ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְכֵן נִמְצָא, גַּם-כֵּן, כִּי יַפְלִיג הַכָּתוּב בְּאַהֲבַת הש"י אֶת יִשְׂרָאֵל כְּאָב לַבֵּן מִכָּל צַד שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה בֵינֵיהֶם. כִּי בַעֲבוּר שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָאָב לֶאֱהֹב בְּנוֹ הַבְּכוֹר, כִּי הוּא רֵאשִׁית אוֹנוֹ, אָמַר הַכָּתוּב: "כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא" [ירמיהו לא, ח]; "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות ד, כב]. וְכֵן בַּעֲבוּר שֶׁלִּפְעָמִים יֶאֱהַב הָאָדָם אֶת הַבֵּן מִצַּד-הַשֵּׁרוּת שֶׁהוּא מְשָׁרֵת לְפָנָיו כְּנַעַר, אָמַר הַכָּתוּב [הושע יא, א]: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ". וְגַם לְפִי שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבַת הָאָב אֶת הַבֵּן מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, שֶׁהוּא בֵן יַקִּיר לוֹ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶלֶד קָטָן, שֶׁהוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ, אָמַר הַכָּתוּב [ירמיהו לא, יט]: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" — שֶׁנַּפְשִׁי קְשׁוּרָה בְאַהֲבָתוֹ כְּאָב בְּבֵן יַקִּיר לוֹ אוֹ בְיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו, עַד שֶׁ"מִּדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד", כְּמוֹ שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָאוֹהֵב שֶׁהוּא מִתְעַנֵּג בִּזְכִירַת אֲהוּבוֹ תָּמִיד, וְעַל-כֵּן יַחֲזֹר לִזְכֹּר אוֹתוֹ כְּשֶׁמְּדַבֵּר בּוֹ. וְגַם לְגֹדֶל חֲשִׁיבוּתוֹ בְּעֵינַי וְאַהֲבָתִי אוֹתוֹ "הָמוּ מֵעַי לוֹ" וְנִכְמְרוּ רַחֲמַי עָלָיו כְּאָדָם הַמִּתְפַּעֵל מִצַּעַר בְּנוֹ הֶחָבִיב לוֹ; וְעַל-כֵּן רָאוּי לִי לְרַחֵם עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיְּרַחֵם הָאָב עַל יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו אוֹ עַל הַבֵּן הֶחָבִיב לוֹ. וְזֶהוּ — "רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם-יְיָ".
אהבת ה' מישראל מכל הצדדים
וּלְפִי שֶׁלֹּא נִמְצָא רַחֲמֵי שׁוּם-נִמְצָא* עַל זוּלָתוֹ יוֹתֵר מֵרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן, נִזְכֹּר תָּמִיד בִּתְפִלּוֹתֵינוּ: "אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, יֶהֶמוּ-נָא רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ" [ראה תענית כה:] — כִּי נֹאמַר "אָבִינוּ", לְבַקֵּשׁ עַל הַכְמָרַת הָרַחֲמִים כְּאָב עַל הַבֵּן; וְנֹאמַר "מַלְכֵּנוּ", לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ יְכֹלֶת לְהוֹשִׁיעֵנוּ כְּמֶלֶךְ אֶת עֲבָדָיו. אבינו מלכנו
וְנִתְבָּאֵר בְּכָל-זֶה כִּי אַהֲבַת הש"י אֶת יִשְׂרָאֵל הִיא אַהֲבָה יַחֲסִית, כְּמֶלֶךְ אֶת עֲבָדָיו וּכְאָב לַבָּנִים וּכְבַעַל לָאִשָּׁה. וּלְהוֹרוֹת שֶׁאַהֲבָה זוֹ — עִנְיָן שִׂכְלִי וְקַיָּם בִּלְתִּי-מִשְׁתַּנֶּה, אָמַר הַכָּתוּב [ירמיהו לא, ב]: "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ". וְנִתְבָּאֵר גַּם-כֵּן שֶׁאַהֲבַת הָאָדָם אֶת ה', אַף-עַל-פִּי שֶׁהִיא מִזֶּה-הַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהִיא אַהֲבָה יַחֲסִית, אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה מִכָּל הַפָּנִים, רְצוֹנִי לוֹמַר: מִצַּד-הַטּוֹב אוֹ מִצַּד-הַמּוֹעִיל אוֹ מִצַּד-הֶעָרֵב. וּבַעֲבוּר-זֶה יְחֻיַּב הָאָדָם לֶאֱהֹב אֶת הש"י תַּכְלִית-הָאַהֲבָה; וְהָיְתָה הָאַהֲבָה אֶל הש"י תַּכְלִית* כָּל הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהִיא תַמְשִׁיךְ אַהֲבַת הש"י אֵלָיו עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתָבְנוּ. וְזֶה מַה שֶּׁרָצִינוּ לְבָאֵר מֵעִנְיַן הָאַהֲבָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
128 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק ב'
129 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק א'
130 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ו'
טען עוד
סיום המאמר השלישי
וּבְכָאן נִשְׁלַם הַמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא בְּבֵאוּר הָעִקָּר הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא "תוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם". וְהַשֶּׁבַח לָאֵל, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ — יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. אָמֵן וְאָמֵן, סֶלָה סֶלָה.
