ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
ולכאורה הלא מצאנו שלא ניתנה מלכות למשה רבנו וכך אמרו חז"ל:
"בקש משה שיעמדו ממנו כהנים ומלכים, אמר לו הקב"ה: אל תקרב הלום, כלומר לא יהיו בניך מקריבין, שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך. הלום- זו מלכות כמה דתימא כי הביאותני עד הלום… א"ל הקב"ה: כבר מתוקן המלכות לדוד, אעפ"כ זכה משה לשתיהן, כהונה- ששימש בז' ימי המילואים, מלכות- דכתיב : ויהי בישורון מלך".
ומפורש בתורה
"לא יסור שבט שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים" (בראשית מט, י)
משמע שהמלכות יועדה לשבט יהודה, ומתוכו נבחר דוד המלך וזרעו אחריו "עד כי יבא שילה" - הוא מלך שיקום מזרעו (רמב"ן שם). ואם כן קשה כיצד אפשר שמשה רבנו יהיה גואל אחרון?
נראה לומר שיש שני מיני גואלים, יש גואל שהוא בבחינת שבט, שנבחר להנהיג את ישראל כמלך. ויש גואל שהוא בבחינת מחוקק, שהוא סמכות תורנית גדולה, שדעתו מקובלת על כולם, והוא מנהיג את העם מכח התורה.
אפשר להוכיח זאת מהגמ' סנהדרין ה. שמשווה בין הנהגה של ישראל בגולה, לבין הנהגה של ישראל בארץ ישראל ע"י הנשיא וקובעת שיש תוקף יותר לריש גלותא שבבבל, שאם ראש הגולה נתן רשות לחכם לדון יש לו רשות לדון גם בארץ ישראל, אבל אם הנשיא שבארץ ישראל נתן לו רשות לדון, אין לו רשות לדון בבבל. והגמ' מנמקת זאת:
כדתניא: "לא יסור שבט מיהודה - אלו ראשי גלויות שבבבל שרודין את ישראל בשבט, ומחוקק מבין רגליו - אלו מבני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים".
והנה התוספות שם ד"ה "דהכא שבט" הקשה הלא לענין הלכה בני בבל כפופים לבני ארץ ישראל? ותירץ שלענין לפטור את הדיין מלשלם בני בבל עדיפי, שכח זה נובע מסמכות שלטונית, ולריש גלותא יש סמכות לרדות ולכפות יותר מנשיא שבאר"י.
משמע שיש שני מיני סמכויות של הנהגה ומשפט, כמו שדייקה הברייתא בפסוק: שבט- שרודין את העם בשבט, והוא הסמכות השלטונית, ומחוקק- שמלמדין תורה ברבים, שהוא הסמכות תורנית. והנה רש"י הסביר לנו מבחינה מעשית מדוע יש לריש גלותא סמכות שלטונית גדולה יותר מפני "שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס", ובזה הם עדיפים על בני ארץ ישראל. והתוס' שם הוסיף לנו טעם סגולי לכך ע"פ הירושלמי "והיינו טעמא, משום דראש גולה מזכרים, ונשיא שבארץ ישראל מנקבות". כלומר ראשי גולה מיוחסים למלכות דוד בן אחר בן, ולכן ירשו כח הנהגה שלטוני כזה. אבל נשיאים שבאר"י אינם מיהודה ולכן כח הנהגתם אינו מצד השלטון אלא מכח גדלותם התורנית.
דוגמא לדבר, כיצד מתמנה הנשיא שבארץ ישראל, אפשר ללמוד מהלל הזקן שהיה ראש שושלת הנשיאות בישראל. מצאנו שהלל הזקן קבל את הנשיאות בארץ ישראל מבני בתירא שראוהו גדול מהם ופנו לו את כסאם, כי הנשיא יונק את כוחו מאישיותו, וסמכותו הרוחנית התורנית.
לפי זה אפשר לתרץ את השאלה כיצד היו יכולים להיות שמעיה ואבטליון נשיא ואב בי"ד בישראל הלא הם היו גרים, ומלבד השאלה איך שמשו בסנהדרין, הא "ונשאו אתך" - "בדומין לך" וגר פסול לדון בסנהדרין? ועל זה אפשר לומר שהם רק לימדו את העם תורה, ולא ישבו בפועל בדין תורה. כמו שהתוס' (נדה נ.) עונה על דבורה שהיתה שופטת, והלא אשה פסולה לדון? אלא שלימדה את העם תורה. אבל קשה עוד כיצד הנהיגו את ישראל הלא הלכה "שום תשים עליך מלך מקרב אחיך"- ולא מקהל גרים? אלא שמנוי שלהם היה כשאר מנוי שלטוני אלא משום שלא היה כמותם גדול בתורה, ובכהאי גוונא אין אסור. וכמו כן מתרצים כיצד היתה דבורה שופטת, ותרצו שהנהגתה נבעה מאישיותה הגדולה שעיני כל ישראל היו אליה, ובכה"ג אין אסור "מלך ולא מלכה".
וכך מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק א' חנוכה) את הרמב"ן (ויחי) שקורא לחשמונאים קדושי עליון ואעפ"כ לא נשאר מזרעם שריד ופליט עד שאמרו "כל דאתי מבית חשמונאי עבדא הוא" "מפני שעברו על צוואתו של זקן" שאמר "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", והם לקחו לעצמם כתר כהונה.
