ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- ברית מילה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
וצריך להבין מדוע כתבה תורה משתה זה רק ברמז, שהוא משתה לכבוד קיום המצווה שנצטווה ועשה, ואילו משתה ביום היגמלו אינו על מצווה אלא הודאה לקדוש ברוך הוא שנתן לו את יצחק והוא הולך וגדל כראוי. (שכידוע היניקה לתינוק חשובה מאד לגידולו הטוב, ושרה שכבר צמקו דדיה חזרה לנערותה והניקה את בנה עשרים וארבעה חודשים כנצרך).
אפשר להבין זאת על פי דברי רבינו בחיי בהמשך דבריו וזה לשונו, מצות המילה כעין קרבן הוא, שאדם מקריב פרי בטנו לכבוד השם יתברך לקיים מצותו. וכשם שדם הקרבן מכפר כך דם המילה מכפר. ולכך עיקר המילה ביום השמיני בדמיון קרבן שלא יוכשר עד יום שמיני, (ויקרא כב). וכשם שכתוב בקרבן (שם), ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת קרבן מכפרת כן המנהג בישראל שעושין סעודה ביום המילה ומתאספין הכל ובאין שם ומנהג כשר הוא. ועל כן הזכיר דוד עליו השלום (תהילים נ) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. למדך כי ראוי שיתאספו הקרובים והאוהבים לשמוח ולעשות סעודה על המצווה הזאת. ע"כ.
ובמדרש תנחומא (וירא ו):
"אמר ר' יצחק נאמר במילה עבודה ונאמר בקרבנות עבודה, מה עבודה האמורה בקרבנות דמים אף עבודה האמורה במילה דמים. כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקדוש ברוך הוא כקרבנות. לפיכך נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם כשמל, כשם שנגלה בקרבנות שנאמר (ויקרא ט, ד), וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים וגו' כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם".
עוד גרסינן בתנחומא (אתה תצוה א):
"ילמדנו רבינו קטן לכמה נמול. כך שנו רבותינו קטן נמול לשמונה. מה טעם כשם שנמול יצחק אבינו. אמר ר' שמעון בר יוחאי בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו, והוא מל אותו. וכל כך למה, אמר רב נחמן בר שמואל, כדי לעשות רצון בוראו הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה. אמר ר' חנינא, ולא עוד, אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה, מה שלא נצטוה. הוא שהכתוב אומר (תהלים עא, יד), וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ. ולא עוד אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו משמח אותו היום".
וכבר שאלו המפרשים מדוע המדרש שואל, קטן לכמה נמול ומשיב שנו רבותינו קטן נמול לשמנה, מה טעם כשם שנמול יצחק אבינו. והרי מצות המילה ביום השמיני נאמרה לאברהם אבינו לדורותיו ונשנתה בפרשת תזריע, וזו הסיבה שנמול יצחק אבינו ביום השמיני. ביאר ענף יוסף (בפירוש אחד) שאמנם ציותה תורה למול ביום השמיני אך מנין שאין אפשרות להקדים ולקיום המצווה מיום ראשון כפי שזריזים מקדימים למצות. אכן אין זריז כאברהם אבינו לקיים מצות בוראו ואף הוא לא מל אלא ביום השמיני, שמע מינה שאין להקדים לפני יום שמיני.
ברם צריך להבין מדוע באמת לא ציותה תורה למול ביום ראשון, והמתינה עם מצות ברית עם בורא עולם שמנה ימים. אולם לפי שנתבאר בתנחומא וברבינו בחיי שהמילה היא כקרבן וכשם שקרבן מוכשר לכך רק לאחר שעברו עליו שמנה ימים כך המילה. וכל כך למה, אמר ר' שמעון בן יוחאי, בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו וכו'. דהיינו מצות מילה צריכה להיות כאשר אדם מחבב את בנו ובכל זאת הוא שופך דמו ממילתו. כאשר הבן נולד עדיין לא נוצר קשר אהבה גדול בין האב ובנו, כאשר עברו שמנה ימים מתהדק הקשר והבן חביב לו יותר ממנו עצמו כי כך אמר רשב"י אין חביב לאדם יותר מבנו, משמע אפילו מעצמו. וכן מצינו אצל דוד המלך שאמר על אבשלום בנו שמרד בו ורצה להרוג את אביו ולתפוס המלוכה, מי יתן מותי אני תחתך (שמואל ב, יט פסוק א) כאשר הוא מל את בנו ביום השמיני למרות שזב ממנו דם והוא שמח על כך שמקיים מצות בוראו, נחשב דם זה לדם קרבן. וכשם שבקרבנות נגלה הקדוש ברוך הוא כך במילה.
