ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- צדקה והלואה
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
כידוע יש מצווה להפריש מעשר מכל רווח שיש לאדם, וכפי שלמדו חכמים מהפסוק (דברים יד, כב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". ואמרו חז"ל (בספרי שם): אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, אבל רווחים מריבית וסחורה וכל שאר רווחים מניין? תלמוד לומר ´את כל´. שהיה יכול לומר הכתוב "את תבואתך", ולמה נאמר "את כל" - ללמדנו שצריך להפריש מעשר גם מריבית וסחורה ומכל דבר שאדם מרוויח בו.
וזהו שנדר יעקב אבינו בצאתו לחרן, שאם ה´ יהיה עימו וישמור עליו ויתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש - "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח, כב), היינו שיפריש מעשר לצדקה.
עשר תעשר - בשביל שתתעשר
בתלמוד (תענית ט, א) דרשו חכמים על הפסוק (דברים יד, כב): "עשר תעשר" - "עשר בשביל שתתעשר".
ולכאורה יש לשאול, הלא צריך לקיים מצוות לשם שמיים ולא כדי לקבל פרס, ואיך אמרו חכמים "עשר בשביל שתתעשר"? אלא שהתעשרותו של מי שנותן מעשר מכל רווחיו הוא עצמו דבר מצווה. שכל רווח שיש לו גם המעשר שניתן לצדקה מרוויח, נמצא שיש בהתעשרותו צורך מצווה. ועוד שיש בכך קידוש ה´, שזה שמקפיד להפריש מעשר מרווחיו נעשה עשיר. ולכן "עשר בשביל שתתעשר".
ואכן זכה יעקב אבינו עליו השלום, ובעקבות קבלתו על עצמו לתת מעשר מכל אשר ה´ יתן לו, התעשר מאוד, שנאמר (בראשית ל, מג): "ויפרוץ האיש מאוד מאוד, ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים".
מותר לנסות את ה´ בדבר הזה
עוד אמרו חכמים (תענית ט, א), שמותר לנסות בזה את ה´, שיפריש אדם מעשר ויראה שיתעשר. ואף שככלל נאמר (דברים ו, טז): "לא תנסו את ה´ אלוקיכם" - זו המצווה היחידה שמותר לנסות בה את ה´, שנאמר (מלאכי ג, י): "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה´ צבא-ות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די".
ואמנם יש מפרשים שרק במעשר של דגן ותירוש ויצהר, שחיובם מהתורה, אפשר לבחון את ה´, ועל זה דיבר מלאכי. אבל חיוב מעשר כספים, אע"פ שהוא סגולה בדוקה לעשירות, מכל מקום כיוון שלדעת רוב הפוסקים הוא מדברי חכמים - אין לנסות בו את ה´ (פת"ש יו"ד רמז). אולם דעת רוב הפוסקים שגם במעשר כספים אפשר לנסות את ה´, שכן נבואת מלאכי היתה בתקופת הבית השני, ובאותו זמן גם חיוב מעשר הדגן והתירוש והיצהר היה מדברי חכמים, מפני שרוב ישראל לא ישבו בארץ. נמצא שגם בהפרשת מעשר שחיובו מדברי חכמים אפשר לנסות את ה´.
הברכה באה דרך העבודה ולא בדרך נס
אמנם ברור, שברכה זו אינה באה בדרך נס גלוי, מפני שהבחירה החופשית היא יסוד העולם, ואם היו בעלי מצוות זוכים לנסים גלויים היתה מתבטלת הבחירה החופשית.
אלא הברכה באה בדרך נסתרת, דרך עבודתו של האדם, וכפי שנאמר (דברים יד, כט): "והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, ואכלו ושבעו, למען יברכך ה´ אלוהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה". אבל מי שיתבטל ולא יעבוד לא תהיה לו ברכה.
וכן לא יכול אדם לבזבז את ממונו על דברי מותרות ואח"כ להתלונן שלא זכה לברכת עשירות. אלא אם יהיה חרוץ ויעבוד כראוי ויכלכל את מעשיו באופן סביר, הוא יכול לנסות את ה´ ולראות בעיניו את הברכה שבזכות המעשר.
הפרשתי מעשר ולא התעשרתי
כמעט תמיד שמעתי שאכן המפרישים מעשר מתעשרים. אמנם במשך השנים נשאלתי כמה פעמים מאנשים שטענו כי הפרישו מעשר כספים ולא זכו לברכה. כשבררתי את הדברים לעומק, התברר בדרך כלל שנתנו את המעשר למטרות שאינן נחשבות צדקה, כגון לקרובי משפחה שבעצם לא היו כל כך נזקקים, או לעמותות מפוקפקות, או עבור סגולות שבמקרה הטוב אין בהן מצווה ובמקרה הרע נזקם מרובה. וכאשר אדם נותן צדקה למטרות שאינן ראויות, אין לו על כך שכר (ע´ ב"ק טז, ב).
