ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּתְשׁוּבַת דָּבָר זֶה — כִּי הָאַהֲבָה תִּמָּצֵא בֵּין הָאוֹהֲבִים בִּשְׁלֹשָׁה סוּגִים:
אהבת השווי
הָאֶחָד — הִיא אַהֲבַת הַשִּׁוּוּי אוֹ הַדִּמְיוֹן. וְהִיא כַאֲשֶׁר יִשְׁתַּוּוּ שְׁנֵי הָאוֹהֲבִים בְּעִנְיַן-מָה — אוֹ בְמַעֲלָה-מָה, אוֹ בִשְׁלֵמוּת, אוֹ בְקַבָּלַת תּוֹעָלֶת; כְּאִלּוּ תֹאמַר* שֶׁיְּקַבֵּל כָּל אֶחָד מֵהֶם תּוֹעֶלֶת מֵחֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁיִּתְעַנֵּג כָּל אֶחָד מֵהֶם בַּחֲבֵרוֹ, אוֹ יִשְׁתַּוּוּ בַטּוֹבִיּוּת*. וּמִי שֶׁיִּגְדַּל אֶצְלוֹ קַבָּלַת הַתּוֹעֶלֶת יוֹתֵר, רָאוּי שֶׁיֹּאהַב אֶת חֲבֵרוֹ יוֹתֵר, כְּפִי יִתְרוֹן קַבָּלַת הַתּוֹעֶלֶת אוֹ הָעֲרֵבוּת אֲשֶׁר יַשִּׂיג בַּחֲבֵרוֹ אוֹ יִתְרוֹן הַטּוֹב וְהַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ עָלָיו. וּכְשֶׁיִּשְׁתַּוּוּ בְקַבָּלַת הַתּוֹעֶלֶת אוֹ הָעֲרֵבוּת אוֹ בַטּוֹבִיּוּת, תִּהְיֶה הָאַהֲבָה יוֹתֵר שְׁלֵמָה, בְּלִי-סָפֵק, כִּי זֶה-הַסּוּג מִן הָאַהֲבָה כְּבָר יִפֹּל בָּהּ הַשִּׁוּוּי בַּכַּמּוּת.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
118 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ד'
119 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק א'
120 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ב'
טען עוד
וְהַסּוּג הַשֵּׁנִי — הִיא הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית; וְהִיא שְׁנֵי מִינִים: אִם אַהֲבַת הַמּוֹלִיד לַוָּלָד, לְפִי שֶׁהוּא חֵלֶק מִמֶּנּוּ; וְאִם אַהֲבַת הָאֻמָּן לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר טָרַח וְהִשְׁתַּדֵּל בְּהַמְצָאָתָהּ. וְלָזֶה תֹּאהַבְנָה הָאִמָּהוֹת אֶת הַבָּנִים יוֹתֵר מִן הָאָבוֹת, לְהִתְקַבֵּץ בָּהֶן אֵלּוּ הַשְּׁנֵי-עִנְיָנִים יוֹתֵר מִבָּאָב; כִּי הַבֵּן יֵשׁ בּוֹ חֵלֶק יוֹתֵר גָּדוֹל מֵהָאֵם, לְפִי שֶׁהֵן יִתְּנוּ הַחֹמֶר*, וְאִם לְפִי שֶׁהֵן טוֹרְחוֹת בְּגִדּוּלָם יוֹתֵר.
האהבה היחסית
וְהַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי — הִיא הָאַהֲבָה הַיַּחֲסִית*; וְהִיא שְׁלֹשָׁה מִינִים:
אהבה בין המנהיג למונהגים
הָאֶחָד — הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין הַמֶּלֶךְ וְהָעָם, אוֹ הַמַּנְהִיג וְהַמֻּנְהָגִים מִמֶּנּוּ. כִּי אֵין הָאַהֲבָה אֲשֶׁר בֵּין הַמֶּלֶךְ וְהָעָם מִשְׁתַּוָּה בַכַּמּוּת כְּלָל, אֲבָל* בְּיַחַס וָעֵרֶךְ. כִּי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ נֶאֱהָב מִן הָאֲנָשִׁים יוֹתֵר מֵאַהֲבָתוֹ אֲלֵיהֶם. גַּם אֵין הַמְבֻקָּשׁ מֵאַהֲבַת הַמֶּלֶךְ לָעָם שָׁוֶה אֶל הַמְבֻקָּשׁ מֵאַהֲבַת הָעָם לַמֶּלֶךְ. כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיֵּיטִיב לָעָם בִּשְׁמִירַת הַיֹּשֶׁר בֵּינֵיהֶם וְהַשְׁלָמוֹת עִנְיָנֵיהֶם בִּשְׁמִירַת קִנְיָנֵיהֶם בְּאֹפֶן נָאוֹת וְשָׁלֵם, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ. וְהַמְבֻקָּשׁ מִן הָעָם הוּא שֶׁיְּכַבְּדוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וִינַשְּׂאוּהוּ, וְיַכִּירוּ מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַעֲלָתוֹ עֲלֵיהֶם וַהֲטָבָתוֹ לָהֶם וְצָרְכָּם אֵלָיו. וּבָזֶה תִּמָּשֵׁךְ הָאַהֲבָה מִן הַמֶּלֶךְ — לְהֵטִיב לָעָם; וּמִן הָעָם — לְכַבֵּד הַמֶּלֶךְ וּלְרוֹמְמוֹ.