אכן כאשר אברהם מל את עצמו נגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואילו במילות אחרות לא מצינו שנגלה הקדוש ברוך הוא. וגם בקרבנות, ביום השמיני לחנוכת המשכן כאשר הקריבו אותן קרבנות שנצטוה אהרן, נראה אליהם כבודו יתברך. מפני שלא תמיד זוכים לקיים המצווה בשלמות עליונה, לא במילה ולא בקרבנות, שהשכינה מתגלות לעושה.
ובזה מובן מדוע גם בחנוכת המשכן נעשה הדבר ביום השמיני ולא ביום הראשון, כפי שנתגלה למשה רבינו כמסופר בסוף חומש שמות. כי היה צורך להכנת הכהנים והעם במשך שמונת הימים להתקרב לבורא ולדבוק בו באופן עליון, כדי שיזכו לגילוי. משאין משה זקוק לכך, שהיה מוכן בכל עת כנאמר בכל ביתי נאמן הוא ואומר, עמדו ואשמעה מה יצוה ה'. דבר שאין ילוד אשה יכול לומר.
נמצא, שהמילה ביום השמיני עניין מיוחד יש בה, שציוה הבורא להמתין, כדי לקיים מצותו מתוך מסירות נפש, כמו שאדם עובד ה' בהקרבת קרבן. לפיכך לא פירשה תורה סמוך לנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, שעשה גם משתה גדול, ורק רמזה לכך במלים ביום הג־מל ביום שמיני (ה-חמשה ג-שלושה סך הכל שמונת ימי מילה) מל. כי אם הייתה מפרשת תורה מיד לאחר המילה שעשה משתה גדול, אפשר היה לחשוב, שהמשתה בא מפני שאברהם בן מאת שנה זכה לבן ושרה הבת תשעים ילדה וגם הצטרפה לכך שמחת קיום מצות מילה. אלא רמזה תורה הג־מל עשה משתה גדול עשיית המשתה הייתה רק מפני מצות היום השמיני שקיים אברהם אבינו לכבוד בוראו, ולא מפני שום סיבה אחרת, אף על פי שבודאי שמח שניתן לו בן שירשנו ולא בן משק ביתו דמשק אליעזר, על כל המשתמע מכך מבחינת עבודת ה' לדורות עולם על ידי עם ישראל, בניו. (כי בודאי הצדיק רוצה בבנים כדי שימשיכו עבודת ה' גם אחריו, כפי מגמת בורא העולם שיהיה עולמו מיושב ולא תהו. ודו"ק.)
עשית הסעודה בצורה יפה ומעולה, מורה על החשיבות שמיחס עושה המצווה לקיום מצות המילה, שאינו עושה רק כדי לצאת ידי חובה, כי אם שמח בכך שמחה גדולה ומשתף את קרוביו ואוהביו בשמחתו. זו הכפרה שישנה בסעודת המילה כמו בקרבנות.
אולם לא רק עושה המצווה שעושה ברית עם הקדוש ברוך הוא, אלא כל מי שמשתתף בסעודה ובברית הריהו מחדש את הברית עם הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא בא להיות חלק מקיום מצווה זו. זה שאמר דוד המלך אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח החסידים באים להיות בין כורתי הברית שהוא כזבח, ועושים באותה שעה זבח (שהוא שחיטה כנאמר בבראשית וטבוח טבח והכן) שאוכלים לכבוד בואם, בברית עם הבורא ועליהם תבוא ברכת טוב. (ועי' שבת קל"ד א' שישראל עושין המילה בשמחה, ופירש רש"י, שעושין סעודה, עכ"ל).
-----------------------
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758. או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
