ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
וְעוֹד הֵבִיא רְאָיָה דִּכְתִיב(שמות לב, טז) : וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, וְדָרְשׁוּ: אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת*. וְאַל יִהְיֶה עִנְיָן זֶה דָּבָר קָטָן מַה שֶּׁאָמְרוּ אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת. וְהוּא עִנְיָן נִפְלָא, לוֹמַר כִּי כָּל שֵׂכֶל הוּא צִיּוּר שִׂכְלִי1 . וְהֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין שֵׂכֶל הָאָדָם לַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית. כִּי אַף שֶׁהָאָדָם נִמְצָא בְּשִׂכְלוֹ צִיּוּר הַדְּבָרִים, אֵין דָּבָר זֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא צִיּוּר הַשֵּׂכֶל בַּתּוֹרָה, כִּי צִיּוּר שֵׂכֶל הָאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בַּחֹמֶר, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה שֵׂכֶל בָּרוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא בַּחֹמֶר, וּמִפְּנֵי זֶה נֶאֱמַר חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. וְהָיָה הַמִּכְתָּב בִּשְׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה(שבת קד, א) : מֵ"ם וְסָמֶ"ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִים. כִּי זֶה מוֹרֶה עַל שֵׂכֶל בָּרוּר, שֶׁיֵּשׁ צִיּוּר וַחֲקִיקָה גְּמוּרָה, עַד שֶׁהֵם כְּתוּבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, וְזֶה מוֹרֶה עַל רְשִׁימָה נִכֶּרֶת לְגַמְרֵי. וְדָבָר זֶה רָאוּי לְצִיּוּר הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא כְּתַב הַלּוּחוֹת, לְפִי שֶׁצִּיּוּר הַשִּׂכְלִי שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא בָּרוּר לְגַמְרֵי, וּבִפְרָט כְּתַב הַלּוּחוֹת, כִּי לְמַעֲלָתָם הֵם עוֹד יוֹתֵר רְחוֹקִים מִן הַחָמְרִי לְגַמְרֵי, וּלְכָךְ הָיָה כְּתַב הַלּוּחוֹת בִּפְרָט מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַלּוּחוֹת, וְדָבָר זֶה בָּרוּר מְאֹד. וּלְכָךְ דָּרְשׁוּ: אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת. כִּי דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁצִּיּוּר הַשִּׂכְלִי שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא שֵׂכֶל בָּרוּר, בְּמַה שֶּׁהוּא נָקִי מְסֻלָּק מִן הַחָמְרִי לְגַמְרֵי, וְאֵינוֹ כְּמוֹ שֵׂכֶל הָאָדָם שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּחֹמֶר. וּמִפְּנֵי זֶה מְסֻלֶּקֶת הַתּוֹרָה מִן הַחָמְרִי, אֲשֶׁר בּוֹ דָּבֵק הַהֶעְדֵּר. וְהוּא חֵרוּת מִן הַהֶעְדֵּר, שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. שֶׁהַהֶעְדֵּר הוּא דָּבֵק וְכָרוּךְ בַּחֹמֶר וְדָבָר זֶה מְבֹאָר.
לדעת ר' נחמיה חרות מן המלכויות שהם חומריות
וְדַעַת רַבִּי נְחֶמְיָה: חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת. שֶׁהַמַּלְכֻיּוֹת הֵם מִתְנַגְּדִים לְיִשְׂרָאֵל תָּמִיד. וְיָדוּעַ כִּי הַהִתְנַגְּדוּת הוּא מִפְּנֵי כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם נִבְדָּלִים2 , וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵם חָמְרִיִּים*. וְדָבָר זֶה כְּבָר בֵּאַרְנוּ פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאֹד. וּמִפְּנֵי זֶה אָמַר, שֶׁמִּי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא שֵׂכֶל נִבְדָּל מִן הַחֹמֶר, אֵין שׁוֹלְטִין בּוֹ הַמַּלְכֻיּוֹת, שֶׁכֹּחַ שֶׁלָּהֶם חָמְרִי. וּלְכָךְ הוּא חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, וְדָבָר זֶה גַּם כֵּן מְבֹאָר.
לרבנן חרות מן היסורים החומריים
וּלְדַעַת רַבָּנָן: אֵין הַיִּסּוּרִין שׁוֹלְטִין בּוֹ. וְיָדוּעַ כִּי הַיִּסּוּרִים הֵם מִפְּאַת הַחֹמֶר בִּלְבַד. כִּי הַצּוּרָה3 אֵין מְקַבֶּלֶת שִׁנּוּי.
___________________________________
עוד ראיה הביא רבי יוחנן מהנאמר: והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות, ודרשו: אל תקרי חרות אלא חירות. אל תהיה דרשה זו, אל תקרי חרות אלא חירות, קלה בעיניך, כי יש בה ענין נפלא1 . כל פעולה משאירה את רישומה ורישום זה מתקיים, וגם פעולה רוחנית יוצרת רושם. יש הבדל בין הרושם שיוצר האדם, שאמנם הוא יצור רוחני אך מחובר אל החומר, לבין הרושם שיוצרת התורה, שהיא רוחנית מוחלטת. יצירתו הרוחנית של האדם יוצרת רושם, אבל הרושם של התורה הוא ברור ומוחלט, על כן כתב התורה אינו רשום על הלוחות אלא חרות על הלוחות. היותו חרות מעבר אל עבר, משני עבריהם הם כתובים, מעיד על הרושם הברור של התורה. רושם כזה הוא מפני שהתורה רוחנית מוחלטת ואין בה שום דבר חומרי, על כן אין בה מההעדר. החריתה על הלוחות מעידה על היות התורה חירות גמורה, ללא שום שיעבוד אל החומר, בשונה מהאדם שהוא מוטבע בתוך החומר. על כן מסולקת התורה ממלאך המוות שהוא ההעדר. נמצא דבר זה מבואר.
דעת רבי נחמיה חירות מהמלכויות. המלכויות מתנגדות לישראל, וכידוע סיבת התנגדותם היא 2 מפני שישראל רוחניים והאומות חומריים. דבר זה בארנו כבר הרבה פעמים. לכן אמר רבי נחמיה שמי שעוסק בתורה, שהיא רוחנית ומופרשת לחלוטין מהחומר, לא שולטות עליו המלכויות, שכוחן כח חומרי, על כן יש לו חירות מהמלכויות. דברים אלו הם ברורים.
דעת רבנן שהחירות היא מן היסורים. כידוע היסורים הם מפני היות האדם חומרי, כי 3 הרוחני אינו בעל שינויים.
ביאורים
כל אדם יודע שהעולם הזה הוא עולם מוגבל. דבר שנמצא במקום אחד אינו נמצא במקום אחר, וכוח הפעולה של מה ששייך לעולם הזה הוא מוגבל ואינו מושלם. התורה אומרת שהכתב שהיה על הלוחות היה 'חרות'. כלומר כתב הלוחות היה באופן של חקיקה מצד לצד, ולכן כדי שהתוך של האות מ' הסופית ושל האות ס' לא יפלו, צריך היה לקרות נס.
חז"ל דרשו את המילה 'חָרות' ואמרו שיש לקוראה במשמעות של 'חֵירות'. המהר"ל מלמדנו שדברי חז"ל אינם, חלילה, מִשחק לשון או תיקון בדברי התורה אלא ה'חֵירות' היא העומק שב'חָרות'. החקיקה של דברי התורה היא כה מושלמת, ללא שום חיסרון והגבלה, עד שאינה נעצרת כלל, היא קיימת וחרותה מצד לצד בלי הגבלות ומעצורים. זוהי החירות האמיתית, חירות מכל הגבלה הקיימת בעולם הגשמי. מציאותה של התורה העליונה היא זו שנותנת לאדם חירות מושלמת גם ממלאך המוות המבטא את כל החיסרון וההעדר. זהו ההסבר של השיטה האומרת שהתורה היא חירות ממלאך המוות .
מכוח זה נוכל להבין גם את היחס בין ישראל ל' מלכויות ' של אומות העולם, שבו עסקו במדרש. ישראל אמנם הם חלק מן העולם הזה אולם באמת כבר לימדונו חז"ל (עיין בראשית רבה א ד) שמחשבתו של הקב"ה לברוא את ישראל קדמה לעולם. בניגוד לשאר אומות העולם, ישראל במהותם אינם מתאימים לחושך המוגבל הקיים בעולם הזה, לכן כאשר מתרחש מפגש עם שאר אומות העולם, הוא מתבטא לעיתים רבות במלחמה. האומות מנסות להילחם עם העם שמבטא את ההיפך מהמציאות שבה הם חיים. מסיבה זו, מתן תורה הציב את עם ישראל בדרגה כזו שהם זכו להתרומם ולהיות בני חורין מאותה מדרגה חסרה ומוגבלת של אומות העולם, וכך להשתחרר מהעול שלהן ומהעימות איתן. זהו ההסבר של השיטה השנייה האומרת שהתורה היא חירות ממלכויות.
מכוח זה ניתן להסביר גם את השיטה השלישית שבמדרש שהתורה נותנת חירות מן הייסורים . כמו שהמוות והחיסרון שייכים דווקא במה ששייך לרע וקשור אליו, כך הסבל והייסורים. הייסורים אינם שייכים לאור ולחירות האמיתית, כל עניינם הוא לייסר את הגוף, שבו שייך שינוי וחיסרון, ואילו לרוח אין להם נגיעה כלל, ולכן התורה מהווה חירות מן הייסורים.
הרחבות
*תורה - החופש האמיתי של האדם
אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת . הרב קוק מסביר שבן חורין אמיתי הוא אדם שמרגיש תמיד חופשי, גם אם הוא לא נמצא במקומו הטבעי. הוא ממשיל זאת לציפור דרור, שגם כאשר היא כלואה בתוך בית לא ניתן לתופסה, ואפילו שם היא מרגישה חופשייה. כפי שלמדנו בפרקים הקודמים, התורה מותאמת לאדם מצד עצם נפשו, ותפקידה לעזור לו לחיות על פי רצונותיו העמוקים ביותר. כאשר האדם יגיע למצב בו יכוון את חייו על פי הדרכת התורה, הוא יוכל להרגיש תמיד שהוא חי על פי רצונותיו הפנימיים, בכל המצבים והמקומות אליהם הוא מתגלגל במהלך חייו [עין איה, שבת, פרק יג פיסקה יא] .
*כיצד ניתן להשתמש בחומר?
וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵם חָמְרִיִּים. דברים אלו מזכירים את פירוש חז"ל על דברי אברהם אבינו לאליעזר וישמעאל, לפני שעלה להר המוריה: "שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור" [יבמות סב.]. במאמר זה החמור מבטא את מצבם החומרי של הגויים. ר' צדוק מבחין בדרשה אחרת של חז"ל שחמור זה, עליו רוכב אברהם בדרכו לעקידת יצחק, הוא חמורו של משיח [ילקוט שמעוני בראשית פרק כב, רמז צח]. הוא מסביר שיש לחלק בין שני המצבים: כאשר אברהם רוכב על החמור בדרך לעקידה הוא כובש את החמור ומשתמש בו לטוב. לעומת זאת, כאשר אברהם עוזב את החמור ומשאיר אותו עם אליעזר וישמעאל החמור שב בהשפעתם להיות כלי חסר ערך. ניתן ללמוד מכך על היחס אל יסוד החומר הקיים בעולם - כאשר עם ישראל פוגש בו ושולט עליו הוא הופך אותו לטוב, אך כאשר הגויים פוגשים בו הוא נשאר חסר ערך [פרי צדיק, שמות אות יב].
שאלות לדיון
איך אדם יכול להרגיש חופשי באמת כאשר בטבעו הוא נמשך אחר החומר? מיהו אדם חופשי וחֵרותי באמת?
'כִּי הַצּוּרָה אֵין מְקַבֶּלֶת שִׁנּוּי'. אילו דברים בחיים שלך משתנים, ואילו נשארים קבועים? למה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
