הפסול

הפסוקים

למה זה מיותר

הערות

דחייה

חטאת שהובא דמה פנימה

ויקרא ו,כג – "וְכָל-חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף"

אחרי מות בני אהרן, ויקרא י,טז – "וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה--וְהִנֵּה שֹׂרָף... הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה...".

ולמה אינו בשריפה? "בקדש... באש תישרף".

"בקדש... באש תישרף" נצרך ללימוד אחר – ששורפים כל   אימורים או קדשי קדשים שנטמאו או נשפך דמן, בעזרה ולא בחוץ.

נותר

שמות כט,לד - "וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן-הַלֶּחֶם עַד-הַבֹּקֶר, וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ, לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא",

רש"י – אם נשרף, ודאי שלא ייאכל.

[לכאורה יכולנו לומר זאת גם במקור הקודם, אולם כנראה ששם היה משהו טוב יותר לומר].

ולמה לא צריכים שריפה? "וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר".

"לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא" נצרך לר"א - לאו בכל שפסולו בקודש (פיגול, נשפך דמו).

אביי - חטאת שהובא דמה פנימה

ויקרא ו,כג – "וְכָל-חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף"

כי כבר נלמד מדרשת ר"א בנותר - "לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא"

מקבל למסקנה את הריבועים עם צבע הרקע למעלה.

דחיית רב פפא – יתכן שבא ללמד על לאו,
כי על הלאו של ר' אלעזר לא לוקים כי זה לאו שבכללות.

רב פפא – בשר קרