ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר אהבה
- הלכות ציצית
מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, וְהִיא לַעֲשׂוֹת צִיצִית עַל כַּנְפֵי הַכְּסוּת. | מניין המצוות: כַּנְפֵי הַכְּסוּת - פינות הבגד. |
וּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ בִּפְרָקִים אֵלּוּ. | |
פֶּרֶק רִאשׁוֹןעשיית הציצית | |
התכלת והלבן | |
א עָנָף שֶׁעוֹשִׂין עַל כְּנַף הַבֶּגֶד מִמִּין הַבֶּגֶד - הוּא הַנִּקְרָא 'צִיצִית', מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְצִיצִית הָרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" (יחזקאל ח,ג). וְזֶה הֶעָנָף - הוּא הַנִּקְרָא 'לָבָן', מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְצָבְעוֹ. וְאֵין לְחוּטֵי הֶעָנָף מִנְיָן מִן הַתּוֹרָה. | א עָנָף - קבוצת חוטים נפרדים (ראה להלן ח). צִיצִית הָרֹאשׁ - קווצת שׂער בראש. וְאֵין לְחוּטֵי הֶעָנָף מִנְיָן מִן הַתּוֹרָה - אבל להלכה צריך שיהיו ארבעה חוטים כפולים (להלן ו). |
ב וְלוֹקְחִין חוּט צֶמֶר שֶׁנִּצְבַּע כְּעֵין הָרָקִיעַ, וְכוֹרְכִין אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף, וְחוּט זֶה - הוּא הַנִּקְרָא 'תְּכֵלֶת'. וְאֵין לְמִנְיַן הַכְּרִיכוֹת שֶׁכּוֹרֵךְ חוּט זֶה שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה. | ב כְּעֵין הָרָקִיעַ - כצבע הרקיע. וְאֵין לְמִנְיַן הַכְּרִיכוֹת שֶׁכּוֹרֵךְ חוּט זֶה שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה - להלכה ראה להלן ז ח. |
ג נִמְצְאוּ בְּמִצְוָה זוֹ שְׁתֵּי צַוָּיוֹת: שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל הַכָּנָף עָנָף יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וְשֶׁיִּכְרֹךְ עַל הֶעָנָף חוּט תְּכֵלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת [...] וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר טו,לח). | ג צַוָּיוֹת - ציוויים. |
ד הַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ תְּכֵלֶת - עוֹשֶׂה לָבָן לְבַדּוֹ. וְכֵן אִם עָשָׂה לָבָן וּתְכֵלֶת, וְנִפְסַק הַלָּבָן וְנִתְמַעֵט עַד הַכָּנָף, וְנִשְׁאַר הַתְּכֵלֶת לְבַדּוֹ - כָּשֵׁר. | ד אֵינוֹ מְעַכֵּב - שיש קיום מצוה גם באחד מבלעדי האחר. נִפְסַק - נחתך. |
ה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב אֶת חֲבֵרוֹ, אֵינָן שְׁתֵּי מִצְווֹת, אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת; וְהַלּוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לָבָן, אוֹ תְּכֵלֶת, אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד - הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" (שם טו,לט) - מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִצְוָה אַחַת. וְאַרְבַּע הַצִּיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת. | ה וְאַרְבַּע הַצִּיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ - שאם חסרה אחת מהן, הציצית פסולה. |
עשיית הציצית | |
ו כֵּיצַד עוֹשִׂין הַצִּיצִית? מַתְחִיל מִזָּוִית שֶׁלַּטַּלִּית שֶׁהִיא סוֹף הָאָרִיג, וּמַרְחִיק מִמֶּנָּה לֹא יָתֵר עַל שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת לְמַעְלָה וְלֹא פָּחוּת מִקֶּשֶׁר גּוּדָל, וּמַכְנִיס שָׁם אַרְבָּעָה חוּטִין, וְכוֹפְלָן בָּאֶמְצַע; נִמְצְאוּ שְׁמוֹנָה חוּטִים מְשֻׁלְשָׁלִין תְּלוּיִין מִן הַקֶּרֶן. וְאֹרֶךְ הַחוּטִין הַשְּׁמוֹנָה - אֵין פָּחוּת מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְאִם הָיוּ יָתֵר עַל כֵּן, אֲפִלּוּ אַמָּה אוֹ שְׁתַּיִם - כְּשֵׁרוֹת. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת - בְּגוּדָל. וְיִהְיֶה אֶחָד מִשְּׁמוֹנַת הַחוּטִין חוּט תְּכֵלֶת, וְהַשִּׁבְעָה לָבָן. | ו כֵּיצַד עוֹשִׂין הַצִּיצִית - ראה איור. לְמַעְלָה - לכיוון מרכז הבגד. קֶשֶׁר גּוּדָל - האורך מקצה האגודל עד הפרק הראשון של האגודל, כ 3 ס"מ. קֶרֶן - זווית הבגד. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת בְּגוּדָל - בכל מקום שנזכר שיעור אצבע, משמעו כעובי האגודל (כ 2 ס"מ) ולא כעובי שאר האצבעות (תפילה טו,ד). וְיִהְיֶה אֶחָד מִשְּׁמוֹנַת הַחוּטִין חוּט תְּכֵלֶת וְהַשִּׁבְעָה לָבָן - שאחד מארבעת החוטים שהכניס טווי מקצתו תכלת ומקצתו לבן (שו"ת רפו). איור מבאר להלכות ו-ח: ציצית תכלת התלויה על כנף הטלית.
