ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- השבת אבידה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
וכך מפרש אור החיים הק' את משמעות הכתוב
"פרשה זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות, שצריכין בני א-ל - חי צדיקי עולם לעשות לעם ה'... ויצו ה' לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו, הוא אלוקי עולם ... ואספתו אל תוך ביתך - זה בית המדרש, וילמדהו ארחות חיים ודרך ישורון אור וכו'" עיי"ש שהולך ודורש את הפסוקים בעניין התשובה.
ננסה ללמוד מהלכות השבת אבדה דברים הנוגעים לעניין התשובה:
א. "והתעלמת", "לא תוכל להתעלם"
חז"ל דרשו מ"והתעלמת" - "פעמים שאתה מתעלם, כגון כהן והיא בבית הקברות". ואפשר ללמוד מכאן, שאין לנסות להחזיר את חברו בתשובה בדרכים שאסורות ע"פ ההלכה, ואין ללמד על כך זכות שזה לצורך מצווה.
ואעפ"כ מצאנו שחז"ל ממשילים את ירידת השכינה למצרים להציל משם את ישראל, לכהן שמצא תרומה בבית הקברות, אמר מוטב להטמא ולהוציאה משם, ואח"כ יטהר את עצמו, או בסגנון אחר, כדלהלן (שמות רבה (וילנא) פרשה טו ד"ה יט:
ד"א בשביל) "א"ר נסים משל לכהן שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גנה היה בית הפרס בקש לאכול תאנים אמר לאחד לך אמור לאריס שבעל הגינה אומר לך שתביא לו שתי תאנים הלך ואמר לו כך השיבו האריס מי הוא בעל הגנה לך למלאכתך, אמר לו הכהן אני אלך לגנה אמרו לו למקום טמא אתה הולך אמר להם אפילו יש שם מאה טומאות הולך אני ולא יתבייש שלוחי, כך כשהיו ישראל במצרים אמר הקב"ה למשה לכה ואשלחך אל פרעה הלך ואמר לו מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' לכו לסבלותיכם, אמר הקב"ה אלך למצרים שנא' (ישעיה יט) משא מצרים, אמרו לו מלאכי השרת למצרים אתה הולך למקום טומאה, אמר להם אלך ולא יתבייש שלוחי משה, הה"ד (שמות יב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר".
ולכאורה זה סותר את ההלכה שהבאנו לעיל? אלא צריך לומר שיש מצבים של הוראת שעה שאף זה מותר. כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב שחוטי חוץ כדי להוכיח את נביאי הבעל. ויתרה מזאת למדנו בשו"ע או"ח שמותר לחלל שבת כדי להציל מי שלקחו לשמד, להעבירו על דתו. משום חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.
על כגון דא, אומרת התורה, למרות שיש לך ה"א של "והתעלמת", "לא תוכל להתעלם", ונאמר בלשון החלטית, כאילו במציאות אי אפשר לך להשאר אדיש ולהתעלם, (כמו "לא תוכל לאכול בשערך מעשר דגניך"- שהוא אסור, וכתרגומו "לית לך רשו").
ב. "עד דרוש אחיך אותו"
כיצד יגרום לאחיו שטעה מן הדרך הישרה לדרוש את התשובה?
אומר השפת אמת (שנת תרל"ה):
"דהנה חז"ל כתבו: כי זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, ומסתמא כן הוא גם בעוה"ז שהרשע בעוונותיו מאבד זכיותיו, וכל המעשים טובים שעשה נוטל הצדיק"
ולפי זה להחזיר את רעהו בתשובה הוא ממש מצות השבת אבדה, שמשיב לו את חלקו של חברו שמופקד אצלו מאחר שחטא. והנה אחד הסבות הגורמות נתק בין הצדיק והרשע הוא הרגשת הרשע שהצדיק מתנשא עליו ובז לו, ואף הצדיק עלול לחשוב עצמו ראוי לכל תהילה שפטפט ביצרו והתגבר עליו, ומתוך כך לזלזל אפילו בבעל תשובה, והתשובה לכך בהמשך דברי הרשב"א:
