ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
1 וְקָאָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַבָּה, דַּאֲמַר יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִנֵיהּ, 2 אִילֵימָא מִשּׁוּם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, כִּי הֲוָיָה הַזֹּאת אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּלֹא צַעַר, שֶׁהֲרֵי הֲוָיַת הַמָּשִׁיחַ בְּרִיאָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם, וְזֶה גּוֹרֵם שִׁנּוּי, כִּי כָּל הֲוָיָה, שִׁנּוּי, וְכָל שִׁנּוּי, רַע. וְהָתַנְיָא 3 וכו', פֵּרוּשׁ, כִּי מְצִיאוּת עוֹלָם הַזֶּה הֵם שְׁנֵי דְבָרִים: 4 גּוּפָנִים, וּבִלְתִּי גּוּפָנִים, וְדָבָר זֶה יָדוּעַ. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם הוּא בַּעַל גְּמִילוּת חֶסֶד וּבַעַל תּוֹרָה, וְעוֹסֵק בְּאֵלּוּ שְׁנֵיהֶם, הוּא מִתְחַבֵּר בְּטוֹב בְּכָל שְׁנֵי חֲלָקִים. כִּי הַתּוֹרָה הִיא טוֹב בִּלְתִּי גּוּפָנִי, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ד, ב): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ. וּגְמִילוּת חֲסָדִים הִיא טוֹב גּוּפָנִי, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה טוֹב לַבְּרִיּוֹת. כִּי בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי גּוּף צְרִיכִין זֶה לָזֶה, וְזֶהוּ עִנְיַן גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְאִישׁ כָּזֶה הוּא טוֹב לְגַמְרֵי, שֶׁהוּא טוֹב לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת. וְכַאֲשֶׁר הוּא טוֹב, יוֹצֵא מֵחֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ, כִּי חֶבְלֵי מָשִׁיחַ הוּא מִצַּד הַשִּׁנּוּי, וְזֶהוּ עִנְיַן חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ, וְכָל שִׁנּוּי אֵינוֹ טוֹב, אֲבָל הוּא רַע. לְפִיכָךְ הַמִּתְדַּבֵּק לְגַמְרֵי בַּטּוֹב, בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא טוֹב אֱלֹקִי, וְטוּב הַבְּרִיּוֹת שֶׁהוּא טוֹב גּוּפָנִי, יִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאֵינוֹ טוֹב רַק רַע. וּרְאָיָה 5 לָזֶה, שֶׁבְּיוֹם 6 שֵׁנִי, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַשִּׁנּוּי, שֶׁלְּכָךְ נִקְרָא שֵׁנִי עַל שֵׁם שִׁנּוּי, לֹא נֶאֱמַר בּוֹ טוֹב. כִּי בְּרִיאַת יוֹם הַשֵּׁנִי הוּא שִׁנּוּי, שֶׁהוּא חִלּוּק הַמַּיִם אֵלּוּ מֵאֵלּוּ, לְכָךְ אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה טוֹב בּוֹ כְּלָל. וּלְפִיכָךְ 7 אֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים, כְּמוֹ שֶׁחֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ הוּא שִׁנּוּי, וְכָל שִׁנּוּי הוּא רַע, כָּךְ אֵלּוּ 8 שְׁנֵי דְבָרִים הֵם הַטּוֹב, וְלֹא יִמְשֹׁל בּוֹ רַע כַּאֲשֶׁר הוּא דָּבֵק בַּטּוֹב. וּלְפִיכָךְ הָרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה נִצּוֹל מֵחֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ, יִהְיֶה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים.
העוסק בתורה וגמילות חסדים, שהם במדרגת הפשיטות, ניצול מחבלי משיח
וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא עוֹד עִנְיָן עָמֹק מְאֹד, שֶׁהָרוֹצֶה לְהִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, בְּאֵלּוּ שְׁתֵּי מִדּוֹת, שֶׁהֵם הַתּוֹרָה וְהַחֶסֶד, מִדּוֹת שֶׁבָּהֶם מַדְרֵגוֹת 9 הַפְּשִׁיטוּת, הַתּוֹרָה וְהַחֶסֶד. וְהוּא נִרְמָז בְּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי טז, ו): כִּי בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן. וּמִצַּד הַפְּשִׁיטוּת שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ שְׁתֵּי מִדּוֹת נִצּוֹל מִן חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהוּא שִׁנּוּי בָּעוֹלָם. כִּי 10 הַפְּשִׁיטוּת אֵין בּוֹ שִׁנּוּי, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ לַמֵּבִין. וּמְתָרֵץ, שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דָּבָר זֶה בְּחִבּוּר גְּבוּרוֹת ה', עַיֵּן שָׁם וְתִמְצָא מְבֹאָר.
