בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הסוכה והלכותיה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
5 דק' קריאה
בסכות תשבו שבעת ימים כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אותן סוכות שהושיב הקדוש ברוך הוא את בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים, ענני הכבוד הן.

כך פותח שלחן ערוך את הלכות סוכה. וביארו האחרונים שכוונתו ללמדנו שבשעה שיושבים בסוכה יש לזכור שאנו יושבים בה מפני כך. אמנם אין זכירה זו מעכבת את המצווה אך היא חלק ממנה, שכן התורה עצמה מנמקת סיבת המצווה. וכבר שאלו רבותינו הקודמים (ע' משך חכמה) מדוע ציותה תורה לעשות זכר מיוחד לענני כבוד, ולא ציותה תורה לזכור את המן ובארה של מרים וכדומה, שאולי היו חשובים מענני כבוד, כי בלא לחם ומים אי אפשר להתקיים, אולם ללא ענני כבוד בודאי שאפשר להתקיים.

והנה הגר"א בביאורו לשיר השירים (פרק א, פסוק ג) מבאר מדוע לא ציותה תורה לשבת בסוכות בפסח, הזמן בו יצאו ממצרים, מועד בו התחילו ענני כבוד לעטות את עם ישראל. והוא משיב כי לאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד וחזרו בחמשה עשר בתשרי כאשר ישראל התחילו במלאכת המשכן. (כי משה ירד מההר ביום הכיפורים בו בישר הקדוש ברוך הוא כי סלח לישראל עוון העגל. למחרתו הקהיל משה את העם וציוה על מלאכת המשכן. עוד שני ימים הביאו ישראל לנדבת המשכן. ביום י"ד לחודש לקחו חכמי הלב את נדבת הציבור, והתחילו ביום ט"ו, בעבודת המשכן. אף על פי שאין בנין המשכן דוחה יום טוב, יתכן שעדיין לא נצטוו על סוכות, או שעשו דברים שמותר לעשותם, כגון, תכנון וכדומה, שהוא מותר אפילו בזמן הזה, כיון שזו מצווה). נמצא שחזרת ענני הכבוד הן הסיבה למצות ישיבת סוכה, ולא מציאות העננים שעטו את ישראל מזמן יציאת מצרים. אף על פי שעשו את העגל, נתקבלה תשובתם, ואדרבה נתחבבו על ידי הקדוש ברוך הוא יותר ממה שהיה בעבר, והמשכן יוכיח על כך, שנאמר עליו (שמות כה, ח), ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

אכן, ענין נוסף מיוחד, שבענני הכבוד, שבעבורם ציותה תורה לישב בסוכה בחג הסוכות במשך כל הדורות. שהנה שלשת החגים החלים בחדש השביעי, מקבילים לשלשת האבות. ראש השנה שעיקרו המלכת הקדוש ברוך הוא למלך על העולם, נמשך מאברהם אבינו, שעיקר מעשיו היו, להביא, שהקדוש ברוך הוא שהיה אלהי השמים יהיה גם אלהי הארץ. כמו שנאמר (בראשית כד, ג, י ברש"י שם) שאמר אברהם לאליעזר עבדו, ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. יום הכיפורים שהוא זמן המנעות ופרישות מהנאות עולם הזה ודביקות בבורא עולם באופן מיוחד, נמשך מיצחק אבינו שמציאותו היתה הקדשתו לבורא ללא סייגים עד כדי הקרבתו כעולה לשמים. סוכות הוא כנגד יעקב אבינו. ולכאורה מה המיוחד ביעקב אבינו שהוא מקביל לחג הסוכות. נבין זאת כאשר נעיין בדברי חז"ל, שכך אמרו במדרש ויקרא רבה (ל, ז):
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן זה חמשה עשר, (לחודש השביעי) ואתה אומר ביום הראשון. ר' מנא דשאב ור"י דסכנין בשם ר' לוי אמר, משל למדינה שחייבת ליפס למלך (קנס למלך) והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין (לעיר) יצאו גדולי המדינה וקלסוהו (ביקשו ממנו לימחול להם הקנס) התיר להם שליש מדמוסיא שלהם. בתוך חמישה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש. כיון שנכנס למדינה, יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף, התיר להם הכל. אמר להם המלך, מה שהלך הלך מכאן מתחיל חשבון חדש. כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן. מראש השנה ועד יום הכיפורים היחידים מתענין, הקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהם. ביום הכיפורים כולן מתענין, אנשים נשים וטף, והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל, מה שהלך הלך, מעתה ואילך נתחיל חשבון חדש. מיום הכיפורים עד החג כל ישראל עוסקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם, מה שהלך הלך, מכאן נתחיל חשבון. לפיכך משה מזהיר לישראל וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

פירוש, לא נאמר בתורה, ולקחתם לכם ביום חמשה עשר וגו', שזה זמן לקיחת ארבעת המינים, אלא נאמר, ביום הראשון כי ממנו מתחיל חשבון חדש, ונשכח חשבון העונות הישן. אלא שיש לעיין כיון שלמחרת יום הכיפורים מתחיל חשבון חדש מה המשמעות שמתחיל חשבון חדש מיום ראשון של חג הסוכות. ואם נאמר, שאמנם ישנן שתי התחלות, האחת למחרת יום הכיפורים, ואחר כך חוזר הקדוש ברוך הוא ומתחיל חשבון חדש מחג הסוכות, יש לשאול מדוע מחרת יום הכיפורים אינו נקרא יום ראשון, כמו שהתורה מכנה את יום חמשה עשר לחודש, יום ראשון. ועוד, יום הכיפורים הוא זמן מחילת עוונות כמבואר בתורה, אך לא נאמר על ימים אחרים שהם כאלה. לפיכך נראה, שישנם שני סוגי חשבון חדש. האחד, יום הכיפורים, שבו נמחלים עוונות ראשונים וממילא למחרתו מתחיל חשבון חדש. והשני, שהאדם נעשה בריה חדשה, שלכן אין מחשיבים לו את העבר, כאילו שהעבר שייך לאדם אחר. כמו שאמרו חכמים (הובא ברש"י בראשית לו, ג, בשם מדרש שמואל פרק יז), שלשה מוחלים להם עוונותיהם, גר שנתגייר, העולה לגדולה, והנושא אשה. ע"כ. (וע' ירושלמי ביכורים פרק ג הל"ג) גר שהחליף את עצמיותו הקודמת, וכן העולה לגדולה והנושא אשה, שעתה נעשה שלם יותר ממציאותו הקודמת, מתחילים לו חשבון חדש כאילו עתה נולד.

יום הכיפורים שמכפר עם התשובה, בא לתקן את העבירות שעבר בן ישראל, שזה בגדר סור מרע, שכל עוד החוטא עומד במריו הרי הוא כמורד במלך, שעבר על ציויו, וכאשר נמחלו עוונותיו ממילא מתחיל חשבון חדש. אולם כאשר ישראל מתעסקים במצות, סוכה ולולב, מתוך רצון להדבק בבורא עולם ומלכו, באה לידי ביטוי אהבת ה' שלהם, ובאופן מיוחד במצות סוכה שכל מעשה אשר אדם עושה בה מקיים מצווה בכל רמ"ח אבריו, ולא רק כאשר הוא ער, אלא גם כשהוא ישן בסוכה, מקיים הוא מצווה. דומה הדבר, לדר בביתו של המלך מתוך רצון להתקרב אליו ביותר. גם בלולב ושאר המינים, באה לידי ביטוי קרבת ישראל לקדוש ברוך הוא, כמו שאמרו חכמים (עיין בדברנו פרשת אמור בענין ארבעת המינים, ודברנו במועדים, סוכות ערבה ושמיני עצרת) שהלולב והמינים האחרים מורים על הקדוש ברוך הוא, ומורים על אחדות ישראל בכל הדרגות שזה עצמו מגלה אלוקות בעולם. מציאות זו היא הדבקות בטוב ושכביכול ישראל מתקשרים עם הבורא, כבריה חדשה, לא כפי שהיה עד עתה. לפיכך יום ראשון של סוכות נקרא ראשון, אין זה המשך למה שהיה בעבר אלא כביכול מציאות חדשה הנולדת מתוך הקשר המיוחד שנוצר בין ישראל והקדוש ברוך הוא, כעין חתן וכלה, לכן מתחיל מכאן חשבון חדש.

עיין ברמב"ן שמות (כ, ח) שריחוק מעבירות הוא יראת השם ואילו קיום מצות עשה הוא אהבת ה' ולכן עשה דוחה את לא תעשה, אף על פי שהעונש על עבירת לא תעשה הוא מלקות, ואילו על עברת עשה אין עונש מלקות. כי מבחינת העבירה, העובר על לא תעשה, הרי הוא כמורד במלך, שהעונש על כך חמור יותר, משאין כן עבירה על מצות עשה שאינה כל כך מרידה במלך אלא גילוי חוסר נאמנות לו. ולכן העונש הוא פחות. אולם כאשר ישנה התנגשות בין עבירה על לא תעשה מחד ומאידך קיום עשה, עדיף קיום העשה, המורה על נאמנות למלך, וממילא שולל את מציאות המרידה שיש בעבירה על לא תעשה שלו.

יום הכיפורים הוא בבחינת סילוק המרידה במלך ואילו חג הסוכות הוא גילוי לנאמנות הגדולה של ישראל למלכם בורא העולם. ובעצם זוהי מדתו של יעקב אבינו שבכל חיי החולין והבעיות המיוחדות שהיו לו, הצליח יעקב אבינו, לגשר בין עולם הזה ומציאותו הפשוטה של חיי עולם הזה ולקושרם עם בורא עולם. כהמשך לכך, יש לנו את חג הסוכות, שכל פעולה הנעשית בסוכה היא מצווה ואנו מקשרים את חיי החול להיות בעצם בביתו של הקדוש ברוך הוא, כהמשך לענני הכבוד שבעצם היו המסגרת האלהית בה חיו ישראל במדבר על כל משמעות קרבת האלהים המשתמעת מכך. זהו היחוד של ענני הכבוד על הנסים האחרים שאפפו את ישראל במדבר, ומכאן נובעת השמחה המיוחדת שיש בחג הסוכות יותר מרגלים ומועדים אחרים ואשר עיקרה במקדש, כמבואר ברמב"ם (הלכות לולב פרק ח, הלכה יב־טו).

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il