ולכאורה קשה אם החשמונאים עברו על צוואת יעקב אבינו, בכך שלקחו מלכות לעצמם, איך אפשר לקרוא להם קדושי עליון? מתרץ ר' צדוק שדור ראשון של חשמונאים מלכו מכח גדלותם בתורה ובכח וצדקתם, כמנהיגים שהפיחו רוח יהדות בעם, ועוררו אותם בקריאה "מי לה' אלי", שימרדו ביוונים ובהתיונות. ומצד זה יכלו למלוך. אבל במשך הדורות החשמונאים כבר לא היו ראוים מבחינה רוחנית להיות מנהיגים, ולקחו שררה לעצמם, רק בזכות היותם בני החשמונאים, אז נחשב להם שלקחו מלכות הראויה לבית דוד, ועברו על "לא יסור שבט מיהודה".
ולפי כל זה מה שאמרו חז"ל על משה רבינו שהוא גואל ראשון והוא גואל אחרון רמוז בפסוק "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" וכפי שהסברנו לעיל שבט- רומז לגואל מבית דוד, ומחוקק - רומז וגואל בחינת בחינת משה רבינו, שהפסוק מלמדנו שלא יסורו שני המנהיגים מישראל. ולעת"ל יהיה מנהיג בחינת שבט כדוד מזרע יהודה, ומנהיג בחינת מחוקק כמשה רבנו שנקרא מחוקק "כי שם חלקת מחוקק ספון". (וכן נאמר בתוס' פסחים שלעת"ל גם משה ואהרן יהיו עמנו). ואפשר שלעת"ל מלך המשיח עצמו יאחד בקרבו את שתי הכוחות הנ"ל של שבט ומחוקק, וכך משמע מדברי הרמב"ם הל' מלכים פי"א הל' ד':
"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ותורה שבעל פה ויכול כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא מלך המשיח".
נמצא שמלך המשיח הוא אדם שעוסק בתורה בכל כוחו, ומחזק בדקה, ובזה ממלא תפקיד של "מחוקק", וכמו כן לוחם מלחמות ה', ובזה ממלא תפקיד של "שבט".
אמנם אין זה סותר את האפשרות ששני התכונות הללו התפצלו לשני אנשים כמו שכתב הרמב"ם לפני זה שר"ע חשב שבר כוכבא היה מלך המשיח, ובודאי שלא היה מנהיג מכח סגולת תורתו, אלא מנהיג הראוי ללחום מלחמות ה', בתפקיד של "שבט" . ור"ע שהיה נושא כליו היה ממלא חלק המנהיג בבחינת "מחוקק" הוגה בתורה תמיד.
ההבחנה המעשית בין מנהיגות של מחוקק ושבט
משה רבנו היה מנהיג בחינת "מחוקק". מנהיגותו התבטאה בכוחו להעביר לעם ישראל , ולאומות העולם את דבר ה' - זו הלכה. שלא היה כמותו מי ששמע דבר ה' והאמין בו, והיה יכול להקרין מאותה אמונה לאחרים. ולכן אנו מוצאים שכל דאגתו של משה שמא לא יוכל להעביר את דבר ה' לאחרים, וטען "לא איש דברים אנכי" "כי כבד פה וכבד לשון אנכי", ומפרש המהר"ל , שאין לומר על משה שהיה בעל מום, אלא שדרגתו הרוחנית היתה כהגבוהה, שאי אפשר היה להוריד את הדברים שקבל לדבור, ואפשר להוסיף שזה היה גם מקטנות המשיגים שא"א היה להוריד את דרגת נבואתו לרמתם.
לעומת משה רבנו אנו למדים על מנהיגותה של מרים שנקראת פרנס של ישראל, כמו שאמרו חז"ל "שלושה פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה אהרן ומרים", היא השפיעה על אביה לחזור ולקחת את אמה "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", מתוך אמונה אגדולה בגאולתן של ישראל , ובטול קיום גזרתו של פרעה, אמרה: "פרעה רשע הוא וגזרתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת אבל אתה צדיק וגזרתך מתקיימת!" (שמו"ר א', י"ז), "הלכו כולם והחזירו נשותיהם", והנה עמרם היה ראש סנהדרין ובודאי ששיקוליו היו שקולים של הלכה, אבל מרים הנהיגה הנהגה של אמונה ב"נצח ישראל לא ישקר".
"ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו", אמרו חז"ל שבשעה שנולד משה, "נתמלא הבית הבית אורה", וראו שנתקיימה נבואתה של מרים, אבל כשנאלצו לזורקו ליאור "טפח לה אביה על ראשה ואמר לה מרים היכן נבואתך?" ואז נאמר "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" האם היתה זו עמידה של ספק וחשש שמא לא תתקיים הנבואה? יש ללמוד ממה שאמרו חז"ל מדוע המתינו כל קהל ישראל למרים בזמן שנצטרעה שבעה ימים "עד האסף מרים". בגלל שהמתינה למשה שזרקוהו ליאור. וזכרו לה כולם את אמונתה זו, משמע שהיה זה אצלה בטוי של אמונה, שהחדירה אותה לכלל ישראל, וזהו לשון התיצבות ובטחון, "לדעה מה יעשה לו" ולא "אם" בכלל יעשה לו!
מידות אלו המיוחסות למרים התגלו ביתר שאת בדוד המלך. ואמנם דוד כלל בתוכו גם מנהיגות של תורה ומשפט, אבל הצד הבולט שלו היה בכוחו לפסוק בדרך של הוראת שעה, ואף בבחינת "מלך פורץ לו גדר ואין ממחה בידו", משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. ומבחינה זו היה ההיפך ממשה רבנו, ולעת"ל נזכה לראות עין בעין בשני משיחים אלו שבט ומחוקק.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
