ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
קדושת השביעית משפיעה עלינו בשלשה מישורים:
א. יש לנהוג בפירות הלכות קדושת שביעית, לא לבזות אותם, לשמור על שאריותיהם וכדומה, כמבואר בהרחבה בספרי השביעית.
ב. לרוכשים בחנויות ובשווקים – בזמן שישנם פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית, יש לרכוש רק בחנות המפוקחת באחד ממסלולי ההכשר לשמיטה (היתר מכירה, אוצר בית דין וכדומה).
ג. בקטיף עצמי – בחלק מסוגי הירקות יש 'איסור ספיחין', ואסור לאוכלם כאשר הם נלקטים בתאריכים מסויימים.
רבים טועים וסוברים שדינים וחששות אלו מתחילים בתחילת השמיטה ונגמרים בסופה. אך למעשה קדושת הפרי נקבעת על פי כללים הלכתיים שונים, כך שישנם סוגי פירות רבים שתחילת קדושתם רק בסוף השמיטה (ועד זמן זה מותר לרוכשם בלא הכשר מיוחד לשמיטה, ולאוכלם בלא קדושת שביעית), וקדושתם נגמרת רק במהלך השנה שלאחר השמיטה, ויש אף פירות המשווקים בשוק שנתיים לאחר השמיטה. לכן חשוב לעקוב אחר התאריכים ב'לוח הזמנים לשביעית', לגבי כל פרי או ירק שקונים או מגדלים בגינה באלו תאריכים חלה עליהם קדושת שביעית.
נכון לאמצע חודש כסלו התשע"ה מצב הפירות והירקות הוא כדלהלן:
פירות – רק פירות שהתחילו לגדול ('חנטו') בשמיטה הם קדושים בקדושת שביעית, לכן כרגע עדיין אין פירות הקדושים בקדושת שביעית (חוץ מפסיפלורה), ומותר לרכוש פירות גם בחנויות שאינן מפוקחות (ולוודא שהופרשו תרומות ומעשרות). פירות הקדושים בקדושת שביעית יהיו מוכנים רק בסוף שבט (אוכמניות, אפרסק, נקטרינה ושסק), אך רובם הגדול יגיעו רק בחודשים אייר עד אלול.
ירקות – ירקות שנקטפו בשמיטה קדושים בקדושת שביעית. רבים נוהגים להקל, ולסמוך על שיטת הר"ש, שכל ירק שתחילת גידולו לפני השמיטה, אין בו איסור ספיחין, אך יש בו קדושת שביעית (לפי שיטה זו משווקים ירקות ב'אוצר בית דין'). נכון להיום עדיין רוב הירקות התחילו לגדול לפני השמיטה, ומותר לאוכלם בקדושת שביעית (ירקות מהיתר מכירה, גידולי שישית, ערבה, יבול חו"ל או יבול נכרי אינם קדושים בקדושת שביעית).
לפוסקים המחמירים כדעת הרמב"ם (למשל – התימנים, והנוהגים כדעת הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל לכתחילה) כל הירקות שנקטפו בשביעית אסורים באיסור 'ספיחין', ולכן אין לאכול ירקות שנקטפו מן הגינה בשמיטה, או לרכוש ירקות קדושים מ'אוצר בית דין'. (לשיטה זו אפשר לקנות ירקות רק מהיתר מכירה, יבול חו"ל או יבולי שישית).
דגנים וקטניות – כל סוגי הקטניות (חוץ מתירס) עדיין אינם קדושים בקדושת שביעית. קטניות הקדושים בקדושת שביעית יתחילו להגיע רק בתחילת חודש ניסן. חשוב להדגיש שרוב סוגי הקטניות היבשות (כגון אורז, אפונה, חיטה, עדשים, קווקר ושעועית) מיובאים מחו"ל, ואין בהם צורך בהכשר מיוחד לשמיטה.
תבלינים – תבלינים הנקטפים בעונה זו (כגון: בזיליקום, זעתר, לואיזה, נענע, רוזמרין) קדושים בקדושת שביעית. רוב התבלינים המיובשים (כגון: כמון, כרכום וכדומה) מיובאים מחו"ל ומותר לקנותם גם בלא הכשר לשמיטה.
חשוב להדגיש, שבתבלינים הגדלים בתוך בית, ותחתיהם צלחת או כלי קיבול החוצץ בינם ובין הקרקע – אין קדושת שביעית כלל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
