ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
מצאנו במס יומא (פו.) - "א"ר חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שנא' "שובו בנים שובבים, ארפא משובתם" וגו'. רבי חמא בר חנינא רמי (הקשה) :כתיב "שובו בנים שובבים" דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב "ארפא משובותיכם" (רש"י : מעיקרא שובבים אתם - כשתעשו תשובה מעלה עליכם כאילו תחילת החטא על ידי נערות ושטות ושובבות: וכתיב ארפא - משמע מכאן ואילך כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו) לא קשיא - כאן מאהבה כאן מיראה" (רש"י - השב מאהבה נעקר עונו מתחלתו).
ביאר המהר"ל בס' נתיב התשובה (פרק ב'):
"דע לך כי התשובה היא לאדם, מצד כי האדם נברא בהתחלתו בלא חטא, וכאשר הוא שב אל הש"י, אז האדם חוזר אל התחלתו. ומפני זה ראויה התשובה להביא רפואה לעולם כי הרפואה גם כן שהוא שב להיות כבתחלה. וכאשר בני אדם עושים תשובה וחוזרים אל התחלתם, העולם ג"כ חוזר אל התחלתו לתקן כל קלקול שהוא בעולם...ואמר - כתיב "שובו בנים שובבים" דמשמע מעיקרא, כלומר, דמיד שהוא שב יש לו רפואה דכך כתיב "שובו בנים שובבים", וכתיב "ארפא משובותם" שצריכים רפואה. ומתרץ: הא על ידי אהבה, כי מי ששב אל הש"י מאהבה, בודאי תיכף ומיד ששב יש לו רפואה, כי מצד האהבה יש כאן תשובה גמורה, ואם שב מצד היראה אין כאן תשובה גמורה וצריך רפואה מן הש"י".
על פי דבריו, גדולתה של התשובה מאהבה, נעוצה בכך כי האדם השב מחטאו בגלל אהבתו לשי"ת המשפיע מחסדיו עליו למרות חטאיו, מחזירה את נפשו של האדם למצב הראשוני של בריאתו. בנקודה זו היה נקי מחטא, ובעל הכרת הטוב מוחלטת למי שנתן באפיו נשמת-חיים. אכן, בנקודה הבראשיתית אין יכול החטא לפגום.
הרחבת ההסבר להגדרה זו, נתפרטה במשנתו של הגאון ר' חיים מוולוז'ין בספר נפש-החיים (א,יד ועוד מקומות שם). הגר"ח מבאר את מהות פגימת החטא, לעומת הבנין הרוחני הנצחי הנוצר ע"י מעשה מצוה.
וכך כתב:
"שכאשר האדם עושה אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה, הפגם והחורבן נרשם ח"ו תיכף למעלה בשרשו.... הוא מקים ומגביר כחות וחיילי הטומאה והקליפות.... ומשם ממשיך גם על עצמו רוח הטומאה שמלפפתו בעת עשיית העון .... והוא בחייו בגיהנם ממש המקיפו בעת עשיית החטא....אמנם מרובה מדה טובה וכו' בהפרש ויתרון רב, כי הצחצחות ותוספת קדושה שנתוספו ממעשיו הטובים, הם נצחיים וקיימים לעולם ונפשו מתעדן בהם תענוג נצחי".
על פי הבחנה זו, מבאר הגר"ח את מאמר חז"ל - (ב"ק נ' ע"א) "כל האומר הקב"ה וותרן הוא יותרו חייו".