אהבה בין איש לאישה
וְהַמִּין הַשֵּׁנִי — הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין הָאָב וְהַבֵּן. כִּי מִזּוּלַת-הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית אֲשֶׁר בֵּין הַמּוֹלִיד וְהַוָּלָד, כְּבָר תִּהְיֶה בֵינֵיהֶם אַהֲבָה אַחֶרֶת יַחֲסִית, דּוֹמָה לְאַהֲבַת הַמֶּלֶךְ וְהָעָם. כִּי הַמְבֻקָּשׁ לַבֵּן מֵהָאָב — שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ מַעֲשֵׂה הָאָב, לְהֵטִיב לִבְנוֹ כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ; וְהַמְבֻקָּשׁ מִן הַבֵּן לָאָב — שֶׁיְּכַבְּדֵהוּ. אהבה בין אב לבן
וְהַמִּין הַשְּׁלִישִׁי — הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה. כִּי מִזּוּלַת-הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, כְּאַהֲבַת כָּל זָכָר לַנְּקֵבָה לְקִיּוּם הַמִּין, כְּבָר תִּהְיֶה בֵינֵיהֶם אַהֲבָה אַחֶרֶת יַחֲסִית, דּוֹמָה לְאַהֲבַת הַמַּנְהִיג וְהַמֻּנְהָגִים מֵאִתּוֹ. כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִן הָאִישׁ הוּא שֶׁיַּשְׁלִים צָרְכֵי הָאִשָּׁה וְיִשְׁמְרֶהָ וִיכַבְּדָהּ וְיַשְׁלִים חֻקָּהּ, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ בָּאֹפֶן הַנָּאוֹת. וְהַמְבֻקָּשׁ מִן הָאִשָּׁה — שֶׁתְּשָׁרֵת אֶת הָאִישׁ וּתְכַבְּדֵהוּ וְתִשְׁמֹר קִנְיָנָיו וְלֹא תֹאהַב זוּלָתוֹ. וּבְזֶה-הַסּוּג מִן הָאַהֲבָה הַיַּחֲסִית, רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבַת הַשָּׁפָל בְּמַדְרֵגָה אֶל הַיּוֹתֵר-טוֹב אוֹ יוֹתֵר-גָּדוֹל, יוֹתֵר גְּדוֹלָה מֵאַהֲבַת הַגָּדוֹל אֵלָיו. וְעַל-כֵּן יִהְיֶה הַשִּׁוּוּי בְּזֶה-הַסּוּג עַל יַחַס וָעֵרֶךְ*, לֹא הַשִּׁוּוּי בַּכַּמּוּת.
____________________________________
כְּאִלּוּ תֹאמַר – למשל. בַטּוֹבִיּוּת – במעלות הטוב שבהם, המביאות לאהבה מצד הטוב. יִתְּנוּ הַחֹמֶר – במהלך ההריון. הַיַּחֲסִית – הנובעת ממערכת היחסים והתפקידים של שני הצדדים. אֲבָל – אלא. הַשִּׁוּוּי בְּזֶה־הַסּוּג עַל יַחַס וָעֵרֶךְ וכו' – בסוג זה האהבה היא הדדית ומבוססת על מערכת התפקידים והיחסים, אף שאהבה זו היא הדדית, האוהבים אינם זהים בכמותה (שהרי אהבת השפל שבהם לגדול מרובה).