בנוסף לכך, בדרך כלל היו אותם אנשים שעישרו ולא התעשרו מבזבזים את כספם בחוסר הגיון מחפיר. וכמדומה שהדברים תלויים זה בזה: הואיל ולא נתנו צדקה כראוי, גם לא זכו להוציא את כספם כראוי, ונמצאו מפסידים מכאן ומכאן. בהזדמנות אחרת בעז"ה ארחיב בנושא זה.
שאלה על הנאות העולם הזה והקדושה
שאלה: מה היחס הנכון להנאות שבעולם הזה? מצד אחד אנו מוצאים בתורה ברכות גשמיות, שאם נשמור את התורה והמצוות נזכה ליבול מבורך בפירות העץ והאדמה, נאכל לחמנו לשובע, ונשמח בכל השפע הטוב שה´ נותן לנו. וכן מצינו בברכה שברך יצחק אבינו את יעקב אבינו (בראשית כז, כח): "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש", ולשם מה המשמנים אם לא לאוכלם בהנאה? ולשם מה התירוש שהוא יין אם לא לשמוח בו? ולמה לזכות בעושר אם לא כדי ליהנות ממנו? ומנגד, במקומות רבים מבוארת מעלת הפרישות, כמו למשל בספר מסילת ישרים לרמח"ל ובנתיבות עולם למהר"ל. ובכן מה עדיף, ליהנות מחיי העולם הזה או לפרוש מהם?
שלוש מדרגות ביחס להנאות העולם
ככלל, יש בזה שלוש מדרגות: המדרגה הראשונה היא מדרגת של האנשים הכשרים, שמנהלים חיים רגילים בעולם הזה, נהנים ושמחים בכל הדברים הטובים שיש בו, ומודים לה´ על כל ההנאות בברכות הנהנין ובתפילה.
למעלה ממדרגה זו היא מדרגתם של הרוצים להתעלות אל הרוחניות, ולשם כך הם פורשים מהנאות העולם הזה, שהן הנאות חומריות, קטנות וחולפות, ומקדישים את תשומת ליבם לעולם הרוח, לתיקון המידות וללימוד התורה. ואם יצטרכו למעט הפוגה, יטיילו וייהנו מעט מדברים גשמיים, אבל מגמתם תהיה לאזור כוח כדי לחזור ולעסוק בדברים הרוחניים. מדרגה זו טובה וראויה, בתנאי שמקיימים אותה בשמחה, מתוך הבנה אמיתית שההנאות הרוחניות חשובות ויקרות מההנאות החומריות, ועל כן אין לבעלי מדרגה זו עניין כל כך בהנאות החומריות, ועיקר מגמתם מוקדשת לענייני הרוח.
ומתוך המדרגה השנייה אפשר להגיע אל השלישית, הגבוהה שבמדרגות. לאחר הפרישות, שהדגישה את מעלת הרוח לעומת החומר, את מעלת הנצח לעומת העולם הזה החולף, אפשר לחזור אל חיי העולם הזה, ולגלות גם דרך חיי החומר את השמחה והקדושה. במדרגה זו נעשה קידוש ה´ הגדול ביותר, מפני שבמדרגה זו זוכים לגלות את העניין האלוקי בכל הרבדים, הרוחניים והגשמיים. והזוכה למדרגה זו עובד את ה´ בשמחה הגדולה ביותר.
ופעמים שאדם נמצא בזמנים מסוימים במדרגה הראשונה ובזמנים אחרים בשנייה ואף בשלישית. וצריך אדם להשתדל שלא לרמות את עצמו, ולדעת בכל זמן איזו מדרגה מתאימה לו.
ומעניין לשים לב שיש דמיון בין המדרגה הראשונה לשלישית, לכן קורה שקופצים מהמדרגה הראשונה לשלישית וחוזר חלילה. אמנם אי אפשר להתבסס במדרגה השלישית העליונה בלא לעבור דרך המדרגה השנייה.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
אור חדש הצדקות המאוחדות – בנשיאות מרן הראי"ה קוק זצ"ל
מדור "אור יקרות" - כתבים נדירים ממרן הראי"ה קוק זצ"ל, גליון מס' 12
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
