ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
" כיצד מתודה: אומר 'אנא ד' חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי ממעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה', וזהו עיקרו של ווידוי ".
מסביר מרן ר' אברום זצ"ל את ההלכה הזאת לפרטיה, " אנא ד' ", זה ענין של תפילה, הכל בכלל עבודת ד', אדם בווידוי הוא בבחינת מתפלל לד' ומבקש ממנו סליחה, דוד המלך אומר " ואני תפילה " 2 , הכוונה שכל מהותו של דוד היתה תפילה, לעומת זאת אצל עשו נאמר " איש יודע ציד איש שדה " 3 , ואומר הרמב"ן על התורה וז"ל: " כי עשו ציד בפי אביו, יכנה האיש במעשה לתדירותו ", זאת הייתה מהותו של עשו שכל כולו זה הגשמיות והציד.
ממשיך הרמב"ם וכותב: " חטאתי עויתי פשעתי ", ולאחר כך ממשיך הרמב"ם וכותב: " ועשיתי כך וכך ", ולכאורה ישנה כאן כפילות, מה הצורך ברישא או לחילופין בסיפא כשמפרט את מעשיו?
ומתרץ מרן ר' אברום זצ"ל שיש כאן בתחילה ווידוי על עצם המציאות של החטא, האדם מכיר שהוא נמצא בתוך מצב לא אידיאלי, מצב מקולקל (ולא חושב חלילה את הטוב לרע ואת הרע לטוב – שזה הטעות הכי גדולה שיש – וכמו שכותב בענין זה המסל"ש 4 : "כן חומריות וגשמיות העולם הזה, הנה הוא חושך הלילה לעין השכל, וגורם לו שתי טעויות: האחת אינו מניח לו שיראה המכשולות שבדרכי העולם, ונמצאים הפתאים הולכים לבטח ונופלים ואובדים מבלי שהגיעם פחד תחלה... והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות, וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת "), ולאחר מכן – ומתוך הווידוי הראשון – יש את הווידוי הפרטני על מעשיו. וחשבתי לענ"ד לומר אולי עוד טעם בדבר, שהרי קי"ל בברכות 5 וז"ל: " אמר אביי: לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא ", ומסביר רש"י שמתוך כך תפילתו נשמעת, ואולי אפשר לומר הכא אותו ענין שה" חטאתי " הראשון אמנם כתוב בלשון יחיד, אך זה כנגד חטאות של הציבור, בבחינת "לישתף איניש", ומתוך כך תפילתו נשמעת, ולכן אחר כך מפרט את חטאתו הפרטית והאישית. ועוד צ"ע בדבר.
בהמשך כותב הרמב"ם " וזהו עיקרו של ווידוי ", ומדייק מרן ר' אברום זצ"ל שישנו וידוי עיקרי – וזה הווידוי המוזכר הכא – ומשמע גם שיש וידוי שאינו עיקרי שיש לחזור ולאומרו בזמן אחר, ומאי איכא בינייהו?
הרמב"ם בהלכות מעשה הקורבנות 6 כותב את נוסח הווידוי על הקרבן וז"ל: " כיצד מתוודה? אומר 'חטאתי עויתי פשעתי כך וכך, וחזרתי בתשובה לפניך וזו כפרתי' ". בוודוי זה הרמב"ם לא מזכיר את הקבלה לעתיד, מה שאין כן בהלכות תשובה (שהבאנו לעיל) שכן מזכיר הרמב"ם וכותב " ולעולם איני חוזר לדבר זה ", אלא מכאן מוכיח מרן ר' אברום זצ"ל שיש לחלק בין ווידוי שהוא חלק מתהליך התשובה, שזה מה שנאמר בהלכות תשובה, ששם ישנה קבלה לעתיד – שכן אדם בתהליך תשובתו צריך שיהיה שלם ויקבל על עצמו לעתיד לא לחזור לעבירה עוד – מה שאין כן בווידוי שמופיע בהלכות מעשה הקורבנות, שזה ווידוי של שעת כפרה, שהרי המביא קרבן וודאי עשה תשובה וחסר לו רק הכפרה, הקרבן, דאי לא תימא הכי לשם מה מביא קרבן, ובו אין צורך בקבלה לעתיד שכן זה לא חלק מתהליך התשובה של האדם אלא זמן כפרתו, שצריך להראות כלפי שמיא שגם הוא עושה משהו מדיליה למען כפרה וזה ענין הווידוי בשעת הכפרה, וזה מה שמדגיש הרמב"ם בהלכות הקורבנות " וזו כפרתי ".
