ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
תָּנוּ רַבָּנָן (סנהדרין צז, א): כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד (דברים לב, לו), אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ 1 הַמָּסוֹרוֹת. דָּבָר אַחֵר, עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים. דָּבָר אַחֵר, עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. דָּבָר אַחֵר, עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה. וְאֵלּוּ ד' דְּבָרִים בְּוַדַּאי כֻּלָּם הֵם אָזְלַת יָד. כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִמְסָר בְּיַד הָאַחֵר אֲשֶׁר לֹא יוּכַל קוּם, בִּשְׁבִיל זֶה מָטָה יָדוֹ וְכֹחוֹ, אֲשֶׁר נִמְסָר בְּיָד אַחֵר. וְכֵן עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים, וְזֶהוּ מוּטַת יָד מִצַּד הַיְסוֹד שֶׁל עוֹלָם. כִּי הַתַּלְמִידִים הֵם יְסוֹד יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲלֵיהֶם קַיָּם יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה. וְזֶה שֶׁאָמַר עַד שֶׁתִּכְלֶה הַפְּרוּטָה מִן הַכִּיס, כְּלוֹמַר שֶׁהַדָּבָר הַמְקַיֵּם אֶת הָאָדָם הוּא הַפַּרְנָסָה, וְהַמָּמוֹן קִיּוּם שֶׁל אָדָם, כְּדִכְתִיב (דברים יא, ו): וְאֵת כָּל הַיְקוּם, 2 זֶה הַמָּמוֹן. וּלְפִיכָךְ אָמַר עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. וְיִהְיֶה לָהֶם עוֹד מוּטַת יָד מִצַּד עַצְמָם, וְזֶה שֶׁאָמַר עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה. וְכַאֲשֶׁר תָּבִין תֵּדַע שֶׁאֵין עוֹד דָּבָר יוֹתֵר מִן אֵלּוּ ד' דְּבָרִים הַלָּלוּ. לְמָה זֶה דּוֹמֶה, לְאִילָן אֶחָד, שֶׁאִם רוּחַ סְעָרָה בָּא עָלָיו, עוֹקֵר אוֹתוֹ. וְכֵן אִם אֵין שָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, נֶעֱקָר מֵעַצְמוֹ, שֶׁאֵין לוֹ יְסוֹד קַיָּם. וְכֵן אִם הוּא נְטִיעָה בְּאֶרֶץ מְלֵחָה לֹא תֵשֵׁב, וְאֵין לוֹ כֹּחַ יְנִיקָה מִן הָאָרֶץ, גַּם הוּא נִפְסָד, וּלְבַסּוֹף הוּא נֶעֱקָר. וְכֵן אִם יַזְקִין הָאִילָן, עַד שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ מִצַּד עַצְמוֹ, הֲרֵי נֶחְשָׁב נֶאֱבָד. וְאֵלּוּ דְּבָרִים מַפְסִידִים הָאִילָן. וּכְנֶגֶד הָרוּחַ סְעָרָה שֶׁעוֹקֵר אוֹתוֹ, הֵן הֵן הַמּוֹסְרִין, שֶׁהֵן בָּאִים עַל הָאָדָם בְּרוּחַ חָזָק, לְכָךְ מַפִּילִין אֶת הָאִילָן בְּחֹזֶק. וּכְנֶגֶד זֶה שֶׁאֵין לוֹ לַחוּת וִינִיקָה מִן הָאָרֶץ, עַל זֶה אָמַר עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. וּכְנֶגֶד אוֹתוֹ שֶׁאֵין לוֹ שָׁרָשִׁים מְרֻבִּים, אָמַר שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁהֵם לָעוֹלָם כְּמוֹ יְסוֹד וְשָׁרָשִׁים. וּכְנֶגֶד הָאִילָן הַזָּקֵן, אָמַר שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ בַּגָּלוּת מִן הַגְּאֻלָּה. סוֹף סוֹף אֵלּוּ ד' דְּבָרִים הֵם מוּטַת יָד. וּכְבָר הִתְבָּאֵר לְךָ 3 שֶׁצָּרִיךְ קֹדֶם שֶׁתָּחוּל הַהֲוָיָה הָאַחֶרֶת הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה בַּכֹּל. וּלְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מוּטַת יָד בְּאֵלּוּ ד' דְּבָרִים, הוּא הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה לְגַמְרֵי, וְאָז רָאוּי שֶׁיָּבוֹא הַגּוֹאֵל. וְגַם בְּאֵלּוּ ד' דְּבָרִים אֲשֶׁר הִתְבָּאֵר יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים עֲמֻקִּים.
