ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְגַם-כֵּן אֵין-שָׁם* מוֹנֵעַ מִצַּד-הִשְׁתַּנּוּת זְמַנֵּי חַיֵּי הָאָדָם. כִּי כְשֶׁיִּבָּחֲנוּ חַיֵּי הָאָדָם, נִמְצָא אוֹתָם נֶחֱלָקִים לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, שֶׁהֵם: שְׁנֵי הָעֲלִיָּה* וּשְׁנֵי הָעֲמִידָה וּשְׁנֵי הַיְרִידָה*; וְהִתְחַלְּפוּת הָאַהֲבָה בָהֶם הוּא כְפִי הִתְחַלֵּף מִינֵי הָאַהֲבָה, שֶׁהֵם: הַטּוֹב וְהַמּוֹעִיל וְהֶעָרֵב. כִּי בִשְׁנֵי הָעֲלִיָּה, שֶׁהֵם עַד שְׁלֹשִׁים אוֹ קָרוֹב לָהֶם, יֶאֱהַב הָאָדָם הֶעָרֵב וְיִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו מְאֹד. וְלָזֶה, תִּמָּצֵא הָאַהֲבָה הַזֹּאת בַּנְּעָרִים וּבַנָּשִׁים וּבַאֲשֶׁר הֵם בְּמַדְרֵגַת הַנְּעָרִים. כְּמִי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ אַחַר תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, לְפִי שֶׁהוּא עָרֵב אֵלָיו, מִבִּלְתִּי שֶׁיַּבִּיט אֶל הַהֶזֵּק הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ לַגּוּף וְלַנָּפֶשׁ — הִנֵּה הוּא דוֹמֶה אֶל הַנְּעָרִים הַנִּמְשָׁכִים אַחַר תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל וְלֹא יַבְחִינוּ הַהֶזֵּק הַנִּמְשָׁךְ מֵרִבּוּי הַמַּאֲכָל, וְלֹא יֹאהֲבוּ דָבָר אַחֵר אֶלָּא מִי שֶׁיַּעֲנִיקֵם כִּכַּר לֶחֶם אַחַת אוֹ אֶחָד מִשְּׁאָר הַתַּעֲנוּגִים הָעֲרֵבִים. וּבִשְׁנֵי הָעֲמִידָה, שֶׁהֵם מִשְּׁלֹשִׁים וְעַד חֲמִשִּׁים אוֹ קָרוֹב לָהֶם, תִּגְבַּר עַל הָאָדָם אַהֲבַת הַמּוֹעִיל; עַד שֶׁיֵּשׁ מִן הָאֲנָשִׁים מִי שֶׁיַּנִּיחַ הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים הָעֲרֵבִים, לְהִמָּשְׁכוֹ אַחַר הַשְּׂחוֹק*, לִהְיוֹתוֹ מְדַמֶּה הַתּוֹעֶלֶת הַגָּדוֹל שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מֵהָרֶוַח הָגָּדוֹל בִּזְמָן מֻעָט. וְכֵן מִי שֶׁיִּרְכַּב עַל הַסְּפִינוֹת וְיִתֵּן בַּיָּם דֶּרֶךְ, וִיסַכֵּן עַצְמוֹ בְּמַיִם עַזִּים וְיִתֵּן בָּהֶם נְתִיבָה*, לְתִקְוַת הָרֶוַח וְהַתּוֹעֶלֶת, וְלֹא יָחֹשׁ לְתַעֲנוּג אַחֵר כְּלָל. וּבִשְׁנֵי הַיְרִידָה, שֶׁהֵם שְׁנֵי הַזִּקְנָה מֵחֲמִשִּׁים שָׁנִים וְאֵילֵךְ, לֹא יָחֹשׁ הָאָדָם לַמּוֹעִיל וְלֹא לֶעָרֵב, אֲבָל אַהֲבָתוֹ בִלְבַד תִּהְיֶה אֶל הַטּוֹב מִצַּד-מַה שֶּׁהוּא טוֹב. וְלָזֶה יִמָּצְאוּ הַזְּקֵנִים נִמְשָׁכִים לַעֲבוֹדַת ה' וְנִבְדָּלִים מֵהַתַּאֲווֹת יוֹתֵר מִזּוּלָתָם. כִּי אַחַר שֶׁיִּרְאוּ שֶׁהָאַהֲבָה אֲשֶׁר מִצַּד-הֶעָרֵב, אוֹ מִצַּד-הַמּוֹעִיל, בִּלְתִּי-קַיָּמוֹת, לֹא יָחֹשּׁוּ רַק לְאַהֲבַת הַטּוֹב מִצַּד מַה שֶּׁהוּא טוֹב, שֶׁהִיא אַהֲבָה קַיֶּמֶת וּבִלְתִּי-מִשְׁתַּנֵּית בְּהִמָּצֵא הָאָהוּב, שֶׁהוּא ה', כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזוֹ הִיא סִבַּת יְשׁוּעַת הַנָּפֶשׁ*.