ניתן לראות את אופן קשירת פתיל התכלת לשיטת הרמב"ם ובו שלש עשרה חוליות. הפתיל הפותח את הכריכות והפתיל המסיים אותן - הם לבנים. לצד הפתיל - מבט מאחור על שיטת כריכת פתיל התכלת. |
ז וְלוֹקֵחַ חוּט אֶחָד מִן הַלָּבָן, וְכוֹרֵךְ בּוֹ כְּרִיכָה אַחַת עַל שְׁאָר הַחוּטִין בְּצַד הַבֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ, וְלוֹקֵחַ חוּט הַתְּכֵלֶת, וְכוֹרֵךְ בּוֹ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת בְּצַד כְּרִיכָה שֶׁלַּלָּבָן וְקוֹשֵׁר; וְאֵלּוּ הַשָּׁלשׁ כְּרִיכוֹת - הֵם הַנִּקְרָאִין 'חֻלְיָה'. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָה שְׁנִיָּה בַּחוּט שֶׁלַּתְּכֵלֶת לְבַדּוֹ, וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָה שְׁלִישִׁית, וְכֵן עַד חֻלְיָה אַחֲרוֹנָה, שֶׁהוּא כּוֹרֵךְ בָּהּ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת שֶׁלִּתְכֵלֶת וּכְרִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלְּלָבָן; מִפְּנֵי שֶׁהִתְחִיל בְּלָבָן - מְסַיֵּם בּוֹ, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְלָמָּה יַתְחִיל בְּלָבָן? כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לַכָּנָף - מִינָהּ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ הוּא עוֹשֶׂה בְּאַרְבַּע הַכְּנָפוֹת. | ז בְּצַד הַבֶּגֶד - סמוך לשפת הבגד. וְקוֹשֵׁר - הכריכה השלישית נכרכת באופן שיוצר קשר (שו"ת קלח). שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין - כיוון שהתחיל לכרוך בלבן, אין להורידו ממעלתו ולהימנע מלכרוך בו. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לַכָּנָף מִינָהּ - כיוון שהלבן עשוי בדרך כלל מחומר הבגד (להלן ג,ה) וצבעו כצבע הבגד (להלן ב,ח). |
ח כַּמָּה חֻלְיוֹת הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כָּנָף? לֹא פָּחוּת מִשֶּׁבַע וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, וְזוֹ הִיא מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר; וְאִם לֹא כָּרַךְ אֶלָּא חֻלְיָה אַחַת - כְּשֵׁרָה. וְאִם כָּרַךְ הַתְּכֵלֶת עַל רֹב הַצִּיצִית - כְּשֵׁרָה. וְנוֹאי הַתְּכֵלֶת - שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַחֻלְיוֹת בִּשְׁלִישׁ הַחוּטִין הַמְּשֻׁלְשָׁלִין, וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁיהֶן עָנָף. וְצָרִיךְ לְפָרְדוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּצִיצִית שְׂעַר הָרֹאשׁ. | ח וְזוֹ הִיא מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר - מ 7 ועד 13 חוליות, ואין הכוונה שמצוה מן המובחר שיהיו 13 (עיין שו"ת קלח). וְצָרִיךְ לְפָרְדוֹ - את הענף לחוטים. |
ציציות פסולות | |
יב צִיצִית שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ גּוֹי - פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [...] וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (שם טו,לח). אֲבָל אִם עָשָׂה אוֹתָהּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא כַּוָּנָה - כְּשֵׁרָה. וְצִיצִית שֶׁנַּעֲשֵׂית מִן הֶעָשׂוּי מִקֹּדֶם - פְּסוּלָה. | יב צִיצִית שֶׁנַּעֲשֵׂית מִן הֶעָשׂוּי מִקֹּדֶם - שנקשרה תחילה באופן שאינו מועיל, ועכשיו, כשרוצה להכשירה לציצית, כבר היא עשויה. ציצית מעין זו אי אפשר להכשיר אותה, כיוון שחייב לקשור אותה מתחילה כראוי. וכגון המקרים המפורטים להלן יג טז. |
יח נִפְסַק הַכָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַצִּיצִית: חוּץ לְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת - תּוֹפְרָהּ בִּמְקוֹמָהּ; בְּתוֹךְ שָׁלשׁ - לֹא יִתְפֹּר. נִתְמַעֲטָה זָוִית שֶׁלַּבֶּגֶד שֶׁבֵּין חוּטֵי הַצִּיצִית וּבֵין סוֹף הָאָרִיג - אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִן הָאָרִיג אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, כְּשֵׁרָה. וְכֵן אִם נִתְמַעֲטוּ חוּטֵי הַצִּיצִית - אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה, כְּשֵׁרָה. וְאִם נִפְסַק הַחוּט מֵעִקָּרוֹ, אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד - פְּסוּלָה. | יח נִפְסַק הַכָּנָף - יש מפרשים שנקרע בין הכנף לבין הבגד, אך עדיין הכנף מחוברת בצד אחד. ויש מפרשים שנקרעה הכנף מן הבגד לגמרי, ואין זה פסול משום "תעשה - ולא מן העשוי", משום שהכנף עומדת להתחבר שוב לבגד. זָוִית שֶׁלַּבֶּגֶד - שפת הבגד. שֶׁבֵּין חוּטֵי הַצִּיצִית וּבֵין סוֹף הָאָרִיג - שבין הנקב שתולה בו את הציצית ובין קצה הבגד, שבתחילה צריך שיהיה בה לפחות שיעור קשר אגודל (לעיל ו). נִתְמַעֲטוּ חוּטֵי הַצִּיצִית - נקרעו ונתקצרו. כְּדֵי עֲנִיבָה - כשיעור שאפשר לכרוך את החוט כעניבה (לולאה). נִפְסַק הַחוּט מֵעִקָּרוֹ - נחתך במקום תלייתו בבגד. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות ציצית (21)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות ציצית א'
2 - הלכות ציצית ב'
3 - הלכות ציצית ג'
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
