ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות דעות
- רמב"ם יומי – הלכות דעות – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק חֲמִישִׁיהנהגת תלמיד חכמים | |
פתיחה | |
א1 כְּשֵׁם שֶׁהֶחָכָם נִכָּר בְּחָכְמָתוֹ וּבְדֵעוֹתָיו, וְהוּא מֻבְדָּל בָּהֶן מִשְּׁאָר הָעָם, כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר בְּמַעֲשָׂיו: בְּמַאֲכָלוֹ וּבְמַשְׁקֵהוּ, וּבִבְעִילָתוֹ וּבַעֲשִׂיַּת צְרָכָיו, וּבְדִבּוּרוֹ וּבְהִלּוּכוֹ, וּבְמַלְבּוּשׁוֹ וּבְכִלְכּוּל דְּבָרָיו, וּבְמַשָּׂאוֹ וּבְמַתָּנוֹ, וְיִהְיוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ נָאִים וּמְתֻקָּנִים בְּיוֹתֵר. | א1 עֲשִׂיַּת צְרָכָיו - הפרשותיו. כִּלְכּוּל דְּבָרָיו - ניהול ענייניו. |
מאכלו | |
א2 כֵּיצַד? תַּלְמִיד חֲכָמִים לֹא יִהְיֶה גַּרְגְּרָן, אֶלָּא אוֹכֵל מַאֲכָל הָרָאוּי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ, וְלֹא יֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲכִילָה גַּסָּה, וְלֹא יְהֵא רוֹדֵף לְמַלֹּאת בִּטְנוֹ, כָּאֵלּוּ שֶׁמִּתְמַלְּאִין מִמַּאֲכָל וּמַשְׁקֶה עַד שֶׁתָּפוּחַ כְּרֵסָן, וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם, פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" (מלאכי ב,ג); אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְעוֹשִׂין כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים. | א2 גַּרְגְּרָן - זללן. אֲכִילָה גַּסָּה - ראה לעיל ביאור ד,טו. תָּפוּחַ כְּרֵסָן - תתפח בטנם. מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה - בדברי הנביאים והכתובים. ופירוש הפסוק: "וְזֵרִיתִי [אפזר] פֶרֶשׁ [צואה] עַל פְּנֵיכֶם [לפניכם], פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם [=קרבנות החג שלכם]". וְעוֹשִׂין כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים - וטועים לחשוב שהאדם נברא רק כדי למלא את תאוותיו. |
משקהו | |
ג כְּשֶׁחָכָם שׁוֹתֶה יַיִן - אֵינוֹ שׁוֹתֶה אֶלָּא כְּדֵי לִשְׁרוֹת אֲכִילָה שֶׁבְּמֵעָיו. וְכָל הַמִּשְׁתַּכֵּר - הֲרֵי זֶה חוֹטֵא וּמְגֻנֶּה, וּמַפְסִיד חָכְמָתוֹ. וְאִם הִשְׁתַּכֵּר בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ - הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם. וְאָסוּר לִשְׁתּוֹת בַּצָּהֳרַיִם, וַאֲפִלּוּ מְעַט, אֶלָּא אִם הָיָה בִּכְלַל הָאֲכִילָה; שֶׁהַשְּׁתִיָּה שֶׁבִּכְלַל הָאֲכִילָה אֵינָהּ מְשַׁכֶּרֶת, וְאֵין נִזְהָרִין אֶלָּא מִיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. | ג לִשְׁרוֹת אֲכִילָה - להרטיב את האוכל ביין ולהקל את עיכול המזון. הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם - חילול ה' הוא עוון חמור ביותר, מפני שהוא מביא לביזוי כבוד התורה ולומדיה, שהרי החוטא נראה בעל יראת שמים, ומעשיו מבזים את התורה, כשנראה שלא סייעה לו לתקן את מעשיו (יסודי התורה ה,יא). וַאֲפִלּוּ מְעַט - מפני שהיין גורם לביטול העבודה ולימוד התורה (על ההתרחקות מן השכרות ראה סנהדרין כה,ד; יום טוב ו,כ; מו"נ ג,ח). |
בעילתו | |
