ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- נסיונות, קשיים והתמודדויות
- מדורים
- רביבים
בעוד משפחות יפרח, פרנקל ושער יושבות שבעה, לא אוכל להתאפק מלהביע את הערכתי העמוקה לעמידתן האצילית. כמו שליחי ציבור שיודעים שעיני כל העם נשואות אליהם, הם עמדו בענווה ובזקיפות קומה. בחדרי הבית פנימה בכו, ראו זאת על פניהם. אבל כשיצאו החוצה אל התקשורת התלבשו בבגדים מכובדים לכבודו של עם ישראל, כדי שלא להפיל מורך בלבבות, כדי שלא ילעגו לנו בעזה, פן תשמחנה בנות פלשתים, פן יעלזו ערלי הלב.
הם עמדו איש עם אשתו, שלוש המשפחות יחד, ונשאו את צערם ויגונם הפרטי כקרבן ציבור, בעבור כלל ישראל. בשקט חיזקו את כוחות הביטחון ועודדו את הציבור שיחד איתם התרגש, התפלל וציפה לנס. ועוד נוספה דאגה בלבם שמא האסון כבר קרה, והציבור יחוש אכזבה מכך שתפילותיו לא התקבלו. וכך נמצאה האם טורחת לומר שיש ערך לתפילות גם אם לא יביאו לתוצאה המיוחלת. בתוך כך גילה הציבור הרחב את פניו היפות כל כך של הציבור הדתי. אנשים מהיישוב שעוסקים בתורה ועבודה, נאמנים לעם ולארץ.
יהי רצון שמעתה ואילך רק טוב וברכה יהיו מנת חלקם, ויזכו לגדל את ילדיהם לתורה ולמצוות, לחופה ולמעשים טובים, ויזכו לראות מהם נכדים ונינים מיישבים את כל הארץ לאורכה ולרוחבה, ובבניין ירושלים והארץ יתנחמו.
התגובה הרופסת
כמה עצוב ומשפיל לשמוע כיצד הקבינט הביטחוני של ממשלת ישראל מתכנס שוב ושוב, ואינו מצליח להגיע לשום מסקנה מערכתית שיכולה לשנות ולו במעט את המצב האסטרטגי שלנו. חובתם לעשות זאת, לאחר שהחטיפה והרצח של שלושת הנערים ביטאו באופן פומבי את היחס של האויב הערבי כלפינו.
היו לנו כמעט שלושה שבועות להיווכח עד כמה עמוקה העוינות הרצחנית של רוב האוכלוסייה הערבית כלפינו, הן בקרב המנהיגות והן בקרב המוני העם. נוכחנו לדעת שוב כי זוהי עמדתה של רוב האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ושל אחוזים ניכרים מאזרחי ישראל הערבים. על כך מצביעה ההסתה השיטתית בכלי התקשורת, במוסדות החינוך ובמסגדים.
העוינות הזאת באה לידי ביטוי בכל צורות הבוז וההשפלה כלפי היהודים, עמם ודתם. ערבים רקדו וחילקו ממתקים מתוך שמחה לאיד. על הר הבית קבוצות של ילדים קטנים הצביעו בלעג ובוז כלפי השוטרים והיהודים בשלוש אצבעות, כסימן ניצחון. וכשאבו-מאזן הביע התנגדות לפעולת החטיפה מתוך שיקולים אינטרסנטיים הוא הוכרז כבוגד על ידי חברת כנסת נציגת הציבור הערבי.
ובאין חזון של יישוב הארץ, הממשלה אובדת עצות. היא מורה להפגיז בתים ריקים בעזה מתוך תקווה שתפייס בכך את דעת הקהל הישראלית, ובתוך כך משפילה את הכבוד הלאומי, שהוא הערך החשוב ביותר במזרח התיכון.
מה ממשלה אחראית הייתה צריכה לעשות
מתוך הבנה שכל המלחמה נגדנו היא על זכותנו על הארץ כולה, הייתה הממשלה צריכה להבין שבמצוות יישוב הארץ ננצח ובחידלון ממצווה זו נפסיד. לפיכך התגובה הראשונה צריכה להיות אישור בניית שלושים אלף יחידות דיור בכל רחבי יהודה ושומרון.
