ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
בֵּאוּר זֶה, כַּאֲשֶׁר נָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָהֶם הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית1 , אֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל נִבְדָּל מִן הַחֹמֶר, אֲשֶׁר דָּבֵק בַּחֹמֶר הַהֶעְדֵּר2 . וְאֵין הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית כְּמוֹ שֵׂכֶל הָאָדָם, שֶׁהוּא מְצֹרָף אֶל הַחֹמֶר3 , וּבִשְׁבִיל שֶׁהַשֵּׂכֶל מְצֹרָף אֶל הַחֹמֶר לְכָךְ מְצֹרָף שֵׂכֶל הָאָדָם גַּם כֵּן אֶל הַהֶעְדֵּר, וְאֵינוֹ נִמְלָט מִן הַמָּוֶת. וּלְפִיכָךְ אִלְמָלֵי לֹא חָטָא הָאָדָם, וְהָיָה נוֹטֶה אַחַר הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה הַחָמְרִית לַעֲשׂוֹת הַחֹמֶר עִקָּר, וְהָיָה שֵׂכֶל הָאָדָם נִבְדָּל מִן הַחֹמֶר, לֹא נִגְזְרָה עַל הָאָדָם מִיתָה כְּלָל*, רַק הָיָה חַי לְעוֹלָם. וְכָל זֶה מִפְּנֵי שֶׁמִּצַּד הַשֵּׂכֶל אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הֶעְדֵּר וּמִיתָה, וְהַהֶעְדֵּר וְהַמִּיתָה הוּא מִצַּד הַחֹמֶר בִּלְבַד. וּלְכָךְ כַּאֲשֶׁר חָטָא וְנָטָה אֶל הַתַּאֲוָה הַחָמְרִית, אָז נִגְזְרָה הַמִּיתָה. כִּי הַהֶעְדֵּר דָּבֵק בַּחֹמֶר, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ.
התורה, שהיא המציאות, נקראת אור. מלאך המוות, שהוא ההעדר, נקרא חושך. אין העדר דבק בתורה
וְכַאֲשֶׁר נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הַתּוֹרָה אֵין לָהּ צֵרוּף וְחִבּוּר כְּלָל אֶל הַחֹמֶר, וּלְכָךְ נִקְרְאָה בְּשֵׁם אוֹר, דִּכְתִיב(משלי ו, כג) : כִּי נֵר מִצְוָה וכו', כִּי הָאוֹר מִתְיַחֵס בְּכָל מָקוֹם אֶל הַמְּצִיאוּת, וְהַחֹשֶׁךְ אֶל הַהֶעְדֵּר. כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּמִּדְרָשׁ(ויקרא רבה יח, ג) : חֹשֶׁךְ זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת. פֵּרוּשׁ כִּי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הוּא כֹּחַ הַהֶעְדֵּר, רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא חֹשֶׁךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבַטֵּל הַמְּצִיאוּת, אֲשֶׁר נִקְרָא בְּשֵׁם אוֹר, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר יוֹתֵר נִמְצָא מִן הָאוֹר, כִּי הוּא נוֹתֵן מְצִיאוּת לְכָל שְׁאָר דָּבָר. כִּי בַּחֹשֶׁךְ, אַף עַל גַּב שֶׁהַדָּבָר נִמְצָא, אֵינוֹ נֶחְשָׁב נִמְצָא. וְכֵן הַהֶעְדֵּר נִקְרָא חֹשֶׁךְ, שֶׁהֲרֵי עַל יְדֵי הַחֹשֶׁךְ הַדָּבָר בִּלְתִּי נִמְצָא. וְכַאֲשֶׁר רָאוּי אֶל הַתּוֹרָה הַמְּצִיאוּת, אֵין שׁוֹלֵט עָלָיו הַהֶעְדֵּר, לְפִי חֹזֶק הַמְּצִיאוּת אֲשֶׁר יֵשׁ אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא שֵׂכֶל נִבְדָּל מִן הַחָמְרִי לְגַמְרֵי וּלְכָךְ אֵין דָּבֵק בָּהּ הַהֶעְדֵּר.
וְזֶה שֶׁאָמַר(דברים ה, כ) : וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ. בֵּאוּר זֶה, כִּי אַף שֶׁבְּכָל הַנִּמְצָאִים דָּבֵק הַהֶעְדֵּר שֶׁנִּקְרָא חֹשֶׁךְ, אֲבָל הַתּוֹרָה אֵין הַהֶעְדֵּר דָּבֵק בָּהּ. וְהָיָה הַקּוֹל יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְכָל אֲשֶׁר יוֹצֵא מִתּוֹךְ דָּבָר אַחֵר, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה גּוֹבֵר עָלָיו, שֶׁאִם לֹא כֵּן לֹא הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיָה הַהֶעְדֵּר מְבַטֵּל שֶׁלֹּא הָיָה יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל. וְכַאֲשֶׁר הַקּוֹל, שֶׁהוּא יְצִיאַת הַתּוֹרָה אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן הַקּוֹל כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר לְמַעְלָה, הָיָה יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל מִתּוֹךְ הַהֶעְדֵּר, מִזֶּה תֵּדַע כִּי הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית הִיא גּוֹבֶרֶת עַל הַהֶעְדֵּר. וְהָבֵן דָּבָר זֶה הֵיטֵב מְאֹד. וְזֶה שֶׁהֵבִיא רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאֵין הַהֶעְדֵּר דָּבֵק בַּתּוֹרָה.
___________________________________
ביאור ענין זה, ה' נתן לישראל את התורה 1 הרוחנית. הרוחני נבדל מהגשמי, שבחומרי דבק 2 החיסרון והחידלון. התורה שונה מהאדם, 3 מפני שהאדם על אף היותו רוחני, הוא מצורף אל הגשמי, ומפני שהצד הרוחני של האדם מחובר לגשמי גם אליו שייך החידלון ואינו נמלט מהמוות. לכן כיון שחטא האדם והלך אחר החמדה והתאווה החומרית, עשה את החומר לעיקר. אם לא היה חוטא היה הרוחני עיקר, ואז הצד הרוחני היה נבדל מהחומר, ולא היתה עליו גזרת המיתה, והיה חי לעולם, מפני שמהצד הרוחני אין ראוי שיהיה החסרון והמיתה. החסרון והמיתה הם מהצד החומרי בלבד, לכן כאשר חטא ונטה אחר התאוות החומריות דבק בו החסרון והמוות, כי המוות דבק בחומר כפי שידוע.
לתורה אין חיבור עם החומר כלל, לכן נקראת התורה אור, כמו שנאמר: כי נר מצווה ותורה אור. האור הוא ביטוי למציאות והחושך מבטא את החדלון, כמו שנאמר במדרש: חושך זה מלאך המוות. פירוש הדברים, מלאך המוות הוא כח שלילת המציאות, לכן ראוי לו השם חושך, שהוא שולל את המציאות שהיא מכונה אור, כי אין דבר שממחיש את המציאות כמו האור, שהאור נותן מציאות לכל נמצא. בחושך אין הדברים שנמצאים נחשבים כנמצאים. וכן שלילת המציאות נקרא חושך, כי על ידי החושך נחשב הדבר כבלתי נמצא. מאחר ולתורה ראויה המציאות, מפני חוזק מציאותה, לפי שהתורה היא רוחנית, לכן לא דבק בה החיסרון והחידלון.
זוהי כוונת הפסוק: ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך. ביאור הדבר, בכל הנבראים הגשמיים דבק ההעדר, החיסרון, שנקרא חושך, אבל בתורה אין העדר. בשעת מתן תורה היה הקול יוצא מתוך החושך. דבר היוצא מדבר אחר הוא בהכרח בעל מעלה גבוהה יותר, כי אם לא היה כן לא היה מצליח לגבור עליו ולצאת ממנו, כי ההעדר שבו היה בולם אותו מלצאת אל הפועל. הקול, שהוא יציאת התורה אל הפועל, כמו שהתבאר בפרק ל, יצא מתוך החושך. דבר זה מלמדנו שאין חיסרון בתורה, כי התורה גברה על ההעדר. הבן דבר זה היטב. זוהי כוונת רבי יוחנן שאין ההעדר דבק בתורה.
ביאורים
כלל חשוב בכל מפגש עם מציאות כלשהי הוא להתבונן מה הם 'נתוני הפתיחה' שלה, מהיכן היא התחילה, ומתוך זה להתבונן על התהליכים שקרו וקורים לה, ועל מצבה כיום.
אם נרצה להתבונן על העולם בו אנו חיים, כדאי לשים לב לנתוני הפתיחה שלו: "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום". מהו אותו חושך העוטף את הארץ מתחילת בריאתה? המהר"ל מסביר שהחושך הוא ההעדר . ניתן להדגים זאת בעזרת משל. אם ננסה להכניס אדם לחדר חשוך המלא בדברים יקרי ערך, בעיניו הם יאבדו הרבה מערכם, ורק כאשר נדליק את האור, הם יקבלו משמעות אמיתית. העולם הזה הוא עולם גשמי, וממילא דבקים בו החיסרון וההעדר. מדוע? כי כל דבר גשמי, לרבות שֶׂכל האדם, הוא מוגבל – היכולות שלו מוגבלות, האפשרויות להוציא את עצמו אל הפועל מוגבלות, וגם עצם הקיום שלו מוגבל.
לעומת זאת התורה היא אור – "כי נר מצווה ותורה אור". התורה היא רוחנית, ההפך הגמור מן העולם הזה המוגבל, בתורה לא שייכת כלל מציאות של חיסרון.
כמה שנים לאחר בריאת העולם, התרחש המפגש הגדול: האור – התורה, יצאה מתוך החושך – "כשמעכם את הקול מתוך החושך", והתגלתה לעם ישראל. עם ישראל זכה לקבל תורה, ולהיות חלק מן האור האלוהי שאינו מוגבל ואינו כּלֶה. ברגע שזכו ישראל לדבוק בתורה על ידי אמירת "נעשה ונשמע", הם זכו להתגבר על ההעדר, ולהשתחרר מן המוות . לכן אמרו חז"ל שברגע שישראל אמרו נעשה ונשמע הם זכו לגבור על מלאך המוות ולהשתחרר ממנו, ולולי חטא העגל היו זוכים לחיות חיים נצחיים.
זהו קולו של ריבונו של עולם. הקול הנשמע מתוך החושך, הקול שבא מהחושך, מתמודד עימו יוצא ממנו וגובר עליו, ובקול זה דבק עם ישראל המקבל תורה, המנצח את החיסרון והמוות, המתרומם מהשקיעה בעולם החומר וזוכה לרומם את העולם עימו.
לכן, כמו בְּמשל החדר החשוך שלעיל, העולם הזה כשלעצמו מאבד את ערכו האמיתי אם הוא חסר את האור האמיתי – אורה של תורה.
הרחבות
*במה חטא אדם הראשון?
לְפִיכָךְ אִלְמָלֵי לֹא חָטָא הָאָדָם... לֹא נִגְזְרָה עַל הָאָדָם מִיתָה כְּלָל . כך הזהיר הקב"ה את אדם הראשון: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות" [בראשית ב, יז]. הר"ן מסביר שאזהרה זו איננה רק איום בעונש, במובן הפשוט של המילה. הקב"ה מגלה לאדם הראשון שהמיתה היא עצם האכילה מעץ הדעת. מדוע? הגוף מצד עצמו אינו יכול להתקיים לנצח, גם אם האדם ישמור עליו באופן המושלם ביותר. לעומת זאת, הנפש של האדם, כלומר הצד הרוחני שלו, אינה דבר שמתבלה לעולם. לכן, ככל שהאדם יגביר את כוח הנפש שלו הוא יהיה חזק יותר, ואילו כאשר יגביר את כוח הגוף, על חשבון כוח הנפש, הוא יהיה חלש יותר.
על פי אחת מהדעות המובאות בגמרא, עץ הדעת היה חיטה [סנהדרין ע:]. הר"ן מסביר שהחיטה מבטאת את המשיכה הראשונית של האדם אל החומר, כיוון שהיא המאכל הבסיסי המקיים את גוף האדם. לפיכך, הקב"ה הזהיר את אדם הראשון שאם יימשך אחר הכוח החומרי המצוי בחיטה הוא יחזק את כוח גופו על חשבון כוח הנפש שלו. וכך באמת קרה - בעקבות אכילתו של אדם מעץ הדעת הוא נהיה גופני יותר וממילא נעשה חלש יותר. בשל כך - "נגזרה עליו מיתה" [דרשות הר"ן דרוש ראשון, ד"ה "וזהו אצלי"].
שאלות לדיון
לפי דברי המהר"ל, מה הופך את החיים של האדם לבעלי משמעות?
למה העולם החומרי, ללא התורה, מוגדר חושך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