"ולכן יש כמה פעמים שהצדיק מוצא סיוע במעשיו הטובים שלא על פי עבודתו, והוא שזכה לחלק הרשע, אך האדם צריך לשים לב לחזור החלק לבעליו, והיה עמך עד דרוש אחיך, כי כששב הרשע בתשובה יחזירנו לו, וכתיב השב תשיבם, פירוש שע"י שהצדיק מרגיש שאין זה ע"פ עבודתו, ע"י זה חוזר בתשובה, וע"י התשובה זו מתעורר גם הרשע לבוא להרהור תשובה וכו'".
ידוע בשם הבעש"ט שאם אדם רואה חטא בחברו סימן שהדבר נמצא גם בו, שאם לא כן לא היה רואה זאת, והנה אף אם פשפש הצדיק ולא מצא בעצמו חטא זה, יש לישב זאת ע"פ דברי השפ"א הנ"ל מפני שנטל חלק חברו הרשע וזכה לסייעתא דשמיא להתגבר על יצרו, אבל הוא עצמו לא תקן זאת וע"ז צריך לחזור בתשובה! ולא יתנשא על הרשע בגין צדקותו, ואף הרשע התעורר לשוב כשירגיש את היחס של הצדיק אליו כשווה בין שווה, שחלקו שלו שמור אצלו.
ג. יאוש
מובא בגמ' מכות כ"ד:
"אמר רב: מסתפינא מהאי קרא :"ואבדתם בגויים", מתקיף לה רב פפא: דילמא כאבדה המתבקשת, דכתיב: תעיתי כשה אובד בקש עבדך".
האדם החוטא מרגיש עצמו אבוד, הקב"ה מסתיר פניו ממנו, והוא אובד בגויים, ועל זה חשש רב שמא ח"ו הקב"ה התיאש מאתנו, וידוע שיאוש קונה באבדה, ויצאנו מרשותו של הקב"ה !? השיב לו רב פפא: שהקב"ה לא התיאש מאתנו!
כדי לבאר את נקודת הויכוח בין החכמים נביא את הסיפור הבא:
אדם אחד שבנו יצא לתרבות רעה בא בתחנונים אל הרבי לבקש רחמים שיתפלל עליו שבנו ישוב בתשובה, אמר לו הרבי שאינו יכול לעזור לו מפני שגם לו יש בן כזה שיצא לתרבות רעה ולא יכול להשיבו. שאל אותו המבקש מדוע אינו מבקש עליו מהקב"ה? השיב הרבי, שגם הקב"ה השיב לו כן, שיש לו בן שיצא לתרבות רעה ואינו יכול להשיבו אליו. הרבי בחכמתו השיב לאותו אדם שבנו יצא לתרבות רעה, הוא גם כבנו, שהרי הוא חלק מעם ישראל, והוא גם בנו של מקום, וכביכול אינו בידו להשיבו אליו ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", וההתעוררות לתשובה צריכה להתחיל מן החוטא בעצמו. ואם כן כאשר החוטא אינו מתעורר לתשובה, הרי הוא כאבוד והקב"ה אינו יכול כביכול להשיבו אליו, ואם כן יש כאן ייאוש חלילה.
אבל מאידך גיסא, כאשר החוטא מבין שאין הדבר תלוי אלא בו, הרי מיד כאשר הוא פותח פתח לתשובה, הקב"ה מבקש אותו, ובכוחו לבטל את המצב של יאוש, ומיד חוזר להיות ברשותו של הקב"ה.
ד. יאוש ברשות
הרמב"ן ( מלחמות ה' "אלו מציאות" ) אומר שאין יאוש ברשות, היינו אם האבידה נמצאת ברשותו של אדם לא שייך להתיאש ממנה. והרי כל העולם כולו ברשותו של הקב"ה, ואף המציאות הזאת של בחירה חופשית היא ברצונו של הקב"ה, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה "כל אשר חפץ ה' לעשות בשמים ובארץ" וא"כ איך יכול אדם לבחור לעשות כרצונו? אלא שזה גופא רצונו יתברך, שכך יהיה, ואין ידיעתו שכך יהיה סותרת את הבחירה. ודבר זה לא ניתן להבין על בוריו. בכל אופן אם הכל ברשותו יתברך לא שייך יאוש שיפקיע זאת מאת הקב"ה, וממילא ימצא דרכי תשובה אליו. ולבסוף יתברר שכל הנפילות שלו היו לצורך תשובתו.
ודבר זה נלמד ממה שאמרו חז"ל על קרח
"ויאבדו מתוך הקהל ... ר' יהודה בן בתירה אומר: הרי הן כאבדה המתבקשת, שנאמר: תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצוותיך לא שכחתי". (סנהדרין קט)
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.

רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה

לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.

שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.

שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.