ובאותו מקום שבו נמצאו גופות הנערים הקדושים יש להקים יישוב חדש לזכרם – 'יד השלושה', תוך הקצאת שטחים שיספיקו לבניית שלושת אלפי דירות. ההלכה קובעת שמת מצווה קונה את מקומו לעניין הזכות לקוברו במקום שבו נהרג בלי לשלם לבעל הקרקע על כך (ב"ק פא, א). בהקשר שלנו יש להרחיב את ההלכה ולקבוע שמת מצוות קונה את מקומו למען הקמת יישוב חדש בארץ ישראל. על זה נהרגו, ולכן התגובה הראויה היא הקמת יישוב לזכרם.
צריך היה לאמץ מיד את דו"ח לוי, שקובע את מעמדם המשפטי של היהודים ביהודה ושומרון כבעלי זכויות שוות לערבים, ובכך לשנות באופן יסודי את יחסה של מערכת המשפט לזכויות היהודים ביהודה ושומרון. אי אפשר לתבוע משכנינו לתת לנו כבוד לאומי, כאשר אנחנו עצמנו איננו דואגים למעמד המשפטי המסודר של יהודים בארצם.
לאחר הפעולות הללו, שמבהירות ומממשות את זכותנו על ארצנו, היה צריך להחזיר את המחסומים שהסרתם אפשרה את החטיפה; לשקוד על החזרת המשוחררים לכלא, אחר שהפרו את תנאי שחרורם; להחמיר את תנאי כליאתם של האסירים הביטחוניים ולצמצם את ביקורי קרוביהם עד למינימום המותר בחוק הבינלאומי; לפרק את הארגונים הפנימיים בכלא ולבטל את זכויות היתר שלהם; לסגור את הר הבית באופן מוחלט למוסלמים, הואיל והשתמשו בהר הקדוש כדי להסית, להרוס ולבזות את זכר ישראל; ולהסיר את כל הבנייה הבלתי חוקית של מסגדים, כיכרות, אנדרטאות ומגרשי כדורגל בהר הבית.
כהמשך לכך יש להתארגן להשלטת חוק וסדר בכל יהודה ושומרון, כולל הריסת כל הבנייה הבלתי חוקית במזרח ירושלים, ביהודה ובשומרון, ולהודיע על כניסה לתהליך של גמילה מההזיה של הקמת מדינה פלשתינית שוחרת שלום. במקום זאת יש לאפשר לאוכלוסייה הערבית להתארגן במסגרות של עיריות ומועצות מחוזיות, כאשר לכל גוף שכזה יהיו זכויות מנהל אוטונומיות, בכפוף לשלטון הישראלי.
התועלת שבהצגת האלטרנטיבה
ישאל הקורא, הרי אין סיכוי שממשלת ישראל הנוכחית תנהג כך, אז מה הטעם לכתוב הצעה דמיונית?
כמה תשובות לכך. ראשית, מי יודע, אולי נוכח גילוי הרצחנות המזעזעת שנתמכה על ידי אוכלוסייה רחבה, אפילו הממשלה הזאת תתעשת. מה עוד שחלק לא מבוטל מההצעות שכתבתי הן דרישות החוק, שהממשלה באוזלת ידה אינה מבצעת.
מי הזמין את דו"ח לוי? מי מצהיר על נאמנות לשלטון החוק? האם אין צורך להשליט אותו גם ביהודה ושומרון, ועל אחת כמה וכמה בהר הבית וירושלים בירת ישראל? יתר על כן, מי מצהיר על נאמנות לארץ ישראל אם לא ממשלת הליכוד? האם אין הדבר צריך להתבטא בבנייה רחבה ביהודה ושומרון?
לבד מזאת, לצערנו, המציאות לא הולכת להשתנות לטובה, למרות כל התקוות וההזיות של החולמים על "שלום בימינו" (כדברי צ'מברליין אחרי הסכם מינכן בשנת 38', שבו הוסכם שהנאצים לא ייזמו יותר שום מלחמה). אם לא ננקוט בצעדים הללו עכשיו נצטרך לעשות זאת בעתיד, לאחר אסונות נוספים ובתנאים גרועים יותר.