ד1 אַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁלָּאָדָם מֻתֶּרֶת לוֹ תָּמִיד, רָאוּי לוֹ לְתַלְמִיד חֲכָמִים שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ בִּקְדֻשָּׁה, וְלֹא יְהֵא מָצוּי אֵצֶל אִשְׁתּוֹ כַּתַּרְנְגוֹל, אֶלָּא מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת, אִם יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ. וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר עִמָּהּ - לֹא יְסַפֵּר לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ וּבִטְנוֹ מְלֵאָה, וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהוּא רָעֵב, אֶלָּא בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, כְּשֶׁיִּתְאַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו. | ד1 כַּתַּרְנְגוֹל - הבועל כמה פעמים בכל יום. מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת - ויש בזה משום קיום מצוַת עונה (חובת הבעל לשמש עם אשתו) ומשום מצוַת עונג שבת, ש"נוסף לכך שהשבת עצמו חובה להתענג בו בכל אופן מאופני העונג לכל אדם" (פה"מ נדרים ח,ד; אישות יד,א3; שבת ל,יד). מְסַפֵּר - בועל. ונקרא 'מספר' על שם שהוא משוחח עם אשתו מעט לפני התשמיש. אֶלָּא בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה כְּשֶׁיִּתְאַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו - ובזמן זה יש גם משום קדושה, מפני שבזמן זה הכל ישנים, ואינם שומעים אחרים, ואחרים אינם שומעים אותם (איסורי ביאה כא,י). |
דיבורו | |
ז1 תַּלְמִיד חֲכָמִים - לֹא יְהֵא צוֹעֵק וְצוֹוֵחַ בִּשְׁעַת דִּבּוּרוֹ כַּבְּהֵמוֹת וְכַחַיּוֹת, וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בְּיוֹתֵר, אֶלָּא דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת. וּכְשֶׁיְּדַבֵּר בְּנַחַת, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק עַד שֶׁיֵּרָאֶה כְּדִבְרֵי גַּסֵּי הָרוּחַ. וּמַקְדִּים לִשְׁלוֹם כָּל אָדָם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא רוּחָן נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְדָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת. מְסַפֵּר בְּשֶׁבַח חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ מְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ כְּלָל. אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם. | ז1 שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק עַד שֶׁיֵּרָאֶה כְּדִבְרֵי גַּסֵּי הָרוּחַ - שלא יגיע לקיצוניות של דיבור אטי ולחש כגאוותנים. וּמַקְדִּים לִשְׁלוֹם כָּל אָדָם - אפילו לגוי, מפני דרכי שלום (עבודה זרה י,ה). נוֹחָה הֵימֶנּוּ - מרוצים ממנו. וְדָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת - הדברים אמורים במי שאינו מוכר כצדיק או רשע, שאפשר לפרש את מעשיו הן לטובה הן לרעה, שעל החכם לפרש את מעשהו כמעשה טוב ולא לחשוד בו. אבל אם האדם ידוע כצדיק ומפורסם במעשיו הטובים, ומעשה מסוים שלו נראה כרע, ובאופן דחוק ולא סביר אפשר לפרש אותו לטובה, יש לפרש את מעשיו לטובה. ואם האדם ידוע כרשע, יש לפרש את מעשיו לרעה, להיזהר ממנו ולא להאמין לו, אף על פי שכמעט כל צדדי המקרה מורים שהדבר לטובה (פה"מ אבות א,ו). וְאֵינוֹ מְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ כְּלָל - כדי שלא ייכשל בעוון לשון הרע (להלן ז,ב). |
