ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- שמיני
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אליהו בן שרה זלדה כרמל רחלי בת רוזי בוסקילה
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְקֹוָק: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה" (ויקרא ט' א-ג).
מדרש ההלכה במקום מבאר:
"ויאמר אל אהרן, קח לך עגל בן בקר לחטאת, מלמד שאמר לו משה לאהרן, אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן ... ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני, והלא אף ישראל צריכים כפרה, שנאמר: ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן, אלא אמר להם, אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחילה וישחטו שעיר עזים, ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל". (ספרא שמיני פרשה א ג).
לפי מדרש זה צריך לקרא את הפסוקים כך:
"וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת ... וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל ...".
זאת משום שאהרון צריך לכפר על חטא העגל ולכן הוא אמור להקריב "עגל בן בקר לחטאת" (זהו המקום היחיד בכל התורה שנזכר בו הביטוי עגל בן בקר לחטאת ולא פר בן בקר לחטאת).
לעומתו, עם ישראל צריך להביא לחטאת גם שעיר עזים וגם עגל. העגל, כדי לכפר על חטא העגל והשעיר, כדי לכפר על מכירת יוסף בידי אחיו, שטבלו את כתונת הפסים שלו בדם השעיר, על מנת לשכנע את אביהם ש"טרף טרף יוסף".
קולמוסים רבים נשתברו כדי להסביר את הקשר בין שני החטאים, שהתבצעו בשני דורות רחוקים זה מזה וממילא בידי אנשים שונים.
בדברינו השבוע נביא שוב מדברי המלבי"ם בפירושו על ספר ויקרא ומדרש ההלכה שלו ה"ספרא".
הסברים אחרים בשמו הבאנו בדברינו לפרשת שמיני בשנת תשס"ג ובשנת תשע"ג.
חז"ל מנסים להסביר לנו מה סיפר יוסף לאביו על אודות אחיו? סיפורים שהכתוב בספר בראשית מגדיר אותם כ"דיבה רעה". סיפורים שגרמו לשנאה, שגרמה בסופו של דבר להשלכתו לבור ולמכירתו בידי האחים. וז"ל התלמוד הירושלמי:
"מה אמר [יוסף]? רבי מאיר אמר חשודים הן על אבר מן החי. רבי יהודה אומר מזלזלין הן בבני השפחות ... ורבי שמעון אומר נותנין הן עיניהן בבנות הארץ" (מסכת פאה פ"א ה"א). נשאלת השאלה כיצד יתכן שהאחים בני יעקב, שבטי י-ה נכשלו בעבירות חמורות כל כך?
מסביר המלבי"ם, כי הוויכוח בין יוסף והאחים נסוב אודות השאלה אם קודם מתן תורה יש לצאצאי יעקב דין "יהודים" גמורים או שהדין הזה התחדש רק לאחר קבלת התורה. האחים טענו אנחנו "יהודים" לכל דבר ועניין בין לחומרא ובין לקולא יוסף טען אנחנו "יהודים" רק לחומרא ולא לקולא. האחים טענו לנו כ"יהודים" מותר לאכול בשר "מפרכסת" כיוון שכבר נשחטה ואילו יוסף טען אנחנו עדיין "בני נח" ולכן מפרכסת אסורה לנו ואם נאכל מיד נעבור על איסור "אבר מן החי". האחים טענו שאמן לאה היא אשת יעקב, שהרי נתקדשה ואילו בני השפחות הם בני פלגשים, שהרי אמותיהן נלקחו על ידי יעקב ללא קידושין ולכן יש הבדל מעמדי ביניהם. האחים טענו שכיוון שאנו "יהודים" גמורים אסור לנו לישא את אחיותינו ולכן אנו חייבים לחפש נשים מבנות הארץ ויוסף טען אין לכך היתר אנו "יהודים" רק לחומרא ולכן על אחיו לשאת את אחיותיהן מן האב. ברור לפי זה כיצד הם הואשמו על ידי יוסף בתחומים אלה.
כאשר עם ישראל נתבע על חטא העגל, הם טענו שהלוחות נשברו, הם עדיין לא קיבלו את התורה בפועל וממילא אינם "יהודים" גמורים. לכן, הם צריכים לצאת זכאים על חטא זה. אבל אז "קפצה לה" הבעיה של חטא מכירת יוסף, שהרי אם אינם "יהודים" יוסף צדק בדברים שסיפר לאביו והם יצאו חייבים על מכירתו.
מסקנה, אם הם צדקו בוויכוח עם יוסף, הם יוצאים חייבים בדינם על חטא העגל. וכן להיפך. לכן, עליהם לכפר על שני החטאים כאחד, כי ממה נפשך יצאו חייבים על אחד מהם.
הבה נתפלל כי מחלוקות בין אחים לא יובילו לשנאה, שתגרום, חס וחלילה, לנפילה חוזרת ב"בור" חטא מכירת יוסף.
הבה נרבה אהבה גם אם המחלוקות כואבות ונוקבות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