____________________________________
שׁוּם־נִמְצָא – אחד מהברואים. תַּכְלִית – מגמת, מטרה.
ביאורים
פסוקים רבים מתארים את אהבת ה' לישראל כאב לבנו. פעם כאהבת הבן הבכור ופעם כאהבת הצעיר. אם-כן, מהי הסיבה שבגללה ה' אוהב אותנו, בזכות מעלת הבן הבכור או בזכות חביבות הבן הצעיר? לאור הדברים שלמדנו התשובה לכך היא שונה. ה' ברא את עם ישראל באופן בו הוא יהיה קשור ודבוק בו. לכן הוא אוהב את ישראל אהבה עצומה. הנביאים מביאים כמשל את האהבה הגדולה ביותר – אהבת האב את בנו. על מנת להראות שזו אהבה שאינה תלויה בדבר, מפרטים הנביאים את כל הסיבות לאהבת האב את בנו. כל הפסוקים מתארים שה' אוהב אותנו, כמו אהבת הבן הבכור וגם כמו חביבות הבן הצעיר, מכיוון שאהבתו כוללת את כל האהבות האלו ועומדת מעליהם. לכן בתפילה אנו מזכירים 'אבינו מלכנו'. 'אבינו' כמו אבא שאוהב אותנו ורוצה לתת לנו, אך לא תמיד יש יכולת בידו. 'מלכנו' כמו מלך שיש בידו לעשות הכל ולתת הכל, אך אין לו אהבה ורצון עזים כשם שיש לאבא. היחס של ה' לישראל כולל גם את מעלת האב האוהב וגם את מעלת המלך היכול.
השלכה נוספת לכך שאהבתו אינה תלויה בדבר היא שזו אהבה נצחית. אם ה' היה אוהב אותנו רק בזכות צדקותינו, אז אם חלילה היינו חוטאים האהבה הייתה מתבטלת. אך כשהאהבה היא חשק, אהבה ללא סיבה, היא לא תיפסק גם אם חלילה נבצע מעשה שלילי, מכל סוג שהוא.
אין ספק שאהבת ה' אלינו גדולה יותר כאשר אנו אוהבים אותו ועושים את רצונו. לנו, יש סיבות רבות לאהוב את ה'. הוא האמת והטוב, הוא מחייה אותנו והוא נותן לנו חיים מלאי טוב ותענוג. התכלית של התורה כולה היא להגיע לאהבת ה' מכל צדדי הנפש. מכל הסיבות האפשריות. ואם נהיה מלאי אהבת ה'– ה' יקרין באור פניו ובאהבתו אלינו, וזו תהיה השלמות הגדולה שאליה אנו מצפים.
הרחבות
• האהבה – תכלית הכל
וְהָיְתָה הָאַהֲבָה אֶל השם יתברך תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהִיא תַמְשִׁיךְ אַהֲבַת השם יתברך אֵלָיו עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתָבְנוּ. רבי יוסף אלבו כותב שתכלית התורה היא לאהוב את ה', והתוצאה הסופית של אהבת האדם את ה' היא שהקב"ה אוהב את האדם. מדברים אלו עולה שתכלית התורה היא שהקב"ה יאהב את ברואיו . יסוד דבריו בדברי רבו, רבי חסדאי קרשקש : "התכלית בזאת התורה, והוא התכלית לכלל המציאות, שהתכלית לכל העולם והתורה אחד, הוא הטוב וההטבה – האהבה" [אור ה' ב, ו, א]. מטרת התורה היא גם מגמת כל העולם. מהי מטרה זו? אהבת ה' את הנבראים וההטבה להם.
רבי סעדיה גאון מסביר, בדרך דומה, מדוע נבראו הברואים: "רצה בזה תועלת הברואים , במה שמנהיגם בו ויעבדוהו. וכאשר אמר: 'אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך' [ישעיה מח, יז]" [אמונות ודעות א]. גם הרמח"ל כותב שתכלית הבריאה היא להיטיב לנבראים: "מה שנוכל להשיג בענין זה (תכלית הבריאה) הוא: כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחֹק הטוב הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו – לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם , כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה" [דעת תבונות יח], הקב"ה ברא את העולם בשביל להיטיב לנבראים. אך אם-כן למה קבלת הטובה תלויה במעשי האדם? ממשיך הרמח"ל לבאר: "ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר" [שם]. הדרך הטובה ביותר להיטיב לאחר היא כשהוא ירכוש את הטוב בכוחות עצמו ולא יקבל זאת כצדקה. בדרך של קיום המצוות אנו משיגים את הטוב ועל ידי מעשינו מגיעים לשלמות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