____________________________________
שָׁם – למציאות אהבת ה'. הָעֲלִיָּה – הנערות. הַיְרִידָה – הזיקנה. הַשְּׂחוֹק – משחקי הימורים. וְיִתֵּן בָּהֶם נְתִיבָה – יפליג בדרכי הים. יְשׁוּעַת הַנָּפֶשׁ – קיומה והצלחתה הנצחית של הנשמה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
110 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ב'
111 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ג'
112 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ד'
טען עוד
בחיים ישנם שאיפות ורצונות רבים, אולם, כפי שלמדנו, בדרך כלל לאדם יש שאיפה אחת שהיא המרכזית בעבורו. הדבר מושפע הרבה מגילו ומשלבי ההתפתחות שבחייו. בתחילת דרכו של האדם יש יתרון מובהק לצדדים החושיים של האדם ביחס לשאר חלקי אישיותו. בשלבים אלו הצדדים המנטליים והפסיכולוגיים של האדם, כל מטמוני עומק הנפש, עוד אינם בשלים כדי ליטול חלק מכריע בחוויות החיים, וממילא, בבחירותיו. על כן הכרחי בשלב זה לנתב את חינוך האדם דרך אותם המושגים המוחשיים והמובנים לו. שיטות של פרסים בעבור מעשים, או הדמיית האלוהים דרך טובו הגשמי, יהיו יעילות מאוד בתחילת הדרך. כשהזמן עובר והאדם מגיע לגיל העמידה, יש ירידה במינון ההנאות והתענוגות. האדם מתחיל לרכוש שליטה על עצמו, מפסיק להיות רגעי ו'קצר-טווח', ומושגיו מתחלפים לרוב למושגים של הצלחה, הישגים, מימוש עצמי וניצחון. שינוי זה נובע מהתגברות חלקי הדעת והמחשבה, אף-על-פי שהדחפים החושיים עדיין איתנים, כיון שהם ביססו לעצמם מקום של כבוד במרחבי האישיות לאורך תקופת הנעורים (אך אמנם הם נחלשו קצת ואינם מהווים עוד את מרכז חייו). הדעת שמתעצמת מעודדת את האדם לבנות שאיפות מורכבות ורחוקות-טווח, אולם במקרים רבים הן עדיין מתייחסות להנאתו של האדם, וההנאה הרגעית רק מתחלפת בהנאה תועלתית, שהיא הנאה מתמשכת יותר. בהמשך החיים נחלשים הדחפים, ואז נפתחת האפשרות להשתחרר מהמרוץ ולהתבונן, להרהר, לחשוב ולהתחבר. ככל שעובר הזמן, החלקים החיצוניים הולכים ונחלשים, וכל הקיים בעומק האישיות הולך וגדל. אז מוצא האדם בעצמו רגשות חדשים, שמרוב עדינותם ועומקם הוא לא נפגש אִתם כל כך עד עתה, או שלא חש את גודל העוצמה הטמונה בהם. בשלב זה, כשהוא מקבל מעט שקט ומרחבים בתוכו פנימה, הוא יכול להאזין אל הצלילים הדקים, ואז הוא מגלה אוצרות של ממש באהבה, בנתינה, בעשייה ובהקרבה. הוא מוצא את העוצמה האדירה שבטוּב. זו הסיבה שזקנים מוצאים בתוכם יותר שייכות לתפילה ולמצוות מאשר להנאות החושים.
הרחבות
• הסיבה לאהבת הבורא
לֹא יָחֹשּׁוּ רַק לְאַהֲבַת הַטּוֹב מִצַּד מַה שֶּׁהוּא טוֹב, שֶׁהִיא אַהֲבָה קַיֶּמֶת וּבִלְתִּי־מִשְׁתַּנֵּית בְּהִמָּצֵא הָאָהוּב, שֶׁהוּא ה'. רבי יוסף אלבו מסביר שהסיבה העיקרית לאהבת ה' היא היותו טוב, והדבר העיקרי שעל האדם לאהוב זה את הטוב. לעומתו, מסביר המהר"ל שאהבה נוצרת ביחס לדבר שנותן שלמות לאדם. ממילא, אהבת ה' נוצרת מכך שהקב"ה הוא הנותן קיום ושלמות לאדם: "השם יתברך הוא (מקור) קיום האדם ואי אפשר זולתו, ולפיכך שייך אהבה אליו. כי כל דבר הוא אוהב דבר אשר הוא (גורם) השלמתו והוא יתברך השלמת האדם". על גבי דברים אלו, מוסיף המהר"ל נדבך באהבת ה'. באהבת ה' יש פן ייחודי שאין בשום אהבה אחרת: "יותר שייך אהבה אל השם יתברך ממה ששייך אהבה בשאר דברים. כי כל אהבה שיש בין האוהבים אף שהם דבקים זה בזה, מכל מקום יש לכל אחד ואחד מציאות בעצמו. אבל האהבה אל השם יתברך במה שהאדם שב רוחו ונפשו אליו לגמרי (שהאדם מפנה את כל כוחותיו ורצונותיו כלפי הקב"ה בצורה גמורה) עד שאין לאדם מציאות בעצמו (כי כל בקשתו היא לעשות רצון ה'), ובזה הוא מתדבק לגמרי בו... כי זהו האהבה הגמורה כאשר מוסר נפשו אל ה' כי בזה דבק בו לגמרי והוא עצם האהבה" [נתיבות עולם נתיב אהבת ה', א]. מדרגת האהבה והדבקות הגדולה ביותר, השייכת רק ביחס לקב"ה, היא מסירת כל כוחות החיים לעשיית רצון ה' (עד כדי מסירות נפש ממש).
לעילוי נשמת פנחס מנחם בן מרדכי ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