ביאורים
אתמול התחלנו בניסיון להבין את אהבתו של ה' אלינו. לשם כך מלמדנו רבי יוסף אלבו כי קיימים שלושה סוגים של מערכות יחסים של אהבה: א . 'אהבת הדימיון', היינו מערכת יחסים בין שווים. בסוג קשר זה שני האוהבים באותו מעמד, ואהבתם יכולה להיות מכל שלושת סוגי האהבה, אם מצד נעימות והנאה, אם בגלל תועלת שכל אחד מביא לאחר, ואם מצד מעלות חיוביות וענייני טוּב שכל אחד מעריך ומוקיר באחר. ב. 'אהבה טבעית', היינו אהבה הנמשכת מכך שהאחר הוא 'חלק ממני' במובן מסוים. לאהבה הטבעית שני סוגים: אהבת המוליד ביחס לילדיו, ואהבת האדם העמל ביחס ליצירותיו. לכן בדרך כלל אהבת האם לילדיה גדולה מאהבת האב, מכיוון שחלקה גדול יותר בשני צדדים אלו, גם בהולדת הילדים וגם בגידולם וחינוכם. ג. 'האהבה היחסית', היינו אהבה הנובעת מיחס של הנהגה. אהבה זו היא הדדית, אם כי היא מתבטאת שונה אצל כל אחד מהצדדים. שלושה סוגים לה: 1. אהבת השליט ועמו. אהבת העם כלפי השליט היא קריטית יותר והיא צריכה להיות גדולה מאוד בעבור התנהלותם התקינה. אולם, עדיין יש יחס והשפעה גדולה לטיבה של ההדדיות באהבה. גם ביטויי האהבה שונים. בעוד שאהבת השליט מתבטאת בדאגתו אליהם ועמלו לטובתם, אהבת העם מתבטאת בקבלת מרות המנהיג, ובהשיבם לו הערכה וכבוד. 2. אהבת האב והבן. מלבד ה'אהבה הטבעית' שיש ביניהם, כפי שלמדנו, מתקיים ביניהם גם יחס של הנהגה, המוליד אהבה מצד האב הדואג לטובת בנו, ומצד הבן המכבד את אביו ומוקיר את הנהגתו ומעשיו. 3. הסוג השלישי של האהבה היחסית היא האהבה שבין האיש לאשתו. מלבד המשיכה הטבעית שביניהם (וכן 'אהבת הדימיון והשווים' ששייכת בחלקים רבים בקשר שלהם), בדרך כלל נמצא ביניהם גם קשר של הובלה. כך נמצא בגבר פעמים רבות צדדים של הובלה, המתבטאים למשל בתחושת אחריות כלפי הבית ונתינת ביטחון אישי וכלכלי לאישה. לעומת זאת נוכל למצוא באישה במקרים רבים שאיפה לרַצות את בעלה ואפילו רצון שיהיה לו כבוד ומעמד בבית. באהבה היחסית בדרך כלל אהבתם והערצתם של המונהגים כלפי המנהיג תהיה גדולה יותר, אולם לעולם האהבה תושפע רבות מהיחס וההדדיות של שני הצדדים.
הרחבות
• להגיע לאהבת ה'
אִם אַהֲבַת הַמּוֹלִיד לַוָּלָד, לְפִי שֶׁהוּא חֵלֶק מִמֶּנּוּ. חז"ל דרשו את הפסוקים: "כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ולבבך לעשותו" [דברים ל, יא, יד] כעוסקים בתשובה מאהבה. ומבאר הנצי"ב : "והוא (אהבת ה') באמת למעלה מטבע האנושי... ופירש הכתוב דמכל מקום 'לא נפלאת היא ממך ' באשר (מפני ש) 'קודשא בריך הוא וישראל חד הוא' (הקב"ה וישראל אחד הם). וכמו האב והבן אפילו לא הכירו זה את זה מכל מקום כשמזדווגין (כשנפגשים) יחד נמשכים (באהבה) איש לרעהו בידיעה קלה משום שהטבע מסייע לזה" [העמק דבר, דברים ל, יד] הקשר בין ישראל לקב"ה הינו קשר טבעי. אך עם זאת ישנן דרכים לפתח ולהעמיק קשר זה: "' בפיך ', היינו על ידי 'רנה' שנכלל בזה גם שירות ותשבחות להקב"ה. גם רנה של תורה... וטבע התורה ליתן אהבת ה' בלב העמל בה, גם בלי שום ידיעת סיבה על פי שכל האנושי" [שם]. תפילה ועיסוק בתורה מעוררים לאהבת ה'.
אולם תנאי אחד מתנה הנצי"ב: "' ובלבבך לעשותו ', שיהא הרצון והתשוקה להגיע לזה. דבלא (בלי) תשוקת הלב ודאי יש משורר זמירות כל היום או הוגה בתורה ואינו טועם טעם אהבת ה' מבלי משים לב" [שם]. כאשר יש באדם רצון ותשוקה להגיע לאהבת ה', אז העיסוק בתורה והשירה לה' יכולים לעורר אצלו את אהבת ה' בצורה נפלאה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
