^ 1.לדעת רש"י צריך לומר שהואיל ואין אפשרות להקשות בלי להרפות תחילה נחשב כמתכוון גם להרפות, וכן פירש הריטב"א (ד"ה האי מאן). לכאורה מוכרחים לומר כך כשם שאדם החופר יסודות לבניין עובר על בונה בחפירתו ולא נאמר שאינו מעוניין בעצם הבור שהרי עתיד לכסותו, אלא על כרחך הואיל וזקוק לו כשלב ביניים בתהליך נחשב כזקוק לו. ונראה לבאר בדעת האגלי טל, שהוא מחלק בין חופר יסודות שאדם עושה פעולות שונות – בתחילה פעולת חפירה ולבסוף פעולת כיסוי והמשך בנייה, ולכן יש להתייחס לכל פעולה בפני עצמה ולומר שזקוק לה, אך כאן שמדובר במעשה אחד – העמדת היתד באש – יש להתייחס למטרתו במעשה זה, ונחשב כאינו מתכוון ומעוניין בתהליך הביניים של הריכוך. אין לפרש שהפטור הוא מטעם משאצל"ג שהרי הרמב"ם פוסק כרבי יהודה לחייב במשאצל"ג, וצריך לומר שהחיוב במשאצל"ג הוא דווקא כשיש שתי מטרות העומדות למסקנה שלפעמים עושים עבור מטרה זו ולפעמים עבור זו, אך כאן שמדובר בתהליך ביניים הנעשה על ידי עצמו ומצד עצמו אינו נשאר לבסוף – לדעת כולם אין חיוב.
^ 2.אמנם הגמרא בהווה-אמינא סברה שהתנאי לא מתקיים תמיד, אך אם אנו מבינים שלמסקנה התנאי תמיד מתקיים שוב אין טעם לציינו להלכה.
^ 3.צריך עיון לפי רבי עקיבא איגר המתיר פירות הנאכלים חיים, מדוע אסור לבשל מים, הרי הם נאכלים חיים, ואפילו לפי שני אופני החילוק כאן עדיין לא יתורץ.
^ 4.מאידך, לרש"י קשה ממבשל מרק ונצטנן, הרי שם לא חזר לקדמותו, וודחק לומר שיודה במרק, וכן השו"ע (שיח, טו) ודאי לא הבין כך שהרי פסק לאסור גם במרק.
^ 5.ואולי זו מלאכה שאינה מתקיימת, שהרי המים מצטננים מאליהם, ורק על הפעם הראשונה חייבים משום שבפעם הראשונה כן נוצר שינוי מסויים שאינו חוזר.
^ 6.ר' חננאל רוזנברג – שימוש בלשון זו מצאנו גם בדברי התוס' (עג ע"ב ד"ה וצריך) שנימקו את הדין שמותר לסחוט כבשים ושלקות לגופם בכך שאין דרך דישה בכך. אפשר להוסיף על כך גם את דברי הגמרא בדף צד ע"ב "אין דרך אריגה בכך", וביארו התוס' (ד"ה וכי דרך) בהסברם הראשון שאין דרך אריגה בשיער.
^ 7.ואין כוונת רש"י שלא נאסר משום שנחשב כשינוי כלאחר יד. ועיין קובץ שיעורים (כתובות אות רב; על דף ס ע"א) שביאר ברש"י שהותר משום שינוי, ואף שבדרך כלל שינוי אסור מדרבנן כאן זהו שינוי גדול ולכן מותר. והקשה, שהרי גם לגבי הלכות פסח נאמר שחמי טבריה אינם נחשבים לבישול, וחידש מכח זה ששינוי כלאחר יד אינו דין רק בשבת אלא בכל התורה כולה. ובאגלי טל (אופה ס"ק מד) חילק בין שינוי מצד האדם לשינוי מצד החפץ, ששינוי מצד האדם פוטר רק בשבת משום שאין זו מלאכת מחשבת, אך שינוי מצד החפץ מותר בכל התורה, כגון בבישול משום שאין זה נקרא בישול. ומחדש שיש שינוי מציאותי אף בדבר המתבשל, בין אם מבשלו באור או בחמה.
^ 8.זו לשונו: "איזהו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו".
^ 9.ואמנם בירושלמי (שבת ג, ד) הביא את החילוק בין כוס לאמבטי, אך בפני משה שם ביאר שהחילוק הוא שאמבטי זה כלי ראשון.
^ 10.אפשר לתרץ שמדובר במאכל שלא נמצא בתוך כלי ואז אין דפנות שמצטננות, אך מההוכחה שר"י מביא מהירושלמי מוכח שמדובר אף בתוך כלי.