ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום ירושלים
כבוד מורנו ורבנו ראש הישיבה, הרב אברהם שפירא שליט"א, שה' יאריך ימים לאורך ימים ושנים טובות מאוד. זכות גדולה לנו שזכינו ללמוד עשרות שנים אצל מורנו ורבנו, להיות תלמידים של מורנו ורבנו ראש הישיבה. הרב דיבר על עניין ארבעים שנה (לשחרור ירושלים), ואני חושב שאני תלמיד שלו כבר יותר מחמישים שנה.
הגמרא במסכת מגילה אומרת שרבי יוחנן פתח את דרשתו על פורים בפסוק: "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו" (תהילים צח, ג), מתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו? בזמן מרדכי ואסתר (מגילה יא, א). גם אנחנו יכולים לפתוח ביום הזה, יום ירושלים, יום מלאות ארבעים שנה למלחמת ששת הימים ולומר: "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו". כל העולם כולו עמד נפעם לנוכח הניצחון הגדול של מדינת ישראל על כל האויבים מסביב, על מצרים, ירדן וסוריה, בששה ימים.
רבי יוחנן אמר את דרשתו לפורים אחר חורבן הבית, כשהיינו תחת שלטון רומי. גם במצב הזה מזכיר רבי יוחנן את הישועה שהייתה בשעתה כי הטוב האלוקי הוא טוב נצחי, ריבונו של עולם הוא נצחי וטובותיו נצחיות ויש לשבח ולהודות עליהן תמיד. וגם בשעה שנראה כאילו פסקה הטובה היא נמשכת לעולם, כי נוכחנו לדעת שריבונו של עולם מצילנו בעת צרה, וזו ידיעה לתמיד.
גודל הישועה ניכר ביותר לנוכח הדאגה שקדמה לה. כך היה בקריעת ים סוף, כך היה בימי מרדכי ואסתר וכך במלחמת ששת הימים. חששות כבדים מלאו את הלבבות בימים שלפני המלחמה והדאגה הייתה רבה. והנה בתוך שלוש שעות הושמדו רוב חילות האוויר של מדינות הערביות השכנות ובתוך שלושה ימים צה"ל כבש את סיני והגיע לתעלה, כבש את יהודה ושומרון והגיע לשפת הירדן, ובתוך שלושה ימים נוספים הוא גם מכה את הצבא הסורי וכובש את הגולן. השינוי הקיצוני מדאגה עמוקה לניצחון מזהיר רומם את כל ישראל, וכל העולם נרעש ועמד משתומם לנוכח הניצחון הגדול של ישראל.
ובתוכנו פנימה, בלב כל ישראל ממש התגלתה נקודת אמונה. כולם ראו את יד ה' הגלויה. חזרנו הביתה לירושלים העתיקה להר הבית למרחבי יהודה ושומרון, לגולן ולסיני. עם ישראל עמד נרגש והתגלה בו שורש של אמונה בפגישתו המחודשת עם הר הבית. אמונה שהייתה מכוסה אצל רבים, אצל רחוקים ואצל מתנכרים - לפתע התגלתה והופיעה, ועל זה אנחנו צריכים להודות ולהלל לריבונו של עולם. לפתע התגלה שכל ישראל מאמינים בני מאמינים ואפילו פושעים שבישראל מלאים מצוות כרימון. מי שלא היה באותם הימים לא יכול להבין את התחושה החזקה של האמונה שהתגלתה בלבבות של רחוקים ומתנכרים. עד אז האמנו שישראל מאמינים בני מאמינים ויש בליבם תמיד יסוד של אמונה, אבל בששת הימים, עם כיבוש ירושלים והר הבית, ראינו ונוכחנו בזה במו עינינו שישראל מאמינים בני מאמינים. אף על פי שהאמונה הזאת אצל חלקים התכסתה, וההתנוצצות הזו לא נמשכה לאורך זמן, אכן נודע הדבר כי לפני ולפנים קיימת נקודה של אמונה גדולה מכוסה, ועל ההתגלות הזו יש לשוב ולהודות בכל שנה ושנה בנוסף על התודה על הישועה והניצחון. זה אחד הדברים המיוחדים שהתגלו במלחמת ששת הימים.