יום הכיפורים הוא גם זמן של שעת כפרה, על הפס' " כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו " 7 שקאי על יוהכ"פ, מסביר הנתיבות שלום 8 שישנן שלוש בחינות טהרה בפסוק: " יכפר עליכם ", " לטהר אתכם "," לפני ד' תטהרו ", דהנה איתא בנחל קדומים למרן החיד"א , שבכל חטא ממשיך טומאה בחיצוניות ובפנימיות, ועל ידי שיהודי מרבה בבכיות ובחרטה, הרי הוא מוחק את הפגם החיצוני, אבל לטהר את הפגם הפנימי צריכים לגילוי אור אלוקות. שאז – כאשר ניצוץ אור זה מאיר בנפשו פנימה – הרי הוא מגרש את כוחות הטומאה שנאחזו בו. אמנם יש עוד בחינת טהרה, בענייני קדש עצמך במותר לך, שנצטווינו בתורתנו " קדושים תהיו ", אלו עניינים שמצד עצמם אינם חטאים ממש, אלא פגם מחמת " כי קדוש אני ד' אלוקיכם " ויעודכם להיות לפניו יתברך, משל לאדם שאינו מלוכלך, והיינו שלא עבר על ציווי המלך אבל ריח רע נודף ממנו, שאינו טהור בשלימות, ולכן אי אפשר להניחו לגשת אל המלך שאין זה כבוד למלך.והנה בחינת יום כיפור ממשיך על היהודי את כל ג' בחינות הטהרה והכפרה שהזכרנו, " יכפר עליכם " על החיצוניות החטא, " לטהר אתכם " בפנימיות ועד " לפני ד' תטהרו " להטהר אפילו מכל ריח רע, כדי שיוכל להתיצב לפני ד'. וגם הווידוי של יוהכ"פ הוא ווידוי של שעת כפרה וכמ"ש הרמב"ם בפרק ב 9 וז"ל " הווידוי שנהגו בו כל ישראל, אבל אנחנו חטאנו והוא עיקר הווידוי ", דהיינו הווידוי של שעת כפרה.
המנ"ח 10 מוכיח מרש"י ביומא שאין צריך דוקא דיבור פה וז"ל: " וכן ביומא פה ע"ב במשנה חטאת ואשם מכפרין ופרש"י 'ומסתמא תשובה איכא שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן' ומבואר שזה שמביא קרבן גלי דעתיה שמתחרט ומכפרת לו אף שלא התוודה בפיו ", ואומר מרן ר' אברום זצ"ל , שלכאורה לפי מה שחילקנו זה לא מוכח, דהרי רש"י מיירי במי שמביא קרבן ובווידוי של שעת כפרה ולא בווידוי שהוא כחלק מענין התשובה, וייתכן שבווידוי של תהליך האדם לעשות את תשובתו כן נצרך לומר בפיו. ונראה לי סברא בזה שכן כאשר חוזר בתשובה ונמצא בתהליך תשובה, יש לו לבטות את רצונו בזה שרוצה לחזור בתשובה, וזה ע"י ההוצאה לפועל בווידוי שאומר בפיו ומוציא את כוונתו הפנימית ולא רק ע"י הרהור הלב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
