ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
(ב) וַאֲשֶׁר זָכַרְתָּ מֵעִנְיַן הַפּוֹשֵׁעַ אֲשֶׁר הֵבִיא בְּנֵי אָדָם לַחְשֹׁב שֶׁ"בִּמְאֹד מְאֹד"* (בראשית יז, כ) הוּא מְשֻׁגָּע*, וְכֵן אָמְרוֹ: "הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (דברים לג, ב) רוֹמֵז אֵלָיו, וְכֵן אָמְרוֹ: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי" (שם יח, טו), וְכֵן יִעוּדוֹ* לְיִשְׁמָעֵאל: "וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יז, כ) - אֵלּו עִנְיָנִים מְאוּסִים מְאֹד מִמִּי שֶׁאֲמָרָם, וְלֹא יֵאָמֵר בָּהֶם שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַחֻלְשָׁה*, אֲבָל* עֲשׂוֹת רְאָיָה מֵהֶם שְׁחוֹק וְלַעַג גָּמוּר, וְהֵם עִנְיָנִים לֹא יַכְנִיסוּ סָפֵק כְּלָל, וַאֲפִלּוּ אֵצֶל הֲמוֹן עַמֵּי הָאָרֶץ וְהַבּוּרִים. וְהַפּוֹשְׁעִים עַצְמָם אֲשֶׁר יַטְעוּ בָּהֶם לֹא יַחְשְׁבוּ כֵּן, וְלֹא יְסֻפְּקוּ עֲלֵיהֶם, וְאוּלָם יְכַוְּנוּ לְהִתְפָּאֵר בְּאֵלּו הַמַּאֲמָרִים אֵצֶל הַגּוֹיִם, וְשֶׁיַּרְאוּ לָהֶם שֶׁהֵם אִמְּתוּ מַה שֶּׁבַּקָּלוֹן בְּאָמְרָם שֶׁמְּשֻׁגָּע כָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים עַצְמָם לֹא יַאֲמִינוּ בְאֵלּו הָרְאָיוֹת וְלֹא יְקַבְּלוּן, וְלֹא יָבִיאוּ מֵהֶן רְאָיָה, בַּעֲבוּר שֶׁהֶפְסֵדָן מְבֹאָר מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ לָהֶם טַעֲנָה כְּלָל בְּכֹל הַתּוֹרָה, לֹא כָּתוּב, וְלֹא דִמְיוֹן, וְלֹא מְקוֹם מַחְשָׁבָה לְהִתָּלוֹת בּוֹ - אָמְרוּ: הֲמִירוֹתֶם* הַתּוֹרָה וְשִׁנִּיתֶם אוֹתָהּ, וְאַתֶּם מְחַקְתֶּם שֵׁם פְּלוֹנִי מִמֶּנָּה. וְלֹא מָצְאוּ טַעֲנָה טוֹבָה מִזֹּאת, עִם הֱיוֹתָהּ בְּתַכְלִית הַגְּנוּת וְהַפְּחִיתוּת, וּבִטּוּלָהּ* פָּשׁוּט לֶהָמוֹן וְלַיְחִידִים, בִּהְיוֹת הַתּוֹרָה נֶעֶתְקָה לַלָּשׁוֹן הַסִּרְיָאן וְהַפַּרְסִי וְהַיְּוָנִי וְהַלּוֹעֲזִי קֹדֶם שֶׁעָמַד הַפָּסוּל* מֵאוֹת שָׁנִים. וְעוֹד, בִּהְיוֹתָה קַבָּלָה רַבִּים מֵרַבִּים בְּמִזְרַח הָאָרֶץ וּבְמַעֲרָבָהּ, וְלֹא נִמְצָא בְּכֻלָּם חִלּוף כְּלָל, וַאֲפִלּוּ בִּנְקֻדָּה וּבִמְקוֹמָהּ לֹא נִמְצָא חִלּוּף, וְאַף* כִּי בְּעִנְיָן. וְלֹא הִצְרִיכָם לְזֹאת הַטַּעֲנָה הַחֲלוּשָׁה רַק הֶעְדֵּר פָּסוּק מְדַמֶּה* בַּתּוֹרָה.