תפקיד הציונות החילונית
לפני כמה שנים יצא ספר בשם "חמורו של משיח", ובו נכתב שהציבור הציוני הדתי מסתכל על כל הציונות החילונית כ"חמורו של המשיח". כלומר, "חמורו של משיח" זה המהלך החומרי של התחייה הלאומית והקמת המדינה. קמה כאן מסגרת לאומית חומרית שכל תפקידה להכין את הגאולה הרוחנית והיא הבסיס החומרי לתהליך הגאולה, ונמצא שהציונות החילונית שלא במודע משרתת את ההשקפה הציונית הדתית והיא בחינת "חמורו של משיח". הספר הזה התפרסם ומצד הציבור החילוני הייתה תסיסה ועלבון, איזו עזות פנים, איזו גאווה! מה הדתיים חושבים לעצמם, שהם המשיח ואנחנו החמור? שהם עתידים לקבל את ההנהגה וכל מעשיהם של החילונים הם רק הכנה להגשמת שאיפתם לגאולה דתית רוחנית? הנושא הזה הכעיס אותם ונידון בהרחבה על ידי אנשים ומנהיגים. עלינו לברר איך אנו מתייחסים לרעיון הזה.
האמת היא שעם כל ההתמרמרות של אותם האנשים - אלו דברים שהרב אמר באיגרת תקנ"ה, בשם תיקוני הזוהר (תיקון ס) שהדור של עקבתא דמשיחא הם "חמורו של משיח", "עני ורוכב על חמור" (זכריה ט, ט), "טוב מלגאו וביש מלבר" - טוב מבפנים ורע מבחוץ. בחמור יש שני סימני טומאה, לא כמו שאר בעלי החיים הטמאים שיש להם לפחות סימן טהרה אחד. אצל החמור שני הסימנים הם של טומאה. אבל בכל זאת, יש בו צד קדושה - פדיון פטר חמור.
אנשים מתבוננים בעת האחרונה בתהליכים המדיניים ואינם מבינים את ההתרחשויות, מדוע נעצרה כביכול הגאולה. בשנים האחרונות נראה כאילו לכאורה יש איזה עיכוב במהלך התחיה, עיכוב בגאולה וההתיישבות בארץ ישראל, אולי איזו תחושה של נסיגה, ויש אנשים שאבדו את הביטחון בדרך ומתחילים לפקפק: האם לא טעינו בהסתכלות שלנו? האם התחייה הלאומית היא באמת מהלך של גאולה? האם המדינה מבשרת באמת את הגאולה האמתית או שהמדינה היא משהו חיצוני שלא שייך למהלכי הגאולה? רבותי, לא צריך להיבהל. כמו שאמר הזוהר, הדור הזה הוא חמורו של משיח. זה דרכו של חמור שלפעמים הוא משתולל, מסתובב ומתחיל לרוץ אחורנית ומנסה להפיל את רוכבו, אך התופעה הזו חולפת. תמיד בסופו של דבר הרוכב משתלט על החמור, מרסן אותו וממשיכים בדרך. אלו המהלכים שאנחנו נמצאים בהם. יש שעות של השתוללות של החמור, אבל בסופו של דבר תמיד מחזירים אותו לתלם. לא נעצרנו, כל הזמן אנחנו בתהליך של התקדמות. אם יש התעכבות במישור אחד זה משום הצורך להתרחב ולהתחזק במישור אחר. הצד החומרי של מדינת ישראל הולך כל הזמן ומתחזק, בשנים האחרונות הכלכלה מתחזקת מאוד בקצב שלא היה בשנים הקודמות. נבנית החומריות, נבנית המסגרת והבסיס שעליו דיבר הרב, כדי שעליו תיבנה הקומה הרוחנית השלמה, כדי לשאת את גודל הגאולה העתידה להתגלות, וכשהבסיס החומרי חזק מאוד גם הקומה הרוחנית יכולה להיות חזקה ואיתנה.
כך הרב אומר באורות התחיה (פרק מד):
הנטיה החומרית שמוכרחת להולד בכללות האומה בצורה תקיפה... זאת הנטיה כשתולד תדרוך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו על ידי מכאוביהם.
אם כן, המציאות מובנת, הדברים היו צפויים, ויכולים אנו לשוב ולהודות לה' מתוך ביטחון כי כל זה מכוון לטובה. הקומה הרוחנית שהולכת ומתגלה נמצאת כאן בבית המדרש הזה, בית המדרש של מרן הרב זצ"ל, של ממשיכו מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, ושיבדל לחיים ארוכים ההמשך של מורנו ורבנו הרב שפירא, שה' יאריך את ימיו ושנותיו עוד ועוד.
חזק ונתחזק, ובעזרת ה' נקווה שבשנה הבאה בירושלים הבנויה נוכל להיכנס לבית המקדש בהיתר גמור, טהורים וקדושים על ידי פרה אדומה בלי ספקות ובלי מחלוקות, ובית המקדש בנוי לתלפיות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
