ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּבְמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה (פרשה א, ג ד"ה רבי יצחק): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה 1 בְּקַרְתָּנִית אַחַת, שֶׁהָיְתָה לָהּ שִׁפְחָה כּוּשִׁית, שֶׁיָּרְדָה 2 הִיא וַחֲבֶרְתָּהּ לְמַלֹּאת מִן הָעַיִן. אָמְרָה לַחֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, לְמָחָר אֲדוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנוֹטְלֵנִי לְאִשָּׁה. אָמְרָה לָהּ: לָמָּה? בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה שֶׁיָּדֶיהָ מְפֻחָמוֹת. אָמְרָה לָהּ: אִי שׁוֹטָה, יִשְׁמַע אָזְנֵךְ מַה שֶּׁפִּיךְ מְדַבֵּר, מָה אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר, אַתְּ אוֹמֶרֶת בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה שֶׁיָּדֶיהָ מְפֻחָמוֹת הוּא מְגָרֵשׁ אוֹתָהּ, אַתְּ שֶׁכֻּלָּךְ מְפֻחֶמֶת וּשְׁחֹרָה מִמְּעִי אִמֵּךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?! כָּךְ, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת 3 מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֻמָּה זוֹ הֵמִירוּ כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר (תהלים קו, כ), 4 וּמָה אָנוּ לְשָׁעָה כָּךְ נִתְחַיַּבְנוּ, אַתֶּם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?! הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שיר השירים א, ו): אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, עַד כָּאן.
הִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ כִּי הַשִּׁפְחָה הַזֹּאת הַכּוּשִׁית, שֶׁהַשַּׁחְרוּרִית לָהּ בְּעַצְמָהּ, שֶׁנּוֹלְדָה כָּךְ מִמְּעִי אִמָּהּ וְהַשַּׁחְרוּת לָהּ טִבְעִי, אוֹמֶרֶת שֶׁאֲדוֹנֶיהָ יְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיָּדֶיהָ מְפֻחָמוֹת. וְאֵין סָפֵק 5 שֶׁאֵין זֶה בַּטֶּבַע, שֶׁאִם הָיָה בַּטֶּבַע הָיָה כָּל גּוּפָה כָּךְ, וְהוּא דָּבָר מִקְרִי בִּלְבַד. וּלְכָךְ אָמַר: וְיִשָּׂא אֶת הַשִּׁפְחָה הַכּוּשִׁית?! שֶׁהַשְּׁחַרְחֹרֶת אֶל הַכּוּשִׁית כְּאִלּוּ הָיָה דָּבָר עַצְמִי. וְהָבֵן מַה שֶּׁאָמַר כִּי הַקַּרְתָּנִית יָדֶיהָ מְפֻחָמוֹת, וְרוֹצֶה לוֹמַר, כִּי יִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעוֹשִׂים בִּידֵיהֶם מִצַּד הַיֵּצֶר הָרַע, לְכָךְ הֵם מְפֻחָמוֹת, אֲבָל עַצְמָם הֵם טְהוֹרִים, רַק שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מִתְגָּרֶה בָּהֶם. וְיָפֶה הוּא שֶׁאָמַר 6 שֶׁהִיא שׁוֹטָה, שֶׁאֵין שׁוֹטָה כְּמוֹ זֹאת, 7 שֶׁיַּרְחִיק דָּבָר שֶׁהוּא בְּמִקְרֶה, שֶׁהַמִּקְרֶה 8 יֵשׁ שִׁנּוּי לוֹ, וְאִלּוּ דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ עִנְיָן זֶה דְּבַר 9 עֶצֶם כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, וְאֵין מַה שֶּׁבְּמִקְרֶה מְבַטֵּל דָּבָר שֶׁבְּעֶצֶם. וְכֵן מַה שֶּׁהִרְחִיק הָאֻמּוֹת הוּא דָּבָר עַצְמִי, וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם רְאוּיִים לְזֶה הַדְּבֵקוּת, וְאִם כֵּן אֵיךְ יַרְחִיק מַה שֶּׁבְּעֶצֶם טוֹב וּבְמִקְרֶה הוּא רַע, וְיִבְחַר מַה שֶּׁבְּעֶצֶם רַע, וְאִם יִמָּצֵא טוֹב בָּהֶם הוּא בְּמִקְרֶה, וְרָאוּי לִקְרוֹת אוֹתָהּ אִי שׁוֹטָה. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הַמִּקְרֶה מַתְמִיד לְעוֹלָם, וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי אִם הָיָה הַמִּקְרֶה מַתְמִיד, נַעֲשָׂה מַה שֶּׁבְּמִקְרֶה דָּבָר שֶׁבְּעֶצֶם, אַחַר שֶׁהוּא עוֹמֵד כָּךְ בִּתְמִידוּת. הֲרֵי לְךָ דְּבָרִים בְּרוּרִים מְאֹד, כִּי הַסִּבּוֹת אֲשֶׁר בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא נִשְׁתַּנָּה וְלֹא הוּמַר אֶחָד מֵהֶם.