פרט לכך, יש לא מעט חברי כנסת ואף שרים מהליכוד, מישראל ביתנו וכמובן מהבית היהודי, שאוזנם כרויה להצעות מסוג זה, ועל כן חשוב מאוד לבטאן.
השאלה הנוקבת
בשעה זו אי אפשר שלא להציג את השאלה הנוקבת בפני כל התומכים והלוחצים לשחרור מחבלים בכל העסקאות השונות: האם יש בלבכם חרטה? האם תוכלו להישיר מבט ולומר בפומבי: טעינו?
על ידי אחד המשוחררים בעסקה שקידמתם נרצח סנ"צ ברוך מזרחי הי"ד, תוך שהוא משאיר אחריו אלמנה ויתומים פצועים בגוף ובנפש. האם תוכלו להודות שהמוטיבציה לחטוף ולרצוח יהודים גברה עקב שחרור המחבלים תמורת חיילים חיים או תמורת גופות מתים?
במיוחד מופנית השאלה לאנשי הביטחון שהטיפו בשחצנות לשחרור מחבלים. כעת הם נתבעים לדין המצפון ולחשבון נפש בפני הציבור.
הועילו התפילות לנערים הקדושים, שנמצאו על ידי יהודים והובאו לקבר ישראל בלי שנפלה שערה אחת מראשו של יהודי בעקבות הסכמים לשחרור רוצחים תמורת גופותיהם, כפי שתכננו הרוצחים.
הלכות פדיון שבויים
כאן המקום לחזור ולהזכיר את דברי חכמינו ז"ל בעניין פדיון שבויים, שיש בהם גם חוכמה וגם מוסר. וכך אמרו: "אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם" (גיטין מה, א). הנימוק העיקרי לכך הוא כדי שלא ליצור תמריץ לשודדים לתפוס עוד ועוד שבויים משלנו, לאחר שיֵדעו שאנו מוכנים לשלם בעבורם כל מחיר.
ואמנם יש אומרים שכאשר השבוי נמצא בסכנת נפשות מותר לפדותו גם ביותר מהמחיר המקובל. אבל רוב הפוסקים כתבו שגם במצב זה אין לשלם בעבורו יותר, מפני הסכנה שהדבר יגרום לשאר היהודים (רמב"ן, עיין פת"ש יו"ד רנב, ד).
וכל זה בסתם שודדים. אבל כאשר מדובר במלחמה - כל כניעה לסחטנות אסורה. ואפילו אם באו לבזוז קש ותבן סמוך לגבול, צריך לצאת נגדם למלחמה, כי אם יוותרו להם על קש ותבן - סוף שיבואו להרוג (עירובין מה, א). וישראל יצאו למלחמה בשביל פדיון שבויה אחת (במדבר כא, א, ורש"י). לפיכך, אסור לשלם בעבור שבוי יותר מכדי דמיו, כלומר שבוי אחד תמורת שבוי אחד.
סגירת קול ישראל
בימים אלה עורכים בקול ישראל קמפיין נגד סגירת רשות השידור. אישים מהשמאל החילוני מטיפים לנו על ערכו של השידור הציבורי.
פרט לכך שרשות השידור מנוהלת בצורה כושלת, היא מועלת בתפקידה העיקרי. במקום לבטא את דעות הציבור על כל גווניו, היא משמשת כלי לעמדות השמאל החילוני. לאנשים כמוני אין סיכוי לבטא את עמדתם בשידור הציבורי. בפועל מדובר בסגירת הרשות שעסקה בקידום עמדות השמאל החילוני בכספי המיסים שלנו. אולי במסגרת חדשה יצליחו ליצור מערכת שידור מאוזנת יותר.
זה הזמן לחזק את השר גלעד ארדן על מעשהו האמיץ. יש להעריך שבזכות עמדתו הצודקת מעמדו הציבורי יתחזק, ונקווה שיהיה הדבר לתפארת התורה, העם והארץ.
מתוך העיתון בשבע
קרוב אליך נמאס לי לעבוד! האם את ה' רק עובדים? אפשר לפתח איתו גם סוג אחר של קשר?
מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 77
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
