ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סוכה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
(מה: 2- עד מו: 4-)
חלק א – האם מברך בכל פעם על לולב ועל סוכה?
א. סוכה
כל הימים מדאורייתא, ויש חיוב רצוף, השאל ההיא האם זה שהוא הפסיק את המצווה והתחיל שוב מצריך ברכה חדשה.
| ברכה אחת | הרבה ברכות | |
| באמוראים | ר"י-שמואל | רבה בב"ח + ר' דימי בשם רי"ח, רב יוסף, |
| בתנאים | ברייתא א – כיון שברך יום ראשון שוב אינו מברך | |
| (מו. רבע)זאת מחלוקת תנאים: האם מברך על תפילין כל פעם שמניח במהלך היום | חכמים – פעם אחת | רבי – כל פעם |
| (מו. שליש)עוד אמוראים לגבי תפילין, ומיילא לגבי סוכה | רבא – פסק כחכמים | אביי רבא נהג בפועל כרבי, וברך אחרי כל פעם שהלך לשירותים, וכן רב מרי בן בת שמואל מר זוטרא על רב פפי, רבנן דבי רב אשי – שכל פעם שהתפילין זזו מהמקום ברכו (ראשונים, לא רש"י). |
ב. לולב
השאלה היא לגבי שאר הימים – האם מברכים על מצווה דרבנן?
| מברכים | לא מברכים | |
| באמוראים | ר"י-שמואל רבין-רי"ח | רבה בב"ח-רי"ח |
| תנאים | ברייתא א - "חוזר ומברך כל שבעה" | תירוץ – מדובר במקדש שזה דאורייתא |
| עוד אמוראים (מו באמצע) | שוב ר"י-שמואל | ריב"ל – מכאן ואילך מצוות זקנים (ולא מברך) וכן ר' יצחק |
| רב, שאמר לגבי חנוכה שמברך | ||
| והיכן ציוונו? | רב – "לא תסור" רב נחמן בי"צ – "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". |
(מו. 11-)
חלק ב – נספחים לגבי ברכות
א. מתי מברכים שהחיינו -
שתי ברייתות בעשייה (ואם כבר עשויה – אם יכול לחדש בה דבר),
ואם לא בעשייה אז כשנכנס.
רב אשי על רב כהנא – ברך הכל על הכוס בקידוש.
ב. כשיש לו על כמה מצוות לברך (למשל – נטילת לולב, ציצית וכוד') -
ת"ק – כולם ביחד - "וציוונו על המצוות"
ר"י – נותן לכל מצווה ברכה נפרדת
ר' זירא – הלכה כר"י,
והטעם – "ברוך ה' יום יום" בכל יום ויום ובכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו.
ג. אגב זה – עוד מדרש של ר' זירא/ר' חנינא בר פפא – שברוחניות דווקא המלא מקבל.
חלק ג – מוקצה באתרוג ובלולב
כיון ששניהם הוקצו למצוותם – הם "מוקצה", ואסורים בהנאה למשהו אחר.
לכן – סוכה אסורה עד סוף היום השביעי, וממילא גם ביום השמיני, כי בבין השמשות של שמיני הייתה אסורה.
עד מתי האתרוג מוקצה?
| א. עד מתי מוקצה? | ר"ל - עד שמסיים לקיים המצווה | רי"ח – עד לסיום היום |
| מתי יכול לאכול? | מיד בסיום המצווה | רק בסוף היום |
| משנתנו – ביום השביעי התינוקות היו מיד אוכלים את אתרוגיהם (לתוס'). שתי גרסאות למי זה הובא כראיה. | מכאן שמותר לאכול | דחייה – זה דווקא תינוקות |
| דחייה – גם גדולים, אורחא דמילתא נקט | מכאן שדווקא לתינוקות, אך גדולים לא. | |
| (דילוג מו: שליש עליון עד רבע תחתון) ועוד אמוראים – אם יש לו אתרוג שונה לכל יום | רב – אוכל כל יום אחרי המצווה | רב אסי – אוכל רק למחרת |
| (מו: שליש עליון) ב. האם מוקצה גם ליום השמיני? | ודאי שלא | רי"ח – מותר, וכן ר' זירא ומסביר אביי – סוכה אסורה בביה"ש בגלל עצמה, וממילא אסורה גם בשמיני, אתרוג – אסור בביה"ש פשוט כי הוקצה לכל היום, ולכן לא אוסר ביום השמיני. לוי – אסור, (וכן אבוה דשמואל) רשי" - כי סוף סוף הרי היה אסור בבין השמשות. תוס' – גזירא. |
| (מו: 9-) לרי"ח שמתיר בשמיני – האם יחמיר בחו"ל (שאולי זה שביעי) ? אביי – אסור, וכך ההלכה. מרימר - מותר |
רבנים בבית המדרש
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