________________________________
במדרש שיר השירים רבה, אמר רבי יצחק, מעשה 1 בגבירה אחת שהייתה לה שפחה כושית. ירדה 2 השפחה וחברתה למלאות מים מן המעין. אמרה השפחה לחברתה, חברתי, מחר אדוני מגרש את אשתו ונוטל אותי לאשה. אמרה לה, למה? אמרה לה, בשביל שראה שידיה מפוחמות. אמרה לה אי שוטה, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, ומה אשתו, שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת בשביל שראה שידיה מפוחמות הוא מגרש אותה, את, שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך, על אחת כמה וכמה?! כך, לפי שהאומות 3 מקנטרות את ישראל, מפני שהמירו כבודם בתבנית שור, 4 עונים ישראל, ומה אנו שחטאנו לפי שעה כך התחייבנו, אתם על אחת כמה וכמה?! זהו שנאמר: אל תראוני שאני שחרחורת.
ממדרש זה מתבאר, כי השפחה הכושית, שהיא שחורה במהותה, שכך נולדה ממעי אמה והשחרות היא טבעה, אומרת על הגבירה, שאדונה יגרשה מפני שידיה מפוחמות. ואין ספק 5 ששחרות הידיים המפוחמות אינה מלידה ואינה טבעה, כי אם השחור היתה טבעה כל גופה היה שחור. אלא אצל הגבירה השחרות היא דבר מיקרי. לכן אמרו חכמים בתמיהה, וישא את הכושית שהשחור הוא בטבעה? הבן דברי חכמים שאמרו שידיה של הגבירה מפוחמות. כוונתם, כי מעשיהם של ישראל, שעושים בידיהם בגלל היצר הרע, הוא הגורם לכך שהן מפוחמות. אבל במהותם הטבעית הם טהורים, ורק מחמת היצר הרע שמתגרה בהם, הם חוטאים. יפה אמרו במדרש 6 על השפחה, שהיא שוטה, שאין שוטה כמוה הסבורה, 7 שהאדון ירחיק ממנו את אשתו בגלל דבר הקורה באופן מיקרי, שהרי המיקרי 8 הוא בר שינוי. דבקות ישראל בקב"ה היא דבר 9 שבמהות, כמו שהתבאר, ואין דבר מיקרי מבטל דבר מהותי. וכן מה שהרחיק הקב"ה את האומות הוא עניין מהותי, מפני שאין הם ראויים להדבק בקב"ה. אם כן היש שטות גדולה מזו, לטעון שירחיק דבר שבמהותו הוא טוב ובמקרה הוא רע, ויבחר דבר שבמהותו הוא רע, וגם אם ימצא בהם דבר טוב הוא דבר מיקרי. אי אפשר לומר שהדבר המיקרי ייהפך לקבוע, כמו שבארנו בהרבה מקומות. כי אם המקרה הופך לדבר של קבע הוא הופך להיות דבר מהותי, והרי אינו כזה. התברר לך כי הסיבות שבגללם בחר הקב"ה בישראל, לא השתנו ולא הוחלף אחד מהם.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
82 - פרק י"א חלק כ"א
83 - פרק י"א חלק כ"ב
84 - לימוד שבועי באמונה י"ג סיון - י"ט סיון תשע"ה
טען עוד
ביאורים
