ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת החינוך
_______________
רק רציתי לבקש...
סליחה מאשתי על ששוב לא הבאתי לך פרחים לְשָבָּת. על שֶבִּמְקוֹם להקשיב לך, להזדהות ולהשתתף ברגשותייך, אני עסוק בלתת עצות, לשפוט ולבקר. סליחה על ששכחתי את יום ההולדת שלך, שלא זכרתי את יום הנישואין שלנו, ושלא שמתי לב לשמלה החדשה שקנית. סליחה שלא פירגנתי לך מספיק על הכלים השטופים, הבית המסודר והילדים הרחוצים והמחייכים, ורק שאלתי 'ארוחת הערב כבר מוכנה?'. סליחה שכבר המון זמן לא אמרתי לך כמה אני אוהב אותך וזקוק לך, וְשֶבְּחַיי שאין לי מושג מה עשיתי שאלוקים נתן לי את המתנה הכי טובה שיכולתי לדמיין לעצמי. אותך.
סליחה מהבן שלי, שאני כל-כך ממהר ולחוץ בבוקר, ולפעמים כל הדרך לגן רק עסוק בלבדוק מיילים בסלולארי ולעבור על יומן הפגישות. אני גורר אותך אחריי בצעדים גדולים, מקשיב ברבע אוזן לסיפורים שלך, ורק ברכב, ברמזור, נזכר שלא נפרדתי ממך כמו שצריך, בחיבוק ונשיקה של אבא. סליחה, ילדים שלי, שאני מקשיב לכם לפעמים תוך כדי קריאת עיתון, צפיה בטלוויזיה או סימוס, ושאני מאפשר לצלצול טלפון לקטוע את הרגעים הקסומים של הסיפור לפני השינה.
סליחה מההורים שלי, שרק עכשיו, כשגם אני אבא, אני מתחיל לקלוט מה עשיתם למעני כל השנים. סליחה שהייתי כזה מעצבן בגיל ההתבגרות, וגם קצת לפניו ואחריו. שידעתי בעיקר לדרוש את מה ש'מגיע' לי, מבלי לתת תמורה או לפחות להעריך, אפילו אלפית מהטוב שהשפעתם עלי.
סליחה מהקופאית, ממנקה הרחובות, מהמאבטח בקניון ושאר האנשים ה'שקופים', שהשתמשתי בכם או סתם חלפתי על פניכם, ולא זכרתי שעומדים כאן בני-אדם. עם משפחה וילדים, עם רגשות וצרכים, עם כאבים ותקוות. סליחה שלא התייחסתי לכך שמאחורי המדים הייצוגיים והאחידים פועם לב אנושי.
סליחה מהחברים הרווקים שלי, שלא מספיק חשבתי עליכם והצעתי הצעות. יש לי אלף תירוצים והצדקות, אבל משום מה זה לא מספק אפילו אותי. מאז שהתחתנתי הקשר שלנו הלך ודעך, למרות שנשבעתי לעצמי בתור רווק, שלי זה לא יקרה.
סליחה מהשכנים בבניין על הרעש שהילדים שלי עושים בין שתיים לארבע. וגם לפני כן ואחרי כן. סליחה מהשכן מִמוּל על כל הפעמים שתפסתי לו את החניה 'רק לכמה דקות' שהפכו לשעות, על שאני תמיד מאחר לשלם לועד בית, וסליחה על הפעם ההיא שכשהגעתי לפח גיליתי את החור הקטן בשקית ואת השובל הנוטף שהשאיר אחריו. באמת שהתכוונתי לנקות, אבל הייתי עם בגדים יפים ונורא מיהרתי לחתונה, וכשחזרתי מאוחר בלילה, גיליתי שגב' לוין הקשישה, כבר שטפה בעצמה את הכול. סליחה שחוץ מ'בוקר טוב', 'שבת שלום' ולשלם ארנונה לאותה עירייה, אין שום יחסים בינינו, השכנים. חבל.
סליחה מכל מי שספג השנה את נחת זרועה של הלשון שלי. סליחה מהר"מ המסוּר של הבן שלי שחטף ממני על הראש, מהעובד החדש במשרד שהוצאתי עליו את התסכול על ביטול העיסקה הגדולה, וסתם כך, מכל העדות שנהניתי לספר עליהם בדיחות והאשמתי אותם בקמצנות, עצבנות וטמטום בלי לעשות חשבון לאף אחד.
סליחה מתפילת שחרית שתופסת אותי עם קורי שנה בעיניים כשהמוח עוד לא מתפקד, ממנחה שנוחתת בדיוק באמצע היום כשאני רץ מפגישה לישיבה וטרוד באלף דברים, ומערבית שמגיעה בעשר בלילה כשאני כבר הרוג ורק חושב על המפגש עם המיטה.
סליחה מתפילת שבת, אבל הפעם באמת שאי אפשר להאשים אותי. לא ראיתי את שמוליק כבר שבועים, חזי בדיוק חזר מאיטליה והשו"ת סמס הפעם באמת היה חבל על הזמן. סליחה משמוליק הגבאי שאני תמיד מייבש אותו ולא מוכן להיות חזן, ובתור צ'ופר משאיר לו מזכרת סידור רינת ישראל וחומש קורן שהוא צריך לאסוף ולסדר חזרה בארון.
סליחה מהדף היומי. אשתי לחצה ואני דווקא ניסיתי, אבל כששפיצר שאל אותי אם אני יכול לנחור קצת יותר בשקט וְשֶאוּלַי הכרית תהיה יותר נוחה מאשר מסכת יבמות, החלטתי לוותר.
סליחה מאלוקים, אבל לא ככה דמיינתי את מערכת היחסים שלנו. מין 'שלום-שלום' חטוף כזה. מפגש טכני, קר, משעמם. היו לי חלומות על משהו אחר לגמרי. חם, מרגש, מעצים. לאן כל זה הלך לאיבוד?!
סליחה מעצמי על ששוב חלפה לה עוד שנה, ואני מסתכל במראה ובלב מנקרת השאלה: 'האם זה באמת האדם שאני רוצה לראות עומד מולי?!'. סליחה מכל מי שביקשתי ממנו סליחה גם בשנה שעברה. ולפני שנתיים. וחמש. אלוקים, כמה הייתי רוצה שבשנה הבאה לא אצטרך שוב לבקש סליחה על אותם הדברים. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