________________________________
שנו חכמים, כי יראה כי אזלת יד, אין בן דוד בא עד שירבו 1 המוסרים המלשינים. פירוש אחר, עד שיתמעטו התלמידים המחזיקים ידי ישראל להחזירם למוטב. פירוש אחר, עד שתכלה הפרוטה מהכיס, כלומר שיהיו חסרי כל. פירוש אחר, עד שיתייאשו מהגאולה, שכביכול אין מי שיעזור לישראל. בודאי כל אחד מארבעת הדברים שהזכירו חכמים הוא אזלת יד. שירבו המוסרים המלשינים זו אזלת יד, כי המצב שאדם מסור ביד אחרים, הוא חסר כוח כי הוא ביד אחרים. וכן עד שיתמעטו התלמידים זוהי אזלת יד, כי התלמידים הם יסוד העולם, לפי שעליהם קיומו של עם ישראל, מפני שהם מחזיקי התורה. כאשר יסוד עם ישראל מתמוטט, הרי זו אזלת יד. עד שתכלה הפרוטה מן הכיס, שיהיו חסרי כל, זה מצב של אזלת יד, כי המקיים את האדם היא הפרנסה, שממונו של האדם נותן לו קיום, כמו שנאמר: ואת כל היקום אשר ברגליהם, 2 זה ממונו של האדם שמעמידו על רגליו. לכן אמרו עד שתכלה הפרוטה מן הכיס. עד שיתיאשו מן הגאולה, גם זה אזלת יד, וזו אזלת יד מצד עצמם. כאשר תבין תדע, שאין עוד דבר שיכול להחשב אזלת יד חוץ מארבע הדברים שהזכירו חכמים. למה הדבר דומה, לאילן שאינו עומד בפני רוח סערה, וכשהיא באה עוקרת אותו. וכן אם אין שורשיו מרובים נעקר מעצמו, מפני שאין לו יסוד איתן. גם אם האילן נטוע בארץ מליחה שאין אפשרות להתיישב בה, ואין לאילן מה לינוק מהארץ, הוא נעקר ממקומו. וגם אם יזקין האילן, עד שמצד עצמו הוא חסר כח, הוא אובד. ארבעת האפשרויות הללו כוללות את כל המצבים בהם נפסד האילן. כנגד רוח סערה הבאה מבחוץ בכח גדול ועוקרת את האילן בחוזק, אלו המוסרים המלשינים. כנגד האילן הנמצא בארץ מליחה, שהוא חסר תשתית לקיום, אמרו עד שתכלה הפרוטה מן הכיס. כנגד עץ שאין לו שורשים מרובים, שהוא חסרון ביסוד המעמיד את האילן, אמרו שיתמעטו תלמידי החכמים שהם כמו יסוד ושורשים. וכנגד האילן הזקן, אמרו שיתייאשו מהגאולה. ארבעת הדברים הללו הם אזלת היד, וכבר בארנו, 3 שלפני הוויה חדשה יהיה הפסד גמור להוויה הישנה. לכן כאשר מתקיימים ארבעת הדברים הללו, יש הפסד מוחלט של ההוויה הישנה, ואז ראוי שיבוא הגואל. בארבעה דברים אלו יש עוד דברים עמוקים.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
109 - פרק ל"ה חלק ו'
110 - פרק ל"ה חלק ז'
111 - פרק ל"ו חלק א'
טען עוד
המהר"ל כדרכו, ממשיך למצוא את המכנה המשותף בין התופעות השונות שמנו חז"ל בהקשר לתקופה שקודם הגאולה. הוא מסביר שהמשותף לדברי חז"ל במאמר זה הוא גודל הנפילה וחוסר היכולת להופיע. חז"ל במאמר זה מנו ארבעה דברים: ריבוי מלשינים המסגירים את אחיהם לשלטונות (מוֹסרים), מיעוט לומדי תורה, נפילה כלכלית וייאוש מן הגאולה. המשותף לפיו לכל ארבע התופעות הללו הוא הנפילה הגדולה, מצב שבו עמודי הקיום של עם ישראל כביכול מתמוטטים. תופעה זו עלולה להתרחש בשל ארבעה סוגים של תופעות: מכה חיצונית, הרס היסודות, חוסר היכולת והעדר התנאים ההכרחיים להתקיים וחוסר אמון עצמי ביכולת לקום ולפעול.
