ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- האבילות על החורבן
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- חסידים מספרים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
חסידים מספרים כי פעם אחת נתארח אצל רבי ברוך איש נכבד מארץ ישראל, אחד מאלה המתאבלים כל הימים על ציון וירושלים ואינם שוכחים את צערם אפילו רגע אחד. בליל שבת זימר הרבי "כל מקדש שביעי" בניגונו הרגיל. כשהגיע לחרוז: "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל", נשא את עיניו וראה את האורח יושב עצוב ומתאנח כדרכו כל הימים. הפסיק את הזמר וקרא בגיל ורעדה בפניו של האיש הנבעת את דברי החרוז: "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום שבת קודש שישו כמקבלי מתן נחליאל!" ואחר כך סיים את הזמר.
הסיפור שלנו מפגיש שתי דמויות. את דמותו של האיש מארץ ישראל עם דמותו של ר' ברוך ממז'יבוז' מי שהיה נכדו של הבעש"ט וכידוע לא גר בארץ ישראל. האיש הנכבד מארץ היה מן המתאבלים על חורבן הארץ כל ימי חייו. לכאורה לפנינו יחס חיובי וחם כלפי ארץ ישראל. לכאורה לפנינו אדם הנושא את כאבה של ארץ ישראל כל ימי חייו. אולם מתברר כי לתוך התיאור האידיאלי של האיש מארץ ישראל מתגנבת נימה שהחסידות איננה יכולה להסכים לה. לפנינו אדם השרוי כל העת בעצבות ובצער. אמנם העצבות והצער הם על בהקשר חיובי של היחס לארץ ישראל אולם יחד עם זאת עצבות היא עצבות גם אם היא בקשר לדברים שבקדושה. בדברי בעל התניא נאמרו דברים מפורשים על העצבות הבאה בשל דאגה לדברים שבקדושה: "אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אח"כ בתאוות ח"ו כנודע" (ליקוטי אמרים פרק כו). העצבות והצער הממלאים את ליבו של האיש מארץ ישראל, הם הנקודה הראשונה בה ר' ברוך איננו מסכים איתו.
הנקודה השניה היא העובדה שהאיש שרוי בצער ובעצבות ביום השבת. הסיפור מדגיש את הניגודיות שבין התנהגותו של ר' ברוך לבין התנהגות האורח בשעת שירת "כל מקדש". ר' ברוך שר את השיר מתוך שמחה של שבת קודש ואילו האיש יושב עצוב ומתאנח כדרכו כל הימים. הדגש כאן הוא על המילים "כדרכו כל הימים". יש כאן ביקורת. שבת איננו יום של עצבות. שבת היא יום של שמחה, עונג והתעלות הנפש. שבת צריכה להיות שונה מימי השבוע גם ביחס לאבלות על חורבנה של הארץ הקדושה.
כאן מחליט ר' ברוך להעביר לאיש מארץ ישראל מסר מסוים באמצעות החרוז המופיע בתוך הפיוט של "כל מקדש". הוא נעצר ומדגיש בפניו את החרוז "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל". מסתבר כי יש אוהבי ה' המתאבלים על חורבן אריאל, ויש אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל. המתאבלים בחורבן אריאל שרויים כל ימיהם בצער על החורבן אולם צער זה לכשעצמו אין בו די. הצער על חורבן אריאל צריך הוא שיביא את האדם לידי ציפיה עצומה לבנין אריאל. הכאב על האובדן צריך שיניע לקראת עשייה של בנין מחודש. המחכים בבנין אריאל יביאו גם לבנינו בפועל. יכול אדם לשבת על אדמת הקודש אולם להיות שרוי כל העת במחשבות של חורבן ואובדן וממילא הוא מנציח את הגלות יחד עם שבתו בארץ ישראל. זאת ועוד הציפייה לבנין אריאל מתקשרים ברגש חיובי של "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל". הציפיה נקשרת עם אהבה וממילא היא מקבלת גוון חיובי ולא גוון של צער וכאב.
לאחר שר' ברוך מדגיש בפני האורח את החרוז הזה, הוא ממשיך את החרוז לחלקו השני: "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום שבת קודש שישו כמקבלי מתן נחליאל". יש כאן שימת דגש על העובדה ששבת היום. דרך ההתמודדות עם החורבן בשבת, צריכה להיות שונה מזו של ימות החול. דווקא השבת המעניקה כח לכל ימי השבוע היא שתביא את האדם להתבונן על החורבן במבט של בנין של התחדשות, שכן שבת היא מלזעוק ויכולה שבת שתרחם.
המחכים לבנין אריאל נקראים בחרוז של הפיוט לשמוח כמקבלי מתן נחליאל כלומר כמקבלי התורה. התורה שניתנה במדבר מלמדת אותנו כי השמחה איננה צריכה להיות תלויה במקום זה או אחר. הקניינים הרוחניים שהאדם נושא עימו לכל מקום הם שאמורים לתת לו את האפשרות להתמודד עם המצבים הקשים ביותר ואף עם החורבן. חז"ל מלמדים אותנו כי בשבת ניתנה התורה. כוחות הנפש להם זכינו במעמד הר סיני, כוחות הנפש להם אנו זוכים בשבת, אינם תלויים בגבולות של מקום. יכולים הם להעניק לנו את המוכנות לבנין מחודש של אותו אריאל עליו אנו מתאבלים.
-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
