ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- זמנים
- ראש חודש
הגימטריא של המילה 'לבנה' (87) שווה לגימטריא של המילה 'בפה', וזה רומז על אותו רעיון, שהחודש (שמתקדש כאמור לפי חידושה של הלבנה) נקבע ומתעצב 'בפה' של ישראל, כלומר לפי מה שישראל קובעים בפיהם מבחינה רעיונית ומבחינה מעשית. רעיונית - בלימוד התורה ובתפילה בכוח ישראל לקבוע את אופיו וצורת התנהלותו, ומעשית - קביעת זמנו של ראש חודש על פי בית דין.
גימטריא נוספת מאירה את העניין ומעמיקה אותו. נתבונן בשם 'הויה' ובאותיות הקודמות לאותיותיו והמאוחרות מהן (בסדר האל"ף בי"ת).
ט' י' כ'
ד' ה' ו'
ה' ו' ז'
ד' ה' ו'
יצא לנו שלושה צירופי אותיות במאונך- ט'ד'ה'ד' (מימין) י'ה'ו'ה' (באמצע) כ'ו'ז'ו (משמאל), כאשר הגימטריא המשותפת לכל האותיות האלו היא 87 כמו הגימטריא של המילה 'לבנה'.
שני הצירופים, טדה"ד ו-כוז"ו, כביכול עוטפים את ה-הוי"ה שבאמצע מצדדיו, והם כמו בגד ולבוש עבורו. ה' יתברך מנהיג את עולמו בשתי הנהגות שונות ומשלימות זו את זו - הנהגה טבעית שבה מוסתרת יד ה' שמנהלת הכל, ואפשר לטעות בה ולחשוב שהיא פועלת מעצמה חלילה, והנהגה ניסית וגלויה שמראה באופן חד וברור שה' שולט בעניינים. שם הוי"ה כאשר הוא אינו מכוסה מיוחס להנהגה הגלויה הניסית, והצירופים שעוטפים אותו הם מתאימים להנהגה הנסתרת הטבעית, כמו שבגד מכסה ומעלים את הלובש אותו. ה'לבנה' (שכאמור הגימטריא שלה תואמת את שלושת הצירופים שהזכרנו), ועניין קידוש החודש שהיא מבטאת, מכילה בתוכה את האיזון העדין הנשמר בין שני סוגי ההנהגות: מצד אחד ישנו טבע קבוע וידוע מראש (הנהגה נסתרת) ומצד שני יכולת להראות את הכוח שבסוף קובע מה יהיה (ההנהגה הניסית) כוח ה' הנגלה שגנוז בתורה, ושניתן לישראל ההולכים בדרכה.
ולפי זה תתבונן: 'לבנ"ה' בגימטריא 'בפ"ה', כי היא הולכת אחר הפה של ישראל אימתי יקדשו בית דין את החדש.
ואמרו רז"ל במדרשיהן [פסיקתא רבתי פט"ו] כששואלין המלאכים להקב"ה: אימתי ראש השנה? אומר להם: אני ואתם נשאל לבית דין של מטה. וכן אמרו [ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג] כשמסדרין בראש השנה למעלה הקתדראות והכסאות למשפט, ונמלכו בית דין של מטה לעבר החדש לעשות ראש השנה למחר, מסלקין הקתדראות והכסאות. כי הכל הולך אחר הפה של ישראל.
ותמצא לפי הנ"ל לבנ"ה בגימטריא השם הנכבד הוי"ה במלבושיו כביכול, דהיינו האותיות אשר הם מוקדמים לאותיות הוי"ה, היינו טדה"ד, ואותיות המאוחרים, כוז"ו, סך הכל, היינו: טדה"ד הוי"ה כוז"ו, בגימטריא לבנ"ה. והנה השם הוי"ה הוא הנהגה הגלויה, והלבושים הם ההנהגה הנסתרת כדמיון המלך המסתתר בלבושיו, כמו שאמר הכתוב [ישעיה מה טו] אכן אתה אל מסתתר (והנה אלו השמות הג' הנ"ל הם [בגימטריא] אנ"י הוי"ה, כמו שכתב האריז"ל [פרי עץ חיים שער הברכות פ"ז], בסוד הכתוב כה אמר ד' צבאות אני ראשון ואני אחרון [ישעיה מד ו], שהשמות לפניו ולאחריו בגימטריא אנ"י, ונראה שהוא להורות שאפילו בהסתר, דהיינו כשהוא רק הנהגה מוסתרת בטבע, עם כל זה הכל אני הוא, דהכל בהשגחה מאת השם יתברך, והטבעיים, כוכבי השמים וכסיליהם, אין ביכולתם לעשות שום דבר רק בכח השם הנכבד הוי"ה, שהוא מהווה כל הויות ומנהיגם כרצונו בכל זמן ועידן), ממילא לפי זה לבנ"ה בגימטריא ג' שמות הנ"ל, השם הוי"ה בכבודו ובעצמו מורה על ההנהגה הגלויה היינו ניסית מה שנשתנית הנהגת הטבע בשידוד המערכה לצורך ישראל ועל ידי מעשיהם על פי התורה, וב' שמות שהם לבושי המלך כביכול, מורה על ההנהגה הנסתרת היינו בהלבשת הטבע, והכל נכלל בשם לבנ"ה אשר כפי תולדתה וחסרונה ומילואה יש שינוי עתים בעולם הזה, כי הוא הגלגל הקרוב אלינו יותר, והכל נעשה בפה עמו, כי נמסר הכל לישראל, הבן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
