ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
במשנה מבואר שגט שזמנו מוקדם, פסול, מטעם זה. אך לא מוזכר מה דין גט מאוחר.
תוספות מוכיחים מגמרא בפרק גט פשוט (בבא בתרא קס, א) שאומרת לגבי גט מקושר שניתן לעשותו פשוט, וזאת למרות שהזמן בגט מקושר שנראה אחרת מגט רגיל, הוא לפי המוסכם שנה אחרי הזמן, כל עוד הגט מקושר כולם יודעים שצריך להפחית שנה בשביל לקבל 'זמן אמת', אך כאשר הופכים את הגט לפשוט, יוצא שהגט הוא מאוחר.
מכח זה הוכיח תוספות שגט שזמנו מאוחר כשר לגרש, אמנם, הגירושין יחולו רק מהזמן הכתוב בגט, ולכן אין הפסד פירות, וגם אין חשש חיפוי על בת אחותו. תוספות בהמשך המסכת (פ, א ד"ה כי יתיבתו) מוסיף שבזמן הכתוב בגט, צריכים להיות הסופר והעדים במיקום שנכתב בגט, זאת על מנת כדי שהגט לא יראה כנכתב בשקר : 'מיחזי כשיקרא'.
רמב"ם (גירושין א, כה) פוסק שגט מאוחר פסול. וכסף משנה ביאר שהסיבה שאם נאמר שהגט כשר לגרש מזמן נתינתו, ולמרות שהזמן הכתוב בגט הוא זמן מאוחר, יהיה חשש חיפוי, כיון שאם האישה תזנה, יכתוב לה הבעל גט שזמנו מאוחר מאוד, והאישה תוציא את הגט, ותאמר לבית הדין שמהגט ברור שאין לסמוך על הזמן הכתוב, שהרי הוא נכתב לתאריך מאוחר, ויוצא שהגט כשר אבל בלי תאריך. וכן יש חשש לכך שהאישה תפסיד פירות. ואת ראיית תוספות הוא דוחה כי מה שהכשירו בגמרא בבא בתרא גט מקושר שעשאו פשוט זה בשאר שטרות שלפעמים נקראים גם גט.
ראב"ד (על הרמב"ם שם) סובר שגט מאוחר כשר לגרש מאותו יום שהוא ניתן. ומצד שני על מנת שהאישה תשמור על זכויותיה עליה להגיע לבית דין מיד אחרי הגירושין בפועל, ולקבל אישור עם תאריך על זמן הגירושין. מצד שני הבעל ימשיך לאכול פירות מנכסי האישה אוכל עד הזמן הכתוב בגט, כי זה כמו תנאי שיוכל להמשיך לאכול פירות.
והקשו עליו (כסף משנה ועוד) שיכול לחפות על האישה אם זינתה על ידי גט מאוחר כזה, וכפי שנתבאר לעיל? מהרי"ק (קכז) מתרץ שהגמרא מבארת שגם כתב בו שבוע (באיזו סידרה של שבע שנות שמיטה מתוך היובל נמצאים) הגט כשר, מכיוון שבגט כתוב זמן כשר, וכשיעבור השבוע תהיה משמעות לזמן, וכמו כן כאן כיון שכשיגיע הזמן מועיל הגט, לכן הוי כמו כתב שבוע.
ראייה שהביא הראב"ד לשיטתו היא ממה שהתוספתא (חולין פרק א) מונה את כל השטרות שפסולים במאוחר ומוקדם ולא כתוב שגט מוקדם ומאוחר פסול, ומזה משמע שגט מאוחר כשר. אמנם ניתן לומר שבתוספתא עסקו רק בשטרות וגיטי ממונות, ולא עסקו כלל על גט אשה.
אמנם בית שמואל (קכז, טו) הקשה על תירוץ המהרי"ק שאין זה דומה לדברי הגמרא, משום שבגמרא כשכותב שבוע (שבע שנים) נכתב זמן נכון, אך רחב מהצריך על מנת שיהיה יעיל, אבל במקרה של גט מאוחר, כיון שכותב זמן שקרי, הגט צריך להיות פסול. ב"ש אומר שאין כאן חשש חיפוי כיון שתצטרך להביא ראייה מתי בא הגט לידה, ובסופו של דבר כתוב בגט זמן.
רא"ש (ב, ה) התקשה בהבנת הראב"ד, איך יש לבעל זכות לכתוב גט שלא מדעת האישה, ולכתוב אותו בזמן מאוחר, ולהפסיד את פירותיה, ולכן הוא מבאר שראב"ד עסק במקרה שבו האישה הסכימה לאיחור הזמן ולהפסד זכויותיה. אמנם אבני מילואים (קכז, יא) כתב שמהראב"ד לא נראה שהבעל כתב את הגט באופן זה בהסכמת האישה. ולכן ביאר שכמו שלבעל יש זכות להטיל תנאי בגירושין, שאם האישה תסכים לו היא תתגרש, ואם לא - לא תתגרש, כך גם לבעל יש זכות לכתוב בגט זמן מאוחר שזה בעצם תנאי שכל הזכויות הממוניות של אכילת פירות נכסיה ימשיכו עד לזמן האמור בגט, ואם האישה אינה מסכימה היא יכולה לא להתגרש בגט הזה.
סיכום: ישנם ג' שיטות ראשונים בנושא גט שכתבו בו זמן מאוחר:
א. שיטת תוספות שכשר לגרש בו, אך האישה מתגרשת בזמן שכתוב בגט.
ב. שיטת הרמב"ם שהגט פסול.
ג. שיטת הראב"ד - הגט כשר מיד, אך הבעל ימשיך לאכול פירות עד הזמן שכתוב בגט.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
