ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- מעמד הר סיני ומתן תורה
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
"אמר רב יהודה: גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנאמר: 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי' (דברים לב, ב). ואין לקח אלא תורה, שנאמר: 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ' (משלי ד, ב). רבא אמר: יותר מיום שניתנה בו תורה, שנאמר: 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי', מי נתלה במי? - הוי אומר: קטן נתלה בגדול"! (תענית ז, ע"א)
חכמינו הראו לנו את הקשר והזיקה שבין שפע הגשמים היורדים מלמעלה, לשפע הרוחני היורד גם הוא ושופע עלינו מלמעלה, להחיותינו מכוחה של תורה.
בשורה אחת העמידו לנו את גדולת 'יום הגשמים' והשווהו ליום נתינת התורה, זוהי דעתו של האמורא רב יהודה, שהוכיח את דבריו מהפסוק: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" (דברים לב, ב), עצם השוואתם במשל, באה ללמדנו שקיים יחס שווה ביניהם. ואילו האמורא רבא, הגדיל את יום הגשמים מיום שניתנה בו תורה, כיוון שתלו את התורה בגשמים, משמע שהם גדולים יותר, שנאמר: "'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי', מי נתלה במי? - קטן נתלה בגדול"! (תענית ז, ע"א). כיצד נבין השוואה זו שבין הגשמים והתורה, היאך אפשר להעז להשוותם ולהעמידם בשורה אחת?
אלא פירוש הדברים הוא לעניין שפע הטובה הבאה לעולם מלמעלה. כשם שבאור פניו ניתנה לנו התורה והאצילה חיים וטובה לנפשות להחיותן חיי עד, כך גם שופעים הגשמים ומקיימים את העולם החומרי, בחן בחסד וברחמים, להחיות את הבריות ולקיימן בחיי שעה. יסוד השוויון ביניהם - בשפע הטובה הבאה מלמעלה, הן הגופנית והן הרוחנית.
כיצד נבין דעתו של רבא, שהגשמים גדולים מיום שניתנה בו תורה? נראה שרבא בא לציין את מקור הטובה הבאה לעולם. מתוך שטובת הגשמים היא כללית ומקפת את הכול, לא רק את הצדיקים אלא גם את הרשעים,
משמע שהגשמים משתלשלים ונובעים מעולם עליון, גבוה יותר מאותו עולם של פרנסה. ממנו, פתוחה ידו של ה' להשביע לכל חי רצון. ואילו בשפע התורה זוכה רק חלק מסוים מן הברואים.
עניין זה מצאנו בביטוי דומה בתלמוד ביחס לגשמים ש"הם גדולים מתחיית המתים" (תענית ז, ע"א), במה שהם ניתנים לכול, לא רק לצדיקים אלא גם לרשעים, ואילו תחיית המתים היא רק לצדיקים (תענית ז, ע"א). 1
וכך מוכח העניין בלשון המדרש (שוחר טוב, קיז):
"גדולה ירידת גשמים ממתן תורה, שמתן תורה שמחה לישראל, וירידת גשמים, לכל העולם, לבהמה לחיה ולעופות".
על הזיקה והקשר שבין קבלת התורה וירידת הגשמים, מעמידה אותנו דבורה בשירתהּ:
"ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם" (שופטים ה, ד).
התלמוד (תענית כה, ע"א) מספר לנו על אחד האמוראים ששמע שיחת עננים השטים במרום, האומרים:
'נלך ונוריד גשמים בעמון ומואב'.
"אמר לפניו: רבונו של עולם! כשנתת תורה לעמך ישראל, חזרת על כל אומות העולם, (ביניהם גם עמון ומואב), ולא קבלוה, ועכשו אתה נותן להם מטר? - שפכו כאן! וכך היה, הורידו העננים גשמיהם בארץ ישראל".
"אמר לפניו: רבונו של עולם! כשנתת תורה לעמך ישראל, חזרת על כל אומות העולם, (ביניהם גם עמון ומואב), ולא קבלוה, ועכשו אתה נותן להם מטר? - שפכו כאן! וכך היה, הורידו העננים גשמיהם בארץ ישראל".
לאחר שנתבררה לנו הזיקה שבין הגשמים לתורה, נעמוד על קשר נוסף שהזכרנו, ביחס לשני המוקדים החדשים התלויים בעונות השנה: ט"ו בשבט וט"ו באב. הסברנו שט"ו בשבט, מציין את המעבר מן החורף לאביב, ואילו ט"ו באב מציין את המעבר מן הקיץ לסתיו. התאריך המיוחד של ט"ו בשבט, מוסבר בתלמוד בכך שכבר ירדו רוב גשמי השנה, והאילן מתעורר מתרדמת החורף ומתחיל לשאוב ממימי הגשמים החדשים.
עתה נראה, שהמעבר העונתי יש לו ביטוי גם בתורה.
הפרשה הנקראת בשבת שלאחר ט"ו בשבט, היא פרשת 'יתרו' העוסקת בקבלת התורה, וכך יהיה תמיד באופן קבוע, כפי סדר הפרשיות, לפי המסלול השנתי. הפרשה המספרת לנו על השפע הרוחני שהתגלה במעמד הר סיני ובקבלת עשרת הדיברות, תיקרא תמיד לאחר ט"ו בשבט, כשכבר ירדו רוב גשמי השנה. וכן הדבר בפרשת 'ואתחנן', שבמשנה תורה, המתארת לנו גם היא את מעמד הר סיני וקבלת התורה. קריאת פרשה זו תחול גם היא תמיד לאחר ט"ו באב, המציין את המעבר לקראת החורף. שתי הפרשיות הללו, העוסקות במתן תורה, נקראות בעת המעבר מתקופה לתקופה.
קשר זה בא ללמדנו שעם תחילת פריחת האביב בט"ו בשבט, מתחילים חיים חדשים בעולם, וכי עלינו להתחדש ולפרוח גם בתורה, עם חידוש קריאת פרשת מעמד הר סיני, ש"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" (פסיקתא זוטרתא על דברים ו, ו), הנה לקראת האביב גם אנו מתעוררים לחיים חדשים ומקבלים את התורה מחדש, ברון, יחד עם כל שירת האילנות והצמחים הפורחים באביבם.
בקיץ, בט"ו באב, בעת המעבר לקראת החורף הננו נכנסים שוב בעול התורה מחדש, כי הלילות הולכים ומתארכים, ומגיע הזמן העיקרי והמיוחד לקניין התורה בלילה. על מי שלא מתחיל להרבות בלימודו בתורה מט"ו באב ואילך, ישנה גערה חמורה בתלמוד:
"דמוסיף יוסיף, ודלא מוסיף - יאסף"! (תענית לא, א).
רש"י: "דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה - יוסיף חיים על חייו,
ומי שלא מוסיף לעסוק בתורה בלילות - ימות בלא עיתו".
רש"י: "דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה - יוסיף חיים על חייו,
ומי שלא מוסיף לעסוק בתורה בלילות - ימות בלא עיתו".
זכינו לפגישה מעניינת בין הגשמים והתורה. כשם שעצי השדה זוכים לחיים חדשים עם ירידת המטר, ומט"ו בשבט ואילך מתחילים לספור לאילנות תקופה ועדנה חדשה להם, מן הגשמים של השנה החדשה, כן אנו, בבואנו לזכות בתורה שיערוף כמטר לקחה, עלינו לקולטה מחדש, "כדיוטגמא חדשה" (ספרי, ואתחנן). כשם שהגשמים מוציאים מן הכח לפועל את הגנוז באדמה, כן יפעל מטר לקחהּ של התורה בנפשנו, להפריח את הגנוז והטמון בקרבנו. כמו שהנביטו הגשמים את הזרעים שבאדמה והאילנות הוסיפו בכל שנה טבעות בגזעם, כן תעורר התורה את רוחנו בקרבנו לפתוח מעגלי חיים חדשים בתורת עץ חיינו, להתחדש ולפרוח בחצרות בית א-לוהינו!
^ 1 הערה מכת"י: למה לא הזכירו בדיון במסכת ברכות (ד, ע"ב) ביחס למעלת 'אשרי' (תהלה לדוד, תהלים קמה) על 'הלל הגדול', את מזמור קיא, אף שגם הוא ערוך לפי סדר א"ב, וגם בו מוזכרת הפרנסה? השיב הגר"א: מאחר שנאמר בו (תהלים קיא, ה) על 'טרף' שניתן רק 'ליראיו', ולא כמו 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון' (תהלים קמה, טז), ואף לא כמו ב'הלל הגדול' שנאמר בו: 'נותן לחם לכל בשר' (תהלים קלו, כה), נשאר 'אשרי' ביתרונו הכפול.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
