ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- חסידים מספרים
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
פעם אחת התגנבה תרעומת הדדית בלב השניים, שלא ידעו את סיבתה ולא יכלו להתגבר עליה. כשבאו שוב לרופשיץ וישבו אל שולחן הרבי בשבת נטל בשעת חלוקת הלחם את תאומי הכיכרות, הפרידם זו מזו ונתן לזה כיכר אחת ולזה כיכר אחת. כשחזרו אחרי הסעודה הביתה נזכרו בדבר וקראו בבת אחת: "אשמים, אשמים אנחנו". הלכו אל האכסניה, ציוו להביא להם יי"ש ושתו זה עם זה 'לחיים'. למחר בסעודת הצהרים שוב הניח ר' נפתלי תאומי כיכרות בידי הידידים...
תהליך מיוחד מתחולל בידידותם של שני הידידים, תהליך הסובב כולו סביב אכילת השיריים של הרבי. הרבניים החסידיים נהגו לחלק לסמוכים על שולחנם שיריים על מנת לשתף את הסובבים באכילה של קדושה. עצם אכילת השיריים מסמלת קירוב דעת בין הסובבים, כשכולם אוכלים מאותה הפת.
חסידים מספרים (93)
הרב אריה הנדלר
14 - אור בחצות הלילה
15 - חלה של אחדות
16 - מיטה של עצבות
טען עוד
השימוש בלחם המשנה כסמל לאהבתם של השניים סמלי אף הוא. לחם המשנה, המונח על שולחן השבת של כל יהודי, נחשב למעין תחליף ללחם הפנים שהיה במקדש, שהיה סמל של אהבה ואחווה בין ישראל לאביהם שבשמים. כשהיו עולי הרגלים באים לבית המקדש היו מראים להם את לחם הפנים ואומרים להם: "ראו חיבתכם לפני המקום, לחם חם כיום הלקחו" - כלומר, כשם שהלחם שהיה עומד על גבי השולחן לא איבד מחומו במהלך הזמן, גם חיבתם של ישראל לפני המקום חמה ועומדת בעינה. הלחם המסמל את האהבה שאינה דועכת עם הזמן הוא הלחם המסמל את הקרבה בין שני הידידים המסבים לשולחן הרבי.
מקובל היה אצל הרביים החסידיים לבצוע על שתי חלות שכל אחת היתה מורכבת משש חלות קטנות, כך שבעצם היו בוצעים על שתים-עשרה חלות בלחם המשנה של שבת. המספר שתים-עשרה מקשר אותנו לשנים-עשר השבטים. יש כאן סמליות לכך שאמנם מדובר בשנים-עשר שבטים, שתים-עשרה חלות נפרדות, אולם יחד עם זאת הופכים כולם לחלה אחת גדולה.
כשהרבי נותן לשניים תאומי כיכרות, הוא בוחר שתיים משתים-עשרה החלות שלו ומגיש להם שתי חלות קטנות הדבוקות זו בזו. יש כאן דגש על החיבור שבין השניים, למרות העובדה שיש כאן שתי חלות נפרדות.
תרעומת הדדית שאין השניים יודעים את סיבתה מתגנבת ללבם וגורמת לפירוד ביניהם. לעתים זקוקים הפרטים לחופש מן החברה. לעתים זקוק כל שבט, כל אדם, לבדידות, על מנת לברר לעצמו את זהותו הפרטית והייחודית. באותה שעה קשה עליו קרבתם של בני האדם. גם הידידים הקרובים ביותר אליו אינם רצויים אז.
הרבי חש בדבר ומפריד את תאומי הכיכרות. לחמי המשנה, שתים-עשרה החלות, שנים-עשר השבטים, זקוקים לעצמאות כשם שהם זקוקים לחיבור. לעתים דווקא הדיבוק הכפוי בין החלות מטשטש את זהותה של כל חלה וחלה. היא רוצה להיות לבד, לחיות את חייה, לעמוד על זהותה הפרטית. הרבי אומר: "גזורו". יש להפריד בין השניים עד שירגישו מסוגלים לחזור לקרבתם הראשונה.
הידידות מתחדשת בין השניים כשהם חוזרים לאכסניה בה הם מתגוררים ונזכרים במעשה שעשה הרבי. לפתע הם מבינים מה עבר עליהם. הם קולטים את הצורך של כל אחד מהם להיות לפעמים לבד, הם מבינים כי כדי לקיים ידידות של אמת יש לתת לכל אחד מהצדדים את מקומו הפרטי. רק מתוך אפשרות הקיום העצמאי של כל פרט יצליחו החברה והידידות לקיים את עצמן.
ידידות דורסנית, הגובה מהפרט את זהותו האישית והייחודית, סופה שתביא למריבה בין השניים. כשהם עומדים על סוד מעשהו של הרבי, הם כבר יכולים להרשות לעצמם לשוב ולהתקשר זה עם זה.
הם חוגגים את ידידותם המתחדשת בשתיית לחיים. טבעו של היין שהוא מטשטש את הגבולות ואת ההבדלים. גדולה לגימה שמקרבת את הבריות. מתוך לגימה זו חוזרים השניים ומתוודעים זה לזה.
למחרת נתן להם הרבי שוב שתי תאומי כיכרות, סמל לידידות השנייה. הידידות הראשונה היתה ילדותית ובוסרית. היא תבעה מחיר כבד מדי מכל אחד מהם. הידידות השנייה היא ידידות בוגרת, היודעת את מקומו של כל אחד בתוך המערכת כולה. זוהי ידידות הלוקחת בחשבון את מקומה של כל חלה וחלה בתוך המארג של שתים-עשרה חלות השבת.
-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
