ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- שיעורים נוספים
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
"אני מבקש להתייחס לדבריו של הרב אליעזר מלמד בעניין הסכמי קדם נישואין - ההסכם לכבוד הדדי.
א. הרב מלמד מבקר את ההסכם, מדוע הוא לא מחייב את בני הזוג לפנות לבית הדין. להווי ידוע, במדינת ישראל לא יכול זוג להיפרד אלא בבית הדין, רק שם ניתן להסדיר גט. לכן, בוודאי שההסכם מחייב להגיע לבית הדין כדי להסדיר את הגט. מגמת ההסכם היא למנוע את הריב והוויכוחים שלפני הסדרת הגט. מחברי ההסכם מקווים שזוגות שיגיעו חס ושלום למצב משברי, והם יהיו חתומים על ההסכם, יצליחו ע''י ההסכם להגיע להסכמה על הסדרת הגט, בלא להגיע לבית הדין או לבית המשפט לענייני משפחה. לאחר מכן הם יגיעו לבית הדין כדי לבצע את נתינת הגט.
ב. הרב מלמד טוען מדוע ההסכם אינו מטיל על האשם בפירוק המשפחה קנס כלשהו.
יש בידינו גירסה של ההסכם המכילה סעיף המטיל קנס על האשם העיקרי בפירוק המשפחה. אך עלינו לדעת שברוב מוחלט של המקרים אין אשם עיקרי, אלא לשני הצדדים יש אחריות למצב, כך שמציאות זו של הטלת קנס על האשם העיקרי תהיה נדירה ביותר. מאידך גיסא, הכנסת סעיף כזה להסכם תגרום לכל הזוגות המצויים במצב הנידון להיכנס לסחרור של הבאת הוכחות לכך שבן הזוג השני הוא שגרם למשבר, לא רק כדי להינצל מהקנס, אלא גם כדי להוכיח לעצמו ולבני משפחתו ולכל הקרובים אליו שהוא לא אשם. מצב זה מקשה כל כך על כל המשפחה שהתלבטנו הרבה זמן מה עדיף, הכנסת הסעיף או ויתור עליו. בסופו של דבר סיכמנו עם הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט''א, עמו התייעצנו רבות בעת ניסוח ההסכם, שנדפיס את ההסכם בשתי וורסיות, וכל אחד יבחר לעצמו את הנוסח המתאים לו. הרב גולדברג רוצה שהסעיף יופיע בהסכם.
לסיכום, ההסכם מנסה להכין את בני הזוג למצב שאנו מתפללים שלא יקרה, אך לדאבוננו הוא מצוי היום בכל החברה בישראל באחוזים שהולכים וגדלים. ברור שזוג שמגיע לשעת משבר ויש בידו הסכם כזה, יצליח להתנהל בדרך מכובדת ונעימה יותר מאשר בלעדיו. האם זמן הנישואין מתאים לעסוק בנושא כזה? חז''ל חשבו שכן, ולכן תיקנו לחתום על הכתובה לפני החופה. גם הכתובה עוסקת בנושא הנידון. ומתחום אחר - בעלותי לרכב אני חוגר את עצמי למרות שאני מקווה להגיע בשלום למחוז חפצי, אך אין זה מונע ממני להתכונן לאפשרות שאני מאד מקווה שלא תקרה".
עד כאן מכתבו של הרב קנוהל.
תגובה לתגובה
אמנם נכון שאת הגט מסדר רק בית הדין, אבל נותרת השאלה היכן יערכו הדיונים על ענייני הממון ומשמורת הילדים. פעמים רבות הצד הרוצה להתגרש, כמו ששלמות המשפחה אינה יקרה בעיניו, גם כבוד התורה ובית הדין אינו יקר בעיניו, והוא מכריח את בן זוגו להתדיין בבית משפט אזרחי ולהיות שותף בהרמת יד על תורת משה, כדברי הרמב"ם (הל' סנהדרין כו, ז). ועל כן, אם כבר עושים הסכם, חובה לכתוב בו באופן הברור והמוחלט ביותר, שכל סוגי הדיונים המשפטיים ייערכו אך ורק בבית הדין.
מתוך כך, אפשר לקבוע בחוזה שהצד המוסרי יבוא לידי ביטוי, וכאשר ישנו צד שאשם בפירוק הנישואין, הוא ישלם על כך את המחיר. ואמנם נכון שלא תמיד יש אשם, אולם פעמים רבות על פי ההלכה ישנו אשם, כגון שאחד מסרב למלא את תפקידו הזוגי בחיי האישות, או כשהבעל אינו מוכן לפרנס. ללא קביעה שהאשם צריך לשאת במחיר הגירושין, נותנים ביד הרוצה להתגרש נשק רב עוצמה, ולצד המתגונן, שחייו נחרבו, אין דרך לתבוע פיצויים ממוניים על כך. ושמחתי לשמוע שכיוונתי לדבריו של חבר בית הדין העליון, הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א. זה שיש איזו גרסה אחרת, טובה יותר, השמורה באיזה מקום, אינו מועיל.
בפועל ההסכם המופץ על ידי הארגונים הפמיניסטיים פגום, והחותם עליו בלא לעגן את שני היסודות הללו באופן מוחלט, מקלקל יותר מאשר מתקן. לאחר ששני היסודות הללו יעוגנו בבסיס ההסכם - יש מקום לשקול לחתום עליו, מתוך ביטחון שבית הדין ידע להיעזר בהסכם הנ"ל כדי לקצר ולזרז תהליכים.
