"אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות (חלות תודה) ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת וכל שלא נעשה בכל אלו הנכנס לשם אין חייבין עליה" (משנה מסכת שבועות פרק ב משנה ב).

"בית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכו'. למימרא, דבית דין קמי (לפני) תודה אזלי (הולכים), והכתיב: "וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בִּקְשׁוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם לַעֲשֹׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת וּבְשִׁיר מְצִלְתַּיִם נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת:… וַיִּטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיְטַהֲרוּ אֶת הָעָם וְאֶת הַשְּׁעָרִים וְאֶת הַחוֹמָה: וָאַעֲלֶה אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת: וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה" (נחמיה י"ב כז-לב)! (משמע מהמשנה שבית דין בראש ואחר כך התודות ומן הפסוק משמע שבית הדין מהלך אחרי התודות). הכי קאמר: בית דין מהלכין ושתי תודות מהלכות ובית דין אחריהם (והמשנה קודם מציינת את המשתתפים ואחר כך את הסדר שלהם). (ממשיכה הגמרא ומבררת) כיצד מהלכות? (חלות התודה) רבי חייא ורבי שמעון ברבי, חד אמר: זו כנגד זו (זו בצד זו), וחד אמר: זו אחר זו. מאן דאמר זו כנגד זו, (פירוש) הפנימית הך (זו) דמקרבא (שקרובה יותר) לחומה; מאן דאמר זו אחר זו, (פירוש) הפנימית הך (זו) דמקרבא (שקרובה לבית הדין (כלומר האחרונה). (ממשיכה הגמרא לברר) תנן (במשנה שהובאה בתחילת דברינו): הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת; בשלמא למאן דאמר (שהתודות מהלכות) זו אחר זו, אמטו להכי (לכן ) פנימית (האחרונה) נאכלת, משום דאתיא חיצונה קמה וקדשה לה (כי התודה הראשונה כבר קדשה את המקום); אלא למאן דאמר זו כנגד זו (שהתודות הלכו זו בצד זו), תרוייהו בהדי הדדי (בבת אחת) קא מיקדשי! (מקדשות את העזרה , ומה יתרונה של הקרובה לחומה על חברתה?). (מקשה הגמרא) וליטעמיך, למאן דאמר זו אחר זו (ולשיטתך שהתודות הלכו אחת אחרי השניה עדיין קשה), חדא מי מיקדשא? (תודה אחת כיצד מקדשת) הא כל שלא נעשית בכל אלו תנן! (משמע שבהתקיים חלק מן התנאים עדיין אין הקידוש קידוש) ואפי' למ"ד באחת מכל אלו(ואפילו אם תאמר שמספיק חלק מן התהליך כדי לקדש), הני תרוייהו חדא מצוה היא! (ואין כאן אפילו התקיימות של חלק אחד שלם) אלא א"ר יוחנן: על פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת (ואין כאן הגיון שמחייב את התוצאה אלא הוראה של נביא)" (שבועות דף טו ע"ב, דף טז ע"א).