ז2 אִם רוֹאֶה מָקוֹם שֶׁדְּבָרָיו מוֹעִילִים וְנִשְׁמָעִים - אוֹמֵר; וְאִם לָאו - שׁוֹתֵק. כֵּיצַד? לֹא יְרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ; וְלֹא יִשְׁאַל לוֹ עַל נִדְרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנָּדַר, עַד שֶׁתִּתְקָרֵר דַּעְתּוֹ וְיָנוּחַ; וְלֹא יְנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהוּל עַד שֶׁיִּקָּבֵר, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְלֹא יֵרָאֶה לַחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ, אֶלָּא יַעְלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ. | ז2 יְרַצֶּה - יפייס. בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ - שבשעת כעס, חברו עלול שלא לקבל את דבריו, ואף עלול לכעוס יותר. וְלֹא יִשְׁאַל לוֹ עַל נִדְרוֹ - החכם יכול להתיר נדר רק אחר שעמד על כוונתו של הנודר על מה נדר (ראה נדרים ד,ה; שבועות פרק ו), ואם הנודר כועס, והחכם מבקש לברר עמו על מה נדר, הוא עלול לומר שנדר על הכל, וכשיתחרט על נדרו, כבר לא יוכל החכם להתיר אותו. שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו - לפני הקבורה. בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ וכו' - בשעה שהוא נכשל בחטא, כדי לאפשר לו לחזור בתשובה מבלי שיתבייש או ייפגע כבודו. |
ז3 וְלֹא יְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ, וְלֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרַע, אֶלָּא בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא אוֹ בִּגְמִילוּת חֲסָדִים אוֹ בְּדִבְרֵי חָכְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְלֹא יְסַפֵּר עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק, וַאֲפִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ אוֹ אֲחוֹתוֹ אוֹ בִּתּוֹ. | ז3 וְלֹא יְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ וכו' - לא יסטה מן האמת הצרופה אלא בארבעה מקרים: "בדברי שלום או במסכתא או במיטה או בבית שהוא מתארח בו. כיצד? היה עוסק במסכת נידה, ואמר 'במקוות אני שונה' [המסכת שלפני מסכת נידה, שכבר למד אותה] כדי שלא ישאלו אותו שאלות בענין נידה [ולא יֵדע להשיב, ונמצא מתבייש], או שישן במיטה זו ואמר 'בזו אני ישן', שמא יימצא שם קרי [שכבת זרע ויתבייש. ושמא היה עם אשתו, ואין דרך בני אדם לספר לאחרים על מעשיהם עם נשותיהם (ר"ח ב"מ כג,ב)] או שנתארח אצל שמעון ואמר 'אצל ראובן אני מתארח' [והפנה אותם למקום או לאדם שאינם עשויים להטרידו], כדי שלא יטריחו על זה שנתארח אצלו או שהביא שלום בין אדם לחברו והוסיף וגרע כדי לחבבן זה לזה - הרי זה מותר" (גזלה ואבדה יד,יג). וַאֲפִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ וכו' - מפני שאין הכל מכירין את בני משפחתו, ויחשדו בו שהוא מתחבר עם אישה אחרת. |
הילוכו | |
ח1 לֹא יְהַלֵּךְ תַּלְמִיד חֲכָמִים בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְגָרוֹן נָטוּי, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם" (ישעיה ג,טז). וְלֹא יְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל בְּנַחַת, כְּמוֹ הַנָּשִׁים וְגַסֵּי הָרוּחַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה" (שם). | ח1 גָּרוֹן נָטוּי - כלפי מעלה, כביטוי לגאווה. מְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם - מביטות (סוקרות) בגסות. ואפשר שמשמעותו צובעות בסקרא (=צבע אדום) את עיניהן למשוך תשומת לב (רש"י). עָקֵב בְּצַד גּוּדָל - פסיעות קטנות, שהעקב של הרגל הקדמית סמוכה לאגודל של הרגל האחורית כדי למשוך תשומת לב. הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה - הולכות ומודדות בדיוק (=טופפות) את צעדיהן בגאווה. תְּעַכַּסְנָה - מצלצלות בפעמונים התלויים בעכסים [=השרשרות] שברגליהן. |
מלבושו | |
ט1 מַלְבּוּשׁ תַּלְמִיד חֲכָמִים - מַלְבּוּשׁ נָאֶה נָקִי, וְאָסוּר לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בְּבִגְדוֹ כֶּתֶם אוֹ שַׁמְנוּנִית וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ מְלָכִים, כְּגוֹן בִּגְדֵי זָהָב וְאַרְגָּמָן, שֶׁהַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהֶן, וְלֹא מַלְבּוּשׁ עֲנִיִּים, שֶׁהוּא מְבַזֶּה אֶת לוֹבְשָׁיו, אֶלָּא בְּגָדִים בֵּינוֹנִיִּים נָאִים. | ט1 וְאָסוּר לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בְּבִגְדוֹ כֶּתֶם אוֹ שַׁמְנוּנִית - מפני שיש בזה משום חילול ה' (יסודי התורה ה,יא). אַרְגָּמָן - צבע אדום כהה (כלי המקדש ח,יג). |
כלכול דבריו | |
י1 תַּלְמִיד חֲכָמִים מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט: אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְזָן אֶת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ כְּפִי מָמוֹנוֹ וְהַצְלָחָתוֹ, וְלֹא יַטְרִיחַ עַל עַצְמוֹ יָתֵר מִדַּי. | י1 בְּמִשְׁפָּט - לפי שיקול הדעת. וְלֹא יַטְרִיחַ עַל עַצְמוֹ יָתֵר מִדַּי - לא יתאמץ לחיות ברווחה יותר מכפי יכולתו, וגם כדי שלא ישקע בחובות מיותרים. |
יא1 דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְּפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ [...] אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ [...] אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה" (שם כ,ה-ז, בסדר ציטוט שונה). | יא1 מִי הָאִישׁ וכו' - הסדר במקרא: בנה בית, נטע כרם, אירס אישה. והעיקר הנלמד מן המקרא, בכל זמן גם בזמן הזה, הוא שיישא האדם אישה לאחר הכנה מתאימה, ורבנו שינה מן הסדר שבמקרא כדי להדגיש שהפרנסה קודמת לכל. מכל מקום, החכם חייב להימנע מלהטיל את עצמו על הציבור גם בזמן הזה, וחייב ללמוד מלאכה בגיל צעיר (אר"ז; וראה תלמוד תורה א,ט; ג,י וביאורנו שם). וְלֹא חִלְּלוֹ - מפני שעדיין לא הגיע לשנתו הרביעית. |
משאו ומתנו | |
יג1 מַשָּׂאָן וּמַתָּנָן שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה: אוֹמֵר עַל לָאו - 'לָאו', וְעַל הִין - 'הִין'. מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן, וְנוֹתֵן וּמְוַתֵּר לַאֲחֵרִים כְּשֶׁיִּקַּח מֵהֶן, וְלֹא יְדַקְדֵּק עֲלֵיהֶן. וְנוֹתֵן דְּמֵי הַלֶּקַח לְאַלְתַּר. וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה לֹא עָרֵב וְלֹא קַבְּלָן, וְלֹא יָבוֹא בְּהַרְשָׁאָה. | יג1 הִין - כן. מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן - נותן בדיוק את מה שהתחייב. וְנוֹתֵן דְּמֵי הַלֶּקַח לְאַלְתַּר - משלם מיד את כספי הקנייה. עָרֵב - המתחייב שאם לא יפרע חברו את חובו למי שהלווה לו, יפרע הוא את חובו של הלווה. קַבְּלָן - האומר: "הַלווה לו, ואני נותן לך", גובים ממנו תחילה, והוא נפרע מן הלווה (לווה ומלווה כה,ה). הַרְשָׁאָה - כתב הסכמה לשליח לבצע פעולות משפטיות בשם המרשה, כגון לתבוע אותו למשפט. וְלֹא יָבוֹא בְּהַרְשָׁאָה - לא יחליף את חברו בעסקיו, וגם זה כדי שלא ייכנס לצרות. |
יג3 כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: יִהְיֶה מִן הַנִּרְדָּפִין וְלֹא מִן הָרוֹדְפִין, מִן הַנֶּעֱלָבִין וְלֹא מִן הָעוֹלְבִין. וְאָדָם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט,ג). | יג3 יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר - ובמעשים אלו יש קידוש ה' (יסודי התורה ה,יא). |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות דעות – מפעל משנה תורה (7)
מפעל משנה תורה
4 - הלכות דעות ד'
5 - הלכות דעות ה'
6 - הלכות דעות ו'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