"ולכאורה יפלא, הלא אפי' אדם איש חסד מתנהג במדת ותרנות, אמנם הוא כמש"ל. שאינו על דרך העונש ונקימה ח"ו. רק "חטאים תרדף רעה" - שהחטא עצמו הוא עונשו. כי מעת הבריאה קבע הוא ית"ש כל סדרי הנהגת העולמות, שיהיו תלוים כפי התעוררו' מעשי האדם הטובים ואם רעים ח"ו. שכל מעשיו וענייניו נרשמים מאליהם, כל אחד במקורו ושרשו". כלומר - האדם בעצמו ובמעשיו, קובע את סדרי העולם, כי כך חפצו של השי"ת. ומהו איפוא התיקון למצב הקלוקל? ממשיך הגר"ח - "והוא מוכרח לקבל דינו ע"י אותן כחות הטומאה שהגביר במעשיו. כפי ערך וענין הפגם, ובזה ממילא יתוקן הפגם של העולמות ושל נפשו". זו אפשרות אחת לתיקון, אך השניה טובה הימנה - "או ע"י כח התשובה, שמגעת עד שורשה העליון, עולם התשובה, עלמא דחירו ונהירו דכלא. ומשם מתאצל ונשפע תוספת קדושה עליונה ואור מבהיק, להתם ולכלות כל טומאה. ולתקן העולמות כמקדם. וביתרון אור חדש מעולם התשובה המופיע עליהם".
פירוש הדברים כך הוא:
כאשר החוטא מתמלא בושה, משום הכרתו את הפגימה שגרם, כנגד חסדיו של הבורא עימו, הרי שזוכה להנהגה מיוחדת של חסד מהשי"ת, הבאה מעולם שלא נפגם, מעולם של "חירות", שבו אין החטא מסוגל להעיב על רצונו של הבורא להייטיב עם בריותיו, ולכוונם להכרה המוחלטת במלכות ה' יתברך על כל העולמות. (זהו העולם של הנהגת הייחוד, שיש להאריך הרבה בהבנתה).
משום כך, השב מאהבה זוכה שנעשים לו הזדונות לזכויות, ולא רק לשגגות כפי שהוא אצל השב מיראה.
הגדיר זאת הגרא"א דסלר (מכתב מאליהו ח"א עמ' 80) - השב מיראה, מראה כי לו היה יודע בשעת עשיית החטא את גודל הפגימה, לא היה מזיד לחטוא, אולם סוף סוף בשוגג אולי היה עובר, ולכן נהפכו הזדונות לשגגות. לעומתו, השב מאהבה, זוכה לכך שהקב"ה עובר מהנהגת דין ומשפט להנהגת חסד ורחמים, הנובעות מרצונו של השי"ת לכוון את הבריאה כולה להכרה במלכותו. נמצא, כי השב מאהבה משתמש במעשים הרעים שעשה, ככלי לגילוי הנהגה זו של הבורא, ונמצא כי הפכם לאמצעי לקידוש ד'. ואלו הם דברי הגר"ח , שע"י תשובה מאהבה "מתאצל ונשפע תוספת קדושה עליונה ואור מבהיק... אור חדש מעולם התשובה". אור זה מופיע מעצם ההנהגה החדשה, שבכח התשובה להביא מעולם של "חירות", היינו ממקום שלא שלטה בו פגימת החטא.
מובא בספר "כוכבי אור" לר' איצל'ה בלעזר תלמיד הג"ר ישראל סלנטר (אבי תנועת המוסר) שרוב עבודתינו בעסק התשובה הינו בתשובה מאהבה. ונימק זאת בכך שאע"פ שהגרי"ס סלל דרך של יראה , איננו מגיעים לכלל יראתו המופלאה. אמנם ביכולתנו להכיר ברוב חסדיו של הבורא, ומתוך כך לחוש בושה על מעשינו, תוך התמלאות רגשות אהבה להשי"ת, שימהר לגלות מלכותו לעיני כל חי.
ננסה לנצל הימים הבעל"ט, להתבונן מתוך המצב הקשה, בחסדי ד' דוקא, אשר מאפשרים לנו לחיות בארץ הקודש, ולמלאה בתורה,עבודה וגמילות חסדים. ע"י הכרת הטוב שנחוש כלפי הבורא, שהוא המנהיג לכל המעשים כולם, נתמלא באהבה משיבה בתשובה, ייהפכו זדונותינו לזכויות, ואזי יאיר אור חדש מעולם של חירות, ופתאום יבוא האדון להיכלו ויגאלנו בגאולה שלימה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
