קולה! קולה | הרב שבתי סלביטיצקי | בית המדרש

מדורים
קרוב אליך

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

4 דק' קריאה

כשנכנסים לבית הכנסת בכל בוקר, אומרים: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". מעניין שדווקא פסוק חשוב כל־כך נאמר דווקא על־ידי בלעם הרשע...
הפסוק הזה חשוב בגלל שלמען האמת, כשמישהו שאוהב אותך נותן לך ברכה – אין בכך מעלה כל־כך גדולה. אבל כשמישהו כמו בלעם הרשע מברך אותך – זה סימן מובהק לכך שיש כאן מעלה מיוחדת. אך מה בדיוק פירוש הפסוק? מה הוא ראה שגרם לכך שהשכינה נכנסה בו והוא עמד לברך את עם ישראל?
לפי הפירוש הפשוט, מסביר רש"י: בלעם ראה שפתחי האוהלים של בני ישראל אינם פונים זה לזה. חז"ל למדו מכך הלכה למעשה, שלא פותחים חלונות ופתחים של שכנים זה מול זה. הסיבה לכך היא צניעות ו"היזק ראיה", וזו אכן מעלה מיוחדת שיש בעם ישראל.
אולם יש פירוש עמוק יותר: פתח משמש לשני דברים – גם ליציאה מהפְּנים לחוץ, וגם לכניסה מהחוץ לפְּנים. יש אנשים שכל החיים שלהם מתנהלים מבחוץ. ריקנות עצומה בפנים וחוסר עצמיות גורם לחפש תשומת לב מהסביבה. אדם שכזה חי בשביל החוץ, בשביל ה"שואו", מה יחשבו עלי, מה יגידו עלי. למה אנשים צובעים את השיער בירוק, כחול או צהוב? כי הם מרגישים בפנים חסרי חשיבות, חסרי ערך עצמי, אז הם מנסים לקבל ערך מבחוץ. כשאנשים מצביעים ושואלים עליו, מתייחסים אליו, אפילו אם הוא קצת מוזר – הוא מקבל מזה תחושת ערך. כמו שאדם מבקש צדקה, ככה גם האיש הזה מבקש צדקה של תשומת לב... לפעמים מרוב שאדם ריקני, הוא מרגיש שאין לו 'מה למכור' חוץ מדברים חיצוניים. גם ילדים מבקשים תשומת לב, לעתים בדרכים לא טובות. הם מרביצים, צועקים, משתוללים, והם עושים זאת רק כדי לקבל תשומת לב מהמבוגרים. אך מי שיש לו פנימיות של בעל ערך, לא צריך להבליט עצמו כלפי חוץ.
בני ישראל הרגישו שמה שיש להם למכור זה לא רק תשומת־לב, אלא שיש להם הרבה בפנים. הם רוצים לשמור על הערך העצמי הזה, לכן הם לא פותחים את האוהלים. הם לא זקוקים ולכן גם לא מחפשים מבטים ומחיאות כפיים, הם לא רוצים שכולם יסתכלו וייגרם להם היזק ראיה, "עין הרע".
יש אצלנו בחורה שחזרה בתשובה. הוריה רצו שהיא תלמד באוניברסיטה, אך היא לא רצתה. הם לחצו עליה, עד שיום אחד היא פשוט קפצה מהחלון, קנתה כרטיס טיסה לישראל, נכנסה לסימנר והתחילה חיים חדשים. האמא עשתה רעש גדול אך בסוף נכנעה והסכימה לדרך החדשה של הבת. היא התחתנה, יש לה, ברוך ה', משפחה, וההורים שלה היום הכי מרוצים דווקא ממנה יותר משאר ילדיהם. כששאלו אותה למה היא החליטה לחזור בתשובה ולעזוב את כל מה שהיה לה, היא ענתה שכשהיא למדה בבית־ספר לא דתי, היא הרגישה שכל השיחות עם החברות היו על איך למשוך תשומת לב מהסביבה. היא הרגישה ריקנות עצומה והתביישה שהיא מתמלאת רק מהתייחסות של אנשים אחרים. זה דחף אותה מאוד לחפש משמעות לחיים, ולבסוף היא התקרבה ליהדות.
הנקודה השנייה שיש בפתח היא מהחוץ לפְּנים. אדם שהבן שלו לקראת בר־מצווה חושב, איזה בר־מצווה נעשה? השכן ערך אירוע לשלוש מאות איש, אז גם אני רוצה. הוא לוקח הלוואות, אוסף כספים. יוצא שהשכן מחליט עליו...אדם כזה מסתכל החוצה ומשווה את עצמו כל הזמן לשני, לפי זה הוא שופט את עצמו ואת החיים שלו. כל החיים שלו הם מהחוץ אל הפנים.
בני ישראל לא חששו ממה קורה אצל השכן, מה קורה בטלוויזיה, בתקשורת. אנחנו כבר לא שמים לב כמה החוץ פועל עלינו בלי שנרצה בכלל. יש אמרה של הרבי מקוצק – "אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה". כשכל אחד יהיה מי שהוא, העולם יהיה מקום יפה יותר.
הלכתי פעם לניחום אבלים, והאבל סיפר לי משהו, חצי בסיפור וחצי בשאלה: "לפני שנתיים אבי היה בארץ, ובמהלך הביקור קיבל שבץ. ישבתי ליד מיטתו בבית החולים, אך לא הייתה שום תנועה בגופו, הוא היה מותש לחלוטין. ברגע מסוים ראיתי שהשפתיים שלו נעות, מיד הצמדתי את האוזניים לפיו ושמעתי שהוא לוחש 'קולה, קולה'. רצתי למטה למכונת השתייה, הכנסתי את כל הכסף הקטן שהיה לי, קניתי שלוש־ארבע פחיות ועליתי במהירות בחזרה.הוא שתה בצמא את כל הפחיות. אחרי כמה ימים הוא הרגיש יותר טוב. הכל הסתדר ברוך ה' וטסנו בחזרה לבלגיה. יום אחד הגיע אבא לביקור בביתי, והצעתי לו לשתות קולה. אבא הסתכל עלי בתדהמה ושאל: 'אני?! קולה?! אני אף פעם לא שותה קולה...'. סיפרתי לו את כל מה שקרה בבית־החולים, איך הוא לחש 'קולה', איך רצתי לקנות לו פחיות ואיך הוא שתה הכל בגמיעה אחת. אבא הסתכל עלי שוב, ולא האמין. 'הרי מימיי לא שתיתי קולה?'... ואני ממשיך בשלי – 'אבל אבא! הרי במו עיניי ראיתי, ובמו אוזניי שמעתי שזו הייתה המילה הראשונה שהוצאת מהפה!'".
החבר שאל אותי איך זה יכול להיות. לדעתי, ההסבר הוא שהפרסומות, הטלוויזיה והתקשורת מכניסות לנו דברים חיצוניים לראש, דברים שהם לא אנחנו אבל הם נכנסים לנו לוורידים. זה מעוות, מתכנת את המוח שלנו מחדש. אנשים רוצים להוציא מאיתנו כסף והם משתמשים לשם כך בכל מיני טכניקות. את זה בלעם ראה בעם ישראל – "אין פתחיהם מכוונים זה לזה". הם חיים לפי מה שהם, ולא מושפעים מדברים חיצוניים. אין ספק שעם הפסוק הזה כדאי לפתוח את הבוקר. לחיים לחיים!