^ 1 תענית כט ע"א.
^ 2 תענית פ"ד מ"א.
^ 3 הלכות תעניות פ"ה ה"ו.
^ 4 'אורח חיים' תקנ"א, א, הפניה סתמית ב'שולחן ערוך' מכוונת לחלק 'אורח חיים'.
^ 5 אסתר ח', יב, הפניה סתמית בפסוקים מהתנ"ך מכוונת למגילת אסתר.
^ 6 ג', ז.
^ 7 תרפ"ח, ז.
^ 8 הטור מתאים, אפוא, את ההלכה של בני הכפרים למציאות בת זמנו, למי שמפליג בספינה.
^ 9 שם.
^ 10 ס"ק כא.
^ 11 ס"ק כ.
^ 12 ט', יח-יט.
^ 13 שם כח.
^ 14 ברם, המתנות לאביונים שונות ממצוות צדקה של כל השנה. רק בפורים יש דין שכל מי שפושט את ידו נותנים לו, ואין צורך לבדוק אחריו.
^ 15 נחמיה ח', י.
^ 16 תרצ"ה, ד.
^ 17 כן משמע בריטב"א לפי גרסא אחת, שם בגמרא. אמנם, שאר הפוסקים לא הזכירו דבר זה, אך לכתחילה נכון להיזהר בכך.
^ 18 דברים ט"ז, יד.
^ 19 ס"ק יט.
^ 20 מוסיף ה'משנה ברורה': "והוא הדין משקה דשפיר דמי, דשתיה בכלל אכילה". דרך אגב, מופיע בפוסקים שגם סֵפֶר אינו נחשב משלוח מנות. הרב עובדיה יוסף מאריך בזה בכמה מתשובותיו. לדוגמא: 'יחווה דעת' ח"ו, מה.
^ 21 'שולחן ערוך', תרצ"ה, ב.
^ 22 שם.
^ 23 לעניות דעתי, כשאתה קורא על אודות המשתים, הם דווקא סיבה שלא לשתות. דווקא עכשיו שאנחנו ניצחנו אנו לא זקוקים לכל המנהגים והמשתים של אחשורוש וְושתי, המתוארים במגילת אסתר.
^ 24 אגב, ה'משנה ברורה' מסיים ואומר שזאת שיטת הרמ"א וה'אליה רבא', אך: "ומכל מקום כל זה למצוה ולא לעכב". כלומר, מי שלא השתכר בכל זאת יצא ידי חובה.
^ 25 מגילה ז ע"ב.
^ 26 ט', יז.
^ 27 ח', טו.
^ 28 דברים כ"ח, מז.
^ 29 ט', יח.
^ 30 אגב, בפורים, אכן, אין אמירת הלל.
^ 31 'אור חדש' עמ' מט.
^ 32 ג', יג.
^ 33 ו', יג.
^ 34 ב', ה.
^ 35 ח', טז.
^ 36 פורים, תרס"ב, ד"ה במגילה.
^ 37 על פי 'תיקוני זוהר' פ"ו.
^ 38 דברים אלו מזכירים את אותו סיפור חסידי ידוע על היהודי שהיה מרבה באכילה, כי הוא זָכַר איך הקוזאקים שרפו את אבא שלו. האבא שלו היה כחוש ולכן נשרף מהר, לפיכך הוא היה אומר: כשאותי הם יבואו לשרוף אבער בלהבה גדולה, כדי שכולם ידעו שיהודי נשרף - זהו עומק אדיר שליהודי יש גוף קדוש.
^ 39 עבודה זרה יח ע"א.
^ 40 בשנת תרצ"ד, עיין 'מאמרי הראי"ה' עמ' 157.
^ 41 שמות מ', א-ב.
^ 42 באופן כללי תאריך זה, כיום הולדתו של יצחק קשה, שהרי שרה נפקדה בראש השנה, וזהו זמן קצר מדי בין ראש השנה לראש חודש ניסן, אבל חז"ל מתרצים כדרך שתירצו, ואכמ"ל. אגב, המדרש שם ממשיך שלֵצָנֵי הדור היו אומרים אחרת, ואמר הקב"ה אני אראה להם ואערב להם שמחה בשמחה; כביכול, בניגוד לאופוזיציה שטוענת הפוך.
^ 43 ספר הזוהר ח"א, ס.
^ 44 ד', טז.