ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
היהודי הכופר
מרדכי היהודי מגדיר מחדש "מיהו יהודי": "אמאי קרי ליה יהודי? על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי". דווקא בתוקף הגלות וההסתרה, במקום להגדיר את התורה והקדושה על צד החיוב, הן זוכות להגדרה על צד השלילה – מי שלא מתפעל מהחושך, מי שלא מתמכר לקליפה, הוא יהודי. "כל הכופר בעבודת כוכבים מודה בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם והוא עיקר כל המצות כולן" (רמב"ם הלכות עבודה זרה ב, ד). ורמז נאה: "ומרדכי לא יכרע" בגימטריה תורה – זו כל התורה כולה! וכנראה גם המקור לכל 'פורים־תורה' שמאירה בחג הפורים...
הכפירה של מרדכי בעבודה זרה איננה בלית־ברירה או באי־נעימות, תוך שהוא מתחמק מעימות או כובש את פניו בקרקע. אם מרדכי היה רוצה הוא היה יכול להתחמק מהמפגש עם המן, או לפחות לזוז על מקומו באי־נחת, כדי שיהיה ברור שהוא לא משתחווה רק 'מטעמים דתיים'. אבל מרדכי הקפיד לשבת "בשער המלך", מול עיניו הכלות של המן, ולהדר ב"לא קם ולא זע ממנו", וכנראה גם חייך חיוך רחב מול ה"וימלא המן על מרדכי חמה". מרדכי עושה מעשה של מסירות נפש, שמסכן את כל עם ישראל, בכיף, מתוך הנאה ושמחה של מצווה. ממרדכי לומדים להיות יהודים בעלי מסירות נפש, הכופרים בעבודה זרה בכיף, בלי להתבלבל ובלי להתנצל, בעמידה זקופת קומה ובחיוך רחב.
קרוב אליך (663)
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל
308 - מהודו ועד כוש
309 - ושיתהפך העולם!
310 - השילוב הלא ראוי
טען עוד
כריעה היא רק כפיפת הברכיים והשתחוויה היא פישוט ידיים ורגלים, ולכן אם מרדכי אפילו "לא יכרע" בוודאי ש"לא ישתחוה" – מה בא להדגיש כאן הפסוק? מתבקש לענות שיש מי שמקיים בעצמו "לא יכרע" להמן, אפילו בכפיפת ברך, ואף על פי כן משתחווה לו מלוא קומתו – ולכן חשוב לציין שמרדכי "לא יכרע ולא ישתחוה". אך כיצד יתכן לומר כך?!
על מצוות מחיית זכר עמלק, בה עוסקים בפורים, כתוב פעם אחת "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" ופעם אחת "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". מי הוא המוחה – ה' ("מחה אמחה") או עם ישראל ("תמחה")? בחסידות מוסבר בעומק שקיים עמלק גלוי ועמלק נסתר – יש בנפש רע גלוי ומוּדע ויש רע נעלם המסתתר בלא־מודע. ברע הגלוי האדם מסוגל להילחם בעצמו ולקיים בו "תמחה את זכר עמלק", אך מול הרע המסתתר בעמקי הלא־מודע הוא חש חסר אונים ורק ה' יכול למחותו ממנו, "מחה אמחה את זכר עמלק". לאור זאת, אפשר לתאר אדם ש"לא יכרע" לרע הגלוי, כשהוא נזהר מכל כניעה־כריעה מול יצרו הרע, ואף על פי כן הוא משתחווה בפישוט ידיים ורגלים לרע הנעלם שבנפשו, מתוך אי־מודעות למניעים השליליים המפעילים אותו מתוך התת־מודע שלו.
ובהקשר הציבורי, כבסיפור המגילה החוזר בכל דור: יש יהודי שמדקדק בקלה כבחמורה, ואם ינסו להכריח אותו לעבור על דברי תורה בגלוי הוא "לא יכרע", אפילו עד כדי מסירות נפש (בוודאי בעבירות שהן בגדר "יהרג ואל יעבור"), אך בו־זמנית הוא משתחווה בפישוט ידיים ורגלים, מתוך ביטול גמור, לתרבות הזרה בתוכה הוא חי, למוסכמות החברתיות ול'הנחות העולם' הסובב אותו. הוא עומד מול הרע הגלוי, שמתנגש ישירות עם מצוות התורה, אך נוטה להתבולל־מדעת בתוך כל הנחות־הכפירה הסמויות באווירה השולטת ברחוב או במדיה.
