֻלְבָּל הוּא הָאָדָם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהֵחָלֵץ מִמַּסְגְּרוֹתָיו, מִדּוֹת וּתְכוּנוֹת רָעוֹת, מַעֲשִׂים רָעִים, עוֹזְבֵי דֶּרֶךְ תּוֹרָה וּמוּסָר, מְעִיקִים עָלָיו; רוֹאֶה הוּא דַּרְכּוֹ סוּכָה בַּסִּירִים•, אֵין מוֹצָא לְתִקּוּן, חָבוּל• הוּא בִּידֵי אֲחֵרִים וְאֵין מָעֳמָד. אֲבָל מִכָּל אֵלֶּה - אוֹר שֶׁמֶשׁ צְדָקָה יִזְרַח.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
99 - אורות התשובה פרק י"ג ה'-ו'
100 - אורות התשובה פרק י"ג ז'-ט'
101 - אורות התשובה פרק י"ג י'-י"ב
טען עוד
ט. אַל יִבָּהֵל אָדָם מִפְּנֵי הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַתְּשׁוּבָה. וַאֲפִלּוּ אִם הַתְּשׁוּבָה קָשָׁה לוֹ, מִפְּנֵי דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ•, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וּמִתּוֹךְ אֵיזוֹ רִפְיוֹנוֹת אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת הָעִנְיָנִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרָיו - אַל יַנִּיחַ בִּלְבָבוֹ שׁוּם חֲלִישׁוּת דַּעַת הַגּוֹרֶמֶת לְהַקְטִין יִקְרַת עֶרְכָּהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה•. וְאֵין סָפֵק, שֶׁמִּתּוֹךְ הַהַשְׁלָמָה בְּכָל מַה שֶּׁאֵין לוֹ מְנִיעוֹת, יְזַכֵּהוּ הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ לְתַקֵּן בְּכִי טוֹב גַּם אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲלֵיהֶם מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְנַצְּחָן.
לא לעכב את התשובה מפני מניעות
ט1. אֵין לְעַכֵּב אֶת הַתְּשׁוּבָה מִכָּל מְנִיעָה רוּחָנִית וְקַל וָחֹמֶר גַּשְׁמִית, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁאֵינֶנּוּ שָׁב מִכַּמָּה עִנְיָנִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שׁוּם הִתְנַצְּלוּת•, מִכָּל–מָקוֹם יָשׁוּב בְּשִׂמְחָה מִכָּל מַה שֶּׁלִּבּוֹ נוֹדְבוֹ לָשׁוּב מֵהֶם.
תקנת להבא לפני לשעבר
ט2. יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ לְעוֹלָם לִהְיוֹת מֻנָּח עַל הַתִּקּוּן שֶׁל לְהַבָּא. וּבַתְּחִלָּה לֹא יָשִׂים כָּל כָּךְ לְעִקָּר מְעַכֵּב עַל דְּבַר הֶעָבָר, כִּי אִם יָבֹא מִיָּד לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הֶעָבָר יִמְצָא מְנִיעוֹת רַבּוֹת וְיִהְיוּ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְקִרְבַת ד' קָשִׁים לְפָנָיו. אֲבָל בִּהְיוֹתוֹ עָסוּק בֶּאֱמֶת לְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, הַדָּבָר מֻבְטָח שֶׁאָז יַעַזְרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם* גַּם כֵּן עַל תַּקָּנַת הֶעָבָר.
___________________________
כְּבֵדוּת הַהַשָּׂגָה – הקושי להשיג תכנים רוחניים. לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּחֹמֶר – את הכוח המושך של הגשמיות. צָרִיךְ לִשְׁקֹל וכו' – אדם צריך לבחון שהתענית לא תפגע בכוחו הרוחני או הגופני. יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ – יורה לחטאים את הדרך המתאימה לתשובה. הוֹמָה – מרעישה. הַהַרְמוֹנְיָה – סידור כוחות החיים בצורה מאוזנת. הָאָדָם מֻכְרָח וכו' – המצב הנוכחי מעורבב וכדי לסדרו צריך להתעלות ממדרגתו על מנת שיוכל לסדר את הערבוביה. אֹמֶץ הַכֹּחַ – הכוח החזק. בַּסִּירִים - בקוצים. חָבוּל – תפוס. דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – שלא מספיקה בהם חרטה, אלא תיקון מעשי, שיפייס לחברו. אַל יַנִּיחַ בִּלְבָבוֹ וכו' – אל ישאיר בקרבו שום חלישות דעת הגורמת לו לזלזל בתשובה שעשה. הִתְנַצְּלוּת – יכולת לתרץ את עצמו.
ביאורים
הלימוד היום מרכז כמה וכמה פסקאות וננסה לעבור על העיקרון של כל אחת מהן בקצרה. כל עבֵרה מחלישה את הרצון הטוב. תחושת הכבדות, נובעת מן המצב החומרי שאליו 'נפלנו' בעקבות החטא וממנו אנו מבקשים להתנקות. במובן זה, תענית היא כלי להתנקות מן הנטייה החומרית. עם זאת, חשוב לבדוק האם אנו מסוגלים לצום תוך כדי תפקוד נורמטיבי – פיזית ונפשית. אם אין כוח כזה – נתפלל לה' שיסייע בידינו להשלים את מה שהחסרנו בדרכים אחרות. פסקה ח' עוסקת בתביעת התיקון שמולידה לפעמים רצון לקפוץ מיד לתיקון מוחלט. נטייה זו מאפיינת במיוחד בעלי תשובה. הרב קוק מבאר שלמרות הדחף העוצמתי הזה, חשוב להגביל את התהליך ולהניע את החיים בהדרגה, שתביא בסופו של דבר לתיקון אמיתי יותר. לסיום, פסקאות ט, ט1 וט2 עוסקות כולן במצבים שבהם האדם צריך להתמודד עם גורמים המונעים את תהליך התשובה ומחלישים אותה. פעמים זוהי תחושה שיש דבר מסוים שאין בכוחנו לתקן כעת ולכן 'אנו מרימים ידיים' מכל תהליך התיקון, פעמים אלה דברים שלא שבנו עליהם עדיין והם מחלישים את הרוח מלתקן דברים אחרים ופעמים אלה מחשבות מן העבר שמקרקעות אותנו ואינן נותנות לנו לנוע קדימה. התרופה לכל המניעות והמחסומים הללו אחת היא: פשוט להמשיך הלאה. לתקן את מה שבכוחנו לתקן ולהתפלל לה' שיסייע בידנו להמשיך את שהתחלנו. אין מתייאשים מהתיקון אך מתרכזים במה שיש בכוחנו לעשות כעת. אין שוקעים בעבר, אלא נושאים עיניים לעתיד ומנסים לראות מה בכוחנו לשנות כעת.
הרחבות
* היחס לתענית
וּבֶאֱמֶת הָיָה רָאוּי גַּם לְהִתְעַנּוֹת כְּדֵי לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּחֹמֶר. הרמב"ם כותב שהצום אינו רצוי מצד עצמו, ויש להשתמש בו רק לשם תיקון המידות כמו נטיית האדם יתר על המידה אל החומריות, וכן עשו החסידים. אולם "כאשר ראו הסכלים (טיפשים) שאותם החסידים עשו אלו המעשים, ולא ידעו כוונתם - חשבום טובות (חשבו שהצום והסיגופים טובים מצד עצמם), וכוונו אליהם, בחושבם שיהיו כמותם (כמו החסידים), והתחילו לענות גופותיהם בכל מיני עינוי, וחשבו שהם קנו לעצמם מעלה... ושבזה יתקרב האדם לה'; כאילו ה' שונא את הגוף, ורוצה להמיתו ולאבדו. והם לא ידעו שאלו הפעולות רעות, ושבהן תושג פחיתות מפחיתויות הנפש" [שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד]. ומחדש הרב קוק , שאף אם התענית יכולה להועיל לתיקון מידה מסוימת, עדיין יש לבחון את השפעתה על שאר כוחותיו של האדם. לכן נפסק להלכה שאם התענית שאדם עושה לכפרה פוגעת בלימוד התורה אסור לו להתענות [ביאור הלכה או"ח תקעא ד"ה ת"ח].
* הקב"ה מסייע לשבים
מֻבְטָח שֶׁאָז יַעַזְרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם. הקב"ה משתוקק לתשובתם של ישראל, לכן גם מסייעם. וכן דורשים חז"ל על הפסוק "...קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי..." [שיר השירים ה, ב] "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בנַי פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו" [שיר השירים רבה ה, ב]. ומובא בשם הבעל שם טוב שאף "שהפתח יכול להיות דק כחודה של מחט" מכל מקום צריך שהרצון לשוב בתשובה ינבע מעומק הלב [פרי צדיק, לראש חודש אלול ד].
שאלות לדיון
א. מהו תפקידם של "המניעות"? מה הן בונות באדם?
ב. מה הפירוש לתקן את העבר? אם האדם מצליח לתקן את ההווה ולחיות נכון, מה עוד נשאר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