ריבוי המוֹסרים הוא מכה שבאה מבחוץ על עובדי ה'. הנפילה שבתופעה זו אינה קשורה אל האנשים עצמם, אלא לכוח הרסני שבא מבחוץ. לעומת זאת הפגיעה בתלמידים היא פגיעה ביסודות. התלמידים וכוח תורתם הם שנותנים בכל דור לעם ישראל את הבסיס האיתן להמשך קיומו הרוחני והגשמי, ובכוחם "להשבית אויב ומתנקם" [תהילים ח, ג]. הממון הוא כלי שנותן לאדם יכולת להופיע בעולם. הוא מאפשר לו גם לקנות את מה שנצרך לו לקיומו הפיזי, וגם ליצור ולפעול בעולם. הדבר האחרון שמונים חז"ל הוא הייאוש מן הגאולה. בניגוד למפריעים האחרים שהם חיצוניים לאדם, הייאוש מגיע מבפנים. חסרון בכוח הפנימי המניע את האדם להמשיך לפעול, לעשות, לקדם ולהתקדם.
כפי שראינו לעיל, אותו הרס כללי שייך לסדר שקבע הבורא, מעין 'סתירה על מנת לבנות', המזמינה כבר מתוכה את היכולת לבנות עולם חדש, קדוש ומרומם.
הרחבות
* צפייה לישועה לשם שמים
עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה. הגמרא אומרת שאחת השאלות שאדם נשאל לאחר מותו היא האם הוא ציפה לישועה [שבת לא.], ואם-כן צריך להבין כיצד הגאולה תלויה דווקא בכך שיתייאשו ממנה? מסביר זאת רבי שמואל בורנשטיין מסוכוצ'וב "לפי האמור יש לפרש מאמרם ז"ל: "אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה", וחס ושלום לומר כפשוטו שהרי זה עיקר מן י"ג העיקרים, אלא הפירוש הוא שהגאולה לא תהיה כתנאי בעבודתו כי אפילו חס ושלום אם לא יגאלנו ה' יתברך אין אנו נפטרים מלעבוד אותו" [שם משמואל, וישב תרע"ד]. לפי השם משמואל כוונת חז"ל היא שעלינו לעבוד את ה' בתמימות גם אילו היה מחליט חס ושלום שלא לגאול אותנו.
הרחבה לרעיון זה אפשר לראות בהסברו של הרב יעקב משה חרל"פ למאמר חז"ל זה: "וזה עניין מה שאמרו: "אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה", כלומר שרצונם להיגאל לא יהיה משום סיבה, ולא יראו בגאולתם שום פתרון בשבילם, ואף על פי כן ירצו להיגאל מפני שזהו רצונו של הקב"ה" [מי מרום ו, עמ' לו]. הרב חרל"פ מסביר שגם הציפייה לישועה צריכה להיות בשביל רצון ה' לגאול את ישראל, ולא מצד התועלת שיש בגאולה מכל הצרות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