כך, במשתה אחשורוש הוגשו למעוניינים מאכלים כשרים בהידור, "כרצון איש ואיש", אך ההנאה מסעודתו של אותו רשע – שכולה התהדרות במלכותו (המנציחה, לדעתו, את הגלות והניצחון על המקדש, כדברי חז"ל) ושקיעה בתרבות של נהנתנות – היא הגוזרת כליה, ר"ל, על המשתתפים בה. אצל מי שנהנה מסעודתו של אותו רשע, בהשתחוויה למוסכמות החברתיות, ה"לא יכרע" נעשה בלית ברירה, תוך שהוא משתדל לחמוק מכל עימות ומחפש כל 'היתר' ו'הכשר' להימנע ממנו. רק ה'כיף' של זקיפות הקומה היהודית, הדווקנית, מאפשר לזהות את הרע הסמוי ולא להשתחוות לו.
אכן, "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" – ממרדכי היהודי אנו מקבלים את התוקף לא לכרוע בפני כל פיתוי או איום לעבור על דברי תורה וגם לא להשתחוות למוסכמות החברתיות והתרבותיות, לאותה אופנה זרה ומשתנה האופפת את עם ישראל בכל אחת מהגלויות שלו. בפורים שותים מספיק כדי להתפכח מכל ההטעיות וההסוואות ולזהות, בלי מסכות, את הרע הנעלם.
סוד התשובה: איפכא מסתברא
בזכות תוקף עבודת "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" מגיעים לתוקף הנס של "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (ורמז ש"ונהפוך הוא" היא תכלית וכלל כל המגילה: "ונהפוך" בגימטריה 167, מניין כל פסוקי המגילה). כשאדם 'משתחווה' לסדרי העולם המקיף אותו, משתדל להתאים את עצמו לנורמות המקובלות, ורק "לא יכרע" בנקודות של חיכוך גלוי – סדרי העולם נשארים כפי שהם. אבל כאשר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", הוא עומד יציב, הפוך מכולם, לא קם ולא זע, ומצדו 'שיתהפך העולם' – העולם באמת מתהפך!
עד שרואים איך היהודי עומד בתוקף וכל העולם מתהפך סביבו, מתאים את עצמו אליו, יש גם 'עבודה' של "ונהפוך הוא": הרבי מלובביץ' נהג בהתוועדויות פורים רבות להזמין חסיד אחד 'למסור את הנפש' ולשתות "עד דלא ידע" כפשוטו, כדי 'להוציא ידי חובה' את הציבור כולו. בחלק מהשנים, אחרי שהחסיד־המתנדב שתה כדבעי, הרבי גם אמר לו להתהפך – ראש למטה ורגליים למעלה. אם כל העולם עוד לא התהפך כשאני עומד ישר – אני יכול בינתיים פשוט לעמוד הפוך מכולם.
יש טיפוסים של "איפכא מסתברא" – אם העולם אומר ככה לי מסתבר דווקא הפוך. דווקא כשהטוב והרע לא ברורים במציאות, כשלא מצליחים להכריע בשכל מה אמת ומה שקר, לפעמים הסימן הכי טוב הוא לראות מה דורשת התרבות הזרה שמסביב ולדעת שכל מה שהפוך הוא האמת והטוב. לפעמים כדי לדעת מה ישר צריך פשוט לשאול מישהו 'עקום' ולעשות ההפך...
"איפכא מסתברא" בגימטריה בעל תשובה. בתשובה־מתוך־שמחה של חג הפורים צריכים ראש של "איפכא מסתברא". אם עד כה 'השתחוויתי' למוסכמות מסוימות כעת אני הולך 'לעמוד על הראש', הפוך מכולם, ולעשות מה שנכון. ב"איפכא מסתברא" יש הרבה רמות, ו"בעל תשובה" אמיתי הוא אחד שלא עוצר את ההתקדמות. גם התקבעות בנורמות של חברה טובה יכולה למוסס את הכנות והמסירות של עבודת ה', ושוב צריך להיות "בעל תשובה" ש"לא יכרע ולא ישתחוה" לדפוסים ולמוסכמות וימשיך – בכיף – את ההתמסרות אליו בלבד.
ואכן, הרמב"ם פוסק שביאת המשיח תלויה בתשובה (על חטאים) והזוהר אומר שמשיח בא להחזיר את הצדיקים בתשובה. ובאמת, רק כשמתהפכים שוב ושוב – "הפוך בה והפוך בה", 'הפוך־על־הפוך', כשבעל תשובה עושה הפוך מהרשעים וגם הפוך מהצדיקים (ובכך מגלה דרך שלישית, של 'אורות דתוהו בכלים דתיקון') – זוכים לביאת המשיח. והרמז: פעמיים "ונהפוך הוא" בגימטריה משיח. אז קדימה, ונהפוך הוא!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
