בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה
"מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". מילים אלו, איתן פותח יהודי את היום, הינן יסוד הקשר עם ה' והן בעצם המשפט הראשון בברכות השחר ובתפילת שחרית.
קודם כל, פשוט לומר תודה! הלילה עבר והקדוש ברוך הוא החזיר לנו את נשמת חיינו רעננה ומחודשת לעבודת היום הבא עלינו לטובה. "הפועל הזה עושה מלאכה כל היום ונפשו יגעה עליו ושחוקה, ושחרית היא חוזרת לגופו בריה חדשה, שנאמר 'חדשים לבקרים רבה אמונתך'" (מדרש תהילים לא,ו).
התבטלות עמוקה
בתודה הזו מסתתר דבר עמוק: רוב התודות שאנחנו אומרים - שומעים הן סתמיות ונימוסיות, אך יש תודה שבאה מעומק הלב, זו תיאמר במנגינה שונה לחלוטין. ההבדל בין שתי התודות הוא אמיתי, אלו תודות על דברים לגמרי אחרים.
יש תודה על עזרה טכנית שקיבלנו. לרוב אלו דברים שאינם קשורים למהות ולעצם חיינו, ואפילו אם הם קשורים – אנו מסוגלים להגיע אליהם בכוחות עצמנו, אלא שזה שאנו אומרים לו תודה סייע לנו.
אבל יש תודה שנאמרת למי שנתן לנו דבר שלא היינו מסוגלים, או שהיה לנו קשה מאוד להגיע אליו בכוחות עצמנו. וכאשר התודה עוסקת בעצם חיינו, זוהי תודה שונה לחלוטין. כלולה בתוך ההודאה גם הודאה בנזקקות, הודאה על האמת הנאמרת מתוך התבטלות. אני לא רק מודה לך אלא מודה בך, מודה ביכולת שלך לתת לי את מה שאני לא מסוגל. כמו בברכת "מודים" בשמונה־עשרה, הנאמרת יחד עם כריעה והשתחוויה.
התודה מהסוג הזה שייכת בעיקרה לקדוש ברוך הוא, שבו אנו מודים, אליו בטלים ובלעדיו לא יכולים. זהו ה"מודה אני לפניך" שאיתו פותחים את היום, זו קריאת כיוון לכל היום: ה' יתברך, אנחנו בטלים אליך, תלויים בך ורוצים לעשות את רצונך היום!
לא נתפס בשם
"מודה אני" נאמר מיד עם הקיצתנו לפני נטילת ידיים. הסיבה לכך מופיעה בהלכה היא שהיות ולא מוזכר בו שם ה', אין בעיה לאומרו לפני הנטילה כשידינו עדיין טמאות, ולכן כדאי להקדימו מיד תיכף להשכמה.
בחסידות מוסבר העניין עם "פנימיות": אמירת היהודי "מודה אני לפניך מלך חי וקיים", היא נגיעה של עצם היהודי ("אני") בעצמותו של הקדוש ברוך הוא ("לפניך"), במקום שבו אין טומאה. שום טומאה לא יכולה לגעת בקשר הזה, ולכן הוא נאמר בעוד הידיים טמאות. ב"מודה אני" לא מוזכר אף אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, מפני שהפנייה היא לעצמותו של הקדוש ברוך הוא "דלא אתפס בשם", ובעצם אי אזכור שם ה' אנו פונים למקום הגבוה ביותר, לעצם הקשר.
כך מתחילים את היום, ואת ה"מודה אני" העסיסי הזה אנחנו לוקחים איתנו להמשך התפילה והיום כולו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il