ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מורי שלום בן חיים ע"ה וסעידה בת יפת ע"ה
וְאִם כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ מֵבִין עִנְיַן הַחֹק הַזֶּה. הֲלֹא הַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה רַק לְצָרֵף הַבְּרִיּוֹת, וְהַצֵּרוּף הַזֶּה הוּא לָאָדָם, בֵּין יוֹדֵעַ טַעַם שֶׁל מִצְוָה, אוֹ לֹא יֹדֵעַ. רַק כַּאֲשֶׁר מַעֲשָׂיו הֵם נִמְשָׁכִים אַחַר הַסֵּדֶר הַשִּׂכְלִי מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ, וּבָזֶה מַעֲשָׂיו כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְפִי הַשִּׂכְלִי. וְהוּא צֵרוּף וְזִכּוּךְ נַפְשׁוֹ מִן הַטִּבְעִי, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, כִּי הַתּוֹרָה הִיא סֵדֶר הַשִּׂכְלִי אֲשֶׁר רָאוּי לָאָדָם, בְּמַה שֶּׁהוּא אָדָם.
מצוות התורה הן גזירות ה'
וְעַל יְדֵי הַמִּצְווֹת דָּבֵק בַּשִּׂכְלִי, וְעַל יְדֵי זֶה דָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ דִּכְתִיב(במדבר יט, ב) : זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וגו'. וּכְבָר אָמַרְנוּ, שֶׁאַף אִם אֵין יָדוּעַ לָנוּ טַעַם וְסִבָּה שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁנִּמְצָא בָּאָדָם לָמָּה הוּא כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם יָדוּעַ לָנוּ שֶׁאֵין דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה. וְכָךְ סִדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחָכְמָתוֹ כָּל הַנִּבְרָאִים, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְכֵן עִנְיַן הַמִּצְווֹת לָמָּה הֵם כָּךְ. בְּוַדַּאי יָדַעְנוּ, שֶׁכָּךְ נוֹתֵן הַסֵּדֶר שֶׁסִּדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַתּוֹרָה, וְכָךְ מִתְחַיֵּב מִמֶּנּוּ. וּלְכָךְ אֵין לִשְׁאֹל עַל טַעַם הַמִּצְווֹת לָמָּה הֵם כָּךְ, כִּי כָּךְ גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַסֵּדֶר לְפִי חָכְמָתוֹ*, וְאֵין דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה, וְכָךְ חָקַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
מצד ג' הבחינות: האדם, המצוות והקב"ה, נמצא האדם מצורף
וְהָאָדָם הָעוֹשֶׂה וְהַשּׁוֹמֵר הַסֵּדֶר הַזֶּה אֲשֶׁר סִדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דָּבָר זֶה צֵרוּף וְזִכּוּךְ נֶפֶשׁ הָאָדָם, כִּי עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם הַסֵּדֶר הַשִּׂכְלִי הוּא דָּבֵק בַּשִּׂכְלִי, וְעַל יְדֵי זֶה דָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהָעוֹבֵר עַל הַמִּצְווֹת הוּא יוֹצֵא מִן הַסֵּדֶר הַשִּׂכְלִי שֶׁסִּדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָל אֲשֶׁר יוֹצֵא מִן הַסֵּדֶר מֵבִיא לוֹ זֶה אִבּוּד הַנֶּפֶשׁ לְגַמְרֵי.
___________________________________
אף על פי שאין האדם מבין את ההיגיון העומד מאחורי מצווה זו, הרי התורה ניתנה כדי לצרף את האדם, היינו להביא לדבקות האדם בבוראו. כאמור כאשר מעשי האדם הם לפי מה שציווהו הקב"ה, הוא מתרחק מהגשמי, ודבק בה' יתברך, בין שידע טעם המצווה או לא ידע טעמה, כי התורה מתאימה לו באשר הוא אדם.
המצוות הן האמצעי המביא לדבקות האדם בבוראו. ועל זה אמרה תורה: זאת חקת התורה וגו'. וכבר בארנו שגם במבנה גופו של האדם אין אנו יודעים ענינו של כל דבר ודבר, רק זאת יודעים אנו שאין דבר אחד שנמצא בו ללא צורך. וכך סידר הקב"ה את כל הנבראים, עליונים ותחתונים. וכך הוא גם הסדר שסידר הקב"ה את המצוות, ואין לשאול על טעמי המצוות ועל אופן חיובינו בהן. אלא צריכים אנו לקבל הדברים כמות שהם, מפני שכך גזרה החכמה האלוקית ואין דבר אחד שהוא ללא צורך.
כללו של דבר: האדם, המקיים את הרצון האלוקי בקיימו את מצוותיו, דבק בעולם הרוחני ועל ידי זה הוא דבק בקב"ה. והעובר על המצוות אינו דבק בעולם הרוחני הראוי לאדם, ולכן התוצאה היא איבוד נפשו מהעולם הרוחני.
ביאורים
כפי שכבר ראינו אתמול, לא ניתן להסביר שמטרת המצוות היא להביא תועלת גופנית לאדם. אם כן, מהו ההיגיון שעומד מאחורי המצוות ומדוע צריך האדם לקיימן?
באמת, עיקר היחס אל המצוות צריך להיות שונה. הבנת ההיגיון של המצוות אינה משמעותית, שהרי גם אם האדם אינו מבין את ההיגיון שעומד מאחורי המצווה, ממשיכה המצווה להשפיע עליו. תפקידן של המצוות הוא לזכך את האדם ולסייע בידו להידבק בה', ותפקיד זה לא חסר במאומה גם כאשר האדם אינו מבין את ההיגיון שעומד מאחורי המצווה.
התורה והמצוות שניתנו לנו מבורא העולם הן הדרך השלמה והיחידה להוציא מה'כוח' אל ה'פועל' את הנשמה האלוהית שלנו. שהרי כך סידר לנו בורא העולם בחכמתו. לכן, ככל שהאדם מתאמץ לדייק במצוות ולקיימן כראוי, כך הוא נהיה אדם רוחני יותר והוא דבק יותר בה'. חייו מתמלאים באורה האלוהי של נשמתו, במשמעות ותוכן. אבל אם, חלילה, 'מפקיר' האדם חלק מסוים מהמצוות, או אפילו פרטים מסוימים מהן, אז הוא חסר מהדרך השלמה. נפשו האלוהית אינה יוצאת אל הפועל, הוא מתרחק מהבורא, ואין הוא זוכה שתשרה בו קדושתה של הנשמה.
הרחבות
* גזירת מלך
אֵין לִשְׁאֹל עַל טַעַם הַמִּצְווֹת לָמָּה הֵם כָּךְ, כִּי כָּךְ גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַסֵּדֶר לְפִי חָכְמָתוֹ . בהרבה מקומות בספרי החסידות [למשל אור המאיר פרשת ראה] מובא שמצווה היא "לשון צוותא וחיבור", כלומר היא הדרך שלנו להתחבר אל הבורא. האדם מטבעו גשמי ומוגבל, ולכן אין לו יכולת להתחבר אל הבורא האין-סופי. חסד עשה איתנו הקב"ה וגילה לנו את רצונו: "אנכ"י - אנא נפשי כתבית יהבית (אני רצוני כתבתי ונתתי)" [שבת קה., ועיין קדושת לוי יתרו]. החיבור אל הקב"ה יכול להתבצע רק על ידי קיום רצונו בדרך בה הוא מורה אותנו בתרי"ג מצוות. הסבר זה חופף לדברי המהר"ל שטעמן של המצוות אינו משנה והעיקר הוא שהם ציוויו של הקב"ה. הצירוף הוא החיבור שלנו לקב"ה שנוצר על ידי עשיית המצווה, כשעשינו את רצונו הצטרפנו ל'צוות' שלו.
רמז לכך מובא בשם האר"י לגבי המילה "מצווה": בא"ת ב"ש, האותיות מ' וצ' מתחלפות עם י' וה', וביחד עם האותיות האחרונות (ו"ה) נוצר שם הוי"ה. בעת עשיית המצווה אנו ממש עוסקים בשם ה' וביכולת שלנו לפגוש את ה'. מפגש זה מתרחש דרך הסתר מסוים, שהרי אנו מקיימים מצוות בחפצים השייכים לעולם הזה (כגון חוטי צמר במצוות ציצית). לכן שתי האותיות הראשונות של שם הוי"ה 'מסתתרות' בא"ת ב"ש.
שאלות לדיון
לפי המהר"ל האם יש עניין ללמוד את שורשי המצוות שבספר החינוך?
מדוע דווקא בדורות שלנו, בדורות הגאולה, הרצון להבין את טעמי המצוות גובר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