על היחס בין דבר מקרי לדבר עצמי עמדנו לעיל. כעת, מביא המהר"ל מדרש המבטא בצורה ציורית את היחס בין ישראל לבין אומות העולם ובכך מעמיד את שיטתו. טענתה המגוחכת של השפחה כהת העור, הטוענת שהאדון עתיד לגרש את אשתו בגלל הצבע השחור שדבק בידיה של האישה, ויישא את השפחה לאישה, מעמידים את היחס הברור בין דבר עצמי לדבר מקרי. הפגם שקיים בישראל נוגע רק במישור חיצוני ושטחי – בידיים, המבטאות את הצד המעשי והחיצוני, ולכן גם יש לטהר אותן, כי עלולה לדבוק בהן טומאה. זהו מצבם של ישראל. לעומת זאת, אומות העולם מבטאות את הפגם המהותי, את הנטייה הפנימית אחרי המימד החומרי העכור והכעור. אין זו נטייה צדדית בקרבם אלא יסוד מרכזי בחייהם. זוהי לא 'נפילה' עבורם אלא זהו חלק אינטגרלי ממשיכתם אל העולם הזה. זו הסיבה כי הטענה שה' יתברך יחליף את ישראל בגלל חטאם ויעבירם באומות העולם היא מופרכת מיסודה, שכן בישראל החטא הוא מקרי ואיננו קבוע בעוד אצל אומות העולם החטא הוא קבוע ודבק בהם באופן מהותי. (קיים מצב של תיקון אצל אומות העולם אך הוא יתבצע באמצעות עם ישראל.) דבר מהותי איננו משתנה, ממש כשם שגם ההתנהגות הבזויה ביותר לא תוכל להפוך אדם לבעל חיים.
הרחבות
* במה חטאו ישראל בעגל
לְפִי שֶׁאֻמָּה זוֹ הֵמִירוּ כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר. האברבנאל מסכם את מחלוקת פרשני המקרא באשר לחטא ישראל במעשה העגל:
א. "מהם חשבו שהיה ענינו עבודת אלילים גמורה , וכמו שאמר המשורר "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" [תהלים קי, כ]. והוא דעת זר מאוד"
ב. "והרמב"ן כתב שהם בקשו מנהיג , שיעמוד להם במקום משה לַנחותם בדרך, וכמו שאמרו אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש וגו'. ומפני זה, כשירד משה מן ההר – מיד בעטו כולם בעגל ומשה לקחו לעיניהם ושרף אותו. ואלו היו עובדים אותו לשם אלוהות לא יניחו לשרוף אלוהיהם" [אברבנאל שמות לב, א].
ג. בשם הכוזרי כתב "שבאו אנשים מהם לבקש צורה מורגשת (שהרי לקב"ה אין דמות הגוף ואינו גוף). יכוונו אליה כשאר האומות לצורותיהם מבלי שיכחישו באלהות מוציאם ממצרים (אלא שיעבדו דרכו את הקב"ה)... וכאשר אנחנו עושים היום בשמים (שמזכירים לנו אלוהות, כמו בביטוי 'יראת שמים'). והיתה חטאתם בעשיית תמונה אשר נאסר עליהם. ובמה שיחסו ענין האלהים למעשה ידיהם מבלי מצותו" [שם].
ד. רבי אברהם אבן עזרא פירש: "חשבו, שמת משה שהסיעם מים סוף... כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני, ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל... ומלת ("עשֵה לנו") אלוהים –כבוד חונה בצורת גְוִיָה (כלומר, בני ישראל רצו ליצור בעצמם התגלות של הקב"ה, כמו "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ")" [שמות שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