כבוד בית הדין הוא כבוד שמים
בנוסף לסכנה שבית המשפט ישתמש בהסכם זה באופן המנוגד למוסר ולהלכה, יש כאן בעיה כללית, שחומרתה עולה על הבעיה ההלכתית המקומית.
מוסכם להלכה שגם כאשר הדיינים הם יהודים, אם כללי פסיקתם אינם לפי התורה, דינם כדין ערכאות של גויים, והתורה צוותה (שמות כא, א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - לפניהם ולא לפני ערכאות. וכפי שכתב הרמב"ם (הל' סנהדרין כו, ז): "כל הדן בדייני גויים ובערכאות שלהן, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני גויים, לפניהם ולא לפני הדיוטות". וכך כתב בשולחן ערוך (חו"מ כו, א).
לדאבון ליבנו נושא זה פרוץ אצל רבים, וכאשר כותבים חוזה ולא מעגנים כראוי את ההליכה לבית הדין, דומה הדבר לאדם שחולה בסרטן וסובל מנזלת, והולך לבקש רפואה לנזלת ומתעלם מהסרטן. אמנם בהווה הנזלת יותר מטרידה, אבל מה יהיה על העתיד. אמנם יש חושבים שעדיף להם כשהם נמצאים בפרוזדור, שהוא עולם הזה, ללכת לבית המשפט, אבל כשיגיעו לטרקלין, הוא עולם האמת, מה יענו כשיאמרו להם: אתם הרמתם יד על תורת משה.
כיוון שכבר יושבים לחתום על הסכם, איך לא מעגנים את הדבר היסודי הזה? וכי לא תעלה מאליה השאלה: לכבוד עצמכם דאגתם ולכבוד שמים לא דאגתם?
שלא יהיה ספק, ברור שגם הרב קנוהל מסכים שחובה להתדיין בפני בית הדין בלבד, אלא שהוא סבר שאפשר לכתוב חוזה בלי להכניס את היסוד הזה, ולדעתי כתיבת חוזה שאין בו התייחסות לשאלה המרכזית הזאת פוגמת את החוזה מיסודו.
תיקון המצב
ההסכם המדובר, לאחר שיתוקן, אולי ימעט את הקשיים. דבר זה צריך להיבחן בשטח. אולם ניתן לעשות כמה תיקונים שבוודאי יפחיתו מהקשיים המיותרים המלווים כיום את המתגרשים, וזאת על ידי חיזוק בתי הדין ונתינת כלים בידם להעמיד את הדין על תילו ולהעניש את אלה שאינם מצייתים לדין.
כאן המקום לשבח את ח"כ גילה פינקלשטיין על החוק שהעבירה, לפיו בית הדין יוכל להעניש בחומרה סרבני גט. פעולות כאלה יוכלו לרומם את מעמד בתי הדין ולהרים את קרן תורת ישראל.
כמו כן יש לפעול למען הגדלת מספר הדיינים, כדי שיוכלו להתמודד עם העומס ולתת טיפול אישי משופר לכל זוג. אמנם, גם כיום משך ההמתנה לקביעת דיון בבית הדין קצר יותר מאשר בבתי המשפט. בבית הדין ממתינים כחודשיים, ולבית המשפט כארבעה חודשים. אלא שמתנהלת הסתה מכוונת כנגד בתי הדין, שמציירת לציבור, ובעיקר לנשים, מציאות שקרית. ההסתה נובעת בבסיסה מעמדות אנטי דתיות, אולם מצטרפים אליה שיקולים כספיים של עורכי דין, שמרוויחים יותר כאשר הדיונים מתנהלים בבתי המשפט.
לפטר דיינים שאינם הגונים
מתוך עמדה כזו אפשר גם לבוא בתביעה לתקן חולאים מסוימים. ישנם דיינים בודדים שמאחרים, סוחבים תיקים ומחללים שם שמים. ואם על מי שהולך לבתי משפט אזרחיים אמרו שהוא כאילו מחרף ומגדף ומרים יד בתורה משה, הרי על אותם הדיינים אפשר לומר שהם ממש מחרפים ומגדפים, ולא רק מרימים יד בתורת משה אלא אף מהרסים ומחריבים ומכים בתורה, ומוציאים את דיבתה רעה, וגורמים לציבור הרחב להתרחק מאמונה ומתורה.
ועל כמותו אמרו חז"ל (סנהדרין ז, א): "כל המעמיד דיין שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל". "וכל המעמיד דיין שאינו הגון גורם שיממון לעולם" (מדרש תנאים לדברים א, יג). וכן כתבו הרמב"ם (הל' סנהדרין ג, ח) והשולחן ערוך (חו"מ ח, א) שהמעמיד דיין שאינו הגון עובר בלא תעשה, שנאמר: "לא תכירו פנים במשפט". ואין לומר שכיוון שאותו דיין כבר נתמנה, אין עוברים באיסור כאשר משאירים אותו בתפקידו. אלא כל שעה נוספת שהוא יושב על כסאו מתרבה חילול ה', ועוברים עליו באיסור "לא תכירו פנים במשפט".
מי שמכיר בערכו המקודש של בית הדין נתבע לפעול למען הסרת הדיינים שאינם הגונים. ומי יודע אם לא התרשלנו בזה, והוא רחום יכפר עון. ומתוך שנפעל ונתקן את מה שבידינו נתפלל למלך אוהב צדקה ומשפט - "השיבה שופטנו כבראשונה", ותפילתנו שכבר לא תהיה כצפצוף הזרזיר, תתקבל ותיענה.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