________________________________
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
113 - פרק ל"ו חלק ג'
114 - פרק ל"ו חלק ד'
115 - פרק ל"ו חלק ה'
טען עוד
ענין זה, שהעוסק בתורה ובגמילות חסדים ניצול מחבלי משיח, יש בו עומק נוסף. לשני ענינים אלו: תורה וגמילות חסדים, יש מכנה משותף, שבשניהם קיימת מידת הפשטות, 9 כלומר התרחקות מהגשמיות ודבקות ברוחני. דבר זה רמוז בפסוק: כי בחסד ואמת יכופר עוון. הכפרה היא מפני ההסתלקות מהגשמיות והדבקות ברוחניות, ולכן בשתי מידות אלו ניצול מחבלי משיח, שהם שינוי בעולם, כי 10 ברוחני אין שינוי כידוע, כי השינוי הוא רק בגשמי. ענה רבה לאביי, שהוא חושש שמא יגרום החטא. דבר זה בארנו בגבורות ה', עיין שם ותמצא את הדברים מבוארים.
ביאורים
אביי שואל את רבה מדוע הוא פוחד מחבלי המשיח, כיוון שניתן להינצל מהם על ידי תורה וגמילות חסדים. כיצד מצוות אלו מצילות מהכאב המתלווה לחבלי המשיח?
התורה והחסד הם במדרגת ה' פשיטות '. אין מדובר בפשטות חיוורת וחסרת תוכן, אלא באדם שמכיר את מקומו ומוכן לקבל מאנשים אחרים. זו מידה של ענווה, שאין בה רק הכנעה והתבטלות, אלא הכרה בערך האמיתי של האדם. אדם שמכיר בערך עצמו מבין שהוא זקוק לשפע אלוהי על מנת להתעלות, ולכן הוא מוכשר יותר לקבלו. התורה היא גילוי של טוב אלוהי המושפע לעולם ומדריכה אותנו כיצד להתנהל בו. דרך הקישור לתורה היא דרך שכלנו – על ידי הלימוד וההתעסקות המחשבתית בה.
ישנו רובד נוסף בענווה. ההכרה בערך עצמי מביאה לידי ההבנה שלא רק שאני זקוק לעזרה כדי להתעלות, אלא גם כל מה שיש לי עכשיו לא הגיע ממני אלא משפע אלוהי שהושפע עליי. מכוח זה נובעת ההבנה שאין לי את הזכות לשמור טוב זה לעצמי וממילא מגיע הרצון להעביר אותו הלאה. רצון זה מתבטא בגמילות החסדים, הנעשית על ידי גופו של האדם.
אם-כן, אדם העוסק בתורה ובחסד מקשר את הצד השכלי והצד הגופני שבו למדרגת הענווה, ונמצא במדרגה המחוברת לשפע האלוהי. במדרגה כזו יש רק טוב ושלמות, ולכן מי שנמצא בה יכול להינצל מהרוע והכאב שבחבלי המשיח.
הרחבות
* טוב לשמים ולבריות
וְאִישׁ כָּזֶה הוּא טוֹב לְגַמְרֵי, שֶׁהוּא טוֹב לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת. מקור הדברים הוא בגמרא: "וכי יש צדיק טוב, ויש צדיק שאינו טוב? אלא, טוב לשמים ולבריות – זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות – זהו צדיק שאינו טוב" [קידושין מ.] הגמרא לומדת שישנם שני סוגי צדיקים, צדיק שטוב גם לשמים וגם לבריות, וצדיק שטוב לשמים בלבד.
החיד"א שואל כיצד תיתכן מציאות של צדיק שהוא טוב לשמים אך אינו טוב לבריות, הרי אם אינו טוב לבריות, גם בשמים אינו אהוב! ועונה, שכוונת הגמרא בביטוי "רע לבריות, אין הכונה בדברים שבין אדם לחבירו, שהוא מזיק לבריות או עושק וכיוצא, אלא הכונה הוא שמלמד קטגורייא על הבריות ואינו מלמד זכות ולא ניחא ליה (=ולא נח לו) לקב"ה שהאדם ילמד חובה על ישראל... אבל המלמד זכות על ישראל זה נקרא טוב לבריות" [בן יהוידע שם] לפי דבריו, אדם שעובר על מצוות שבן אדם לחברו או מתנהג שלא כהוגן אכן אינו צדיק כלל. הגמרא דיברה על סוג אחר של אנשים – צדיקים שלומדים תורה ומקפידים על קיום מצוות, הן מצוות שבין אדם לחברו והן מצוות שבין אדם למקום, אבל כיוון שאין הם מלמדים זכות על ישראל, הקב"ה אינו אוהב אותם וקורא להם "צדיקים שאינם טובים".
לעילוי נשמת נפתלי בן ר' מרדכי ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