___________________________________
בִּמְאֹד מְאֹד – בברכת ה' לישמעאל נאמר: "והרבתי אותו במאוד מאוד". הוּא מְשֻׁגָּע – שפסוקים אלו מתייחסים למוחמד. יִעוּדוֹ – הבטחתו. בְּתַכְלִית הַחֻלְשָׁה – ראיות ברמה מאוד קלושה. אֲבָל – אלא. הֲמִירוֹתֶם – החלפתם. וּבִטּוּלָהּ – דחיית טענת המוסלמים. הַפָּסוּל – מוחמד. וְאַף – וכל שכן. מְדַמֶּה – המרמז על אמונתם.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
20 - לימוד שבועי באמונה ח- יד טבת תשע"ו
21 - איגרת תימן חלק י"א
22 - איגרת תימן חלק י"ב
טען עוד
'ואשר זכרת מענין הפושע' – יהודי מומר, שהכיר היטב את פסוקי התורה, ניסה להביא ראיות לאמִתת האיסלם מפסוקי התורה. ארבע ראיות מונה כאן הרמב"ם בשמו, ובהמשך ישיב עליהן אחת לאחת.
מקדים הרמב"ם שראיות אלו הן שחוק ולעג, שאפילו אותם יהודים מומרים לא מכירים בהן כראיות טובות. רק מפני שבקוראן כתוב שמוחמד מוזכר בתורה, החליטו אותם פושעים, שרצו להתחנף בפני המוסלמים, להוציא ראיות אלו מן הפסוקים. עד כדי כך הרחיקו לכת, שאחת הראיות שהביאו היא גימטרייה של מוחמד שלכאורה כתובה בתורה.
מעבר להוכחות שהוציאו הפושעים מתחת לשטיח, שבהן ידון הרמב"ם בהמשך, טענו חכמי המוסלמים שמוחמד אכן היה מוזכר בעבר בתורה, אך היהודים מחקו והסירו את שמו. אלא שטענה זו הבל היא, שהרי התורה הועתקה ללשון סורית, פרסית ויוונית עוד קודם שנולד ה'פסול' – מוחמד, מאות שנים קודם לכן [500 שנה]. ואיך אפשר לומר ששינו היהודים את הכתוב, כאשר בכל ספרי התנ"ך, בכל קצוות תבל, לא נמצא שינוי אפילו קל שבקלים.
הרחבות
אמִתות המסורת
בִּהְיוֹתָה קַבָּלָה רַבִּים מֵרַבִּים... וְלֹא נִמְצָא בְּכֻלָּם חִלּוף כְּלָל. הרמב"ם כותב על מעלת מסורת ישראל, שהיא מבוססת על קבלת רבים מרבים, שלא כקבלת הנוצרים והמוסלמים, המבוססת על קבלה מאיש אחד.
ביתר הרחבה כתב הרב קוק על ודאות ואמִתות מסורת ישראל: "והנה כשיהיה האדם חפשי באמת ברוחו, וידון בלא משוא פנים על ערך התורה וסיפוריה כמו שדנים על כל רשימה היסתורית, מיד יחוש ברוחו את האמת לאמיתתה, ויכיר שאי אפשר כלל לזייף היסתוריה כללית ועיקרית של אומה שלמה באופן גלוי ומבליט כזה, באופן שהמאורעות ההיסתוריים הם כל כך מדוייקים, כל כך מכוונים ומפורשים, בשמות האנשים ותולדותיהם, נושאי ההיסתוריה הברורה, בציון המקומות החיים לפנינו והודעת הזמנים לימים לחדשים ולשנים" [לנבוכי הדור כו]. אי אפשר כלל לזייף היסטוריה של אומה שלמה, ואי אפשר לזייף תורה שניתנה בפני רבים, ובייחוד שהפרטים הרבים הכתובים בתורה כולם מפורטים לפרטים: במקומות, בזמנים, בשמות האנשים ובכלל.
על מסורת התורה בישראל כתב רבי יהודה הלוי "שהיא כמראית העין" [כוזרי א, כה]. מה שאדם רואה בעיניו אינו צריך להוכחה שכלית. אדם בריא אינו מבקש ראיות שכליות למה שרואה בעיניו. אדם בריא שרואה מולו עץ, אינו רואה צורך לדון בשכלו האם אכן יש מולו עץ. כך גם עם ישראל אינו צריך הוכחות שכליות על אמִתות התורה, משום שהמסורת חזקה, מוחשית וברורה כמראית העין.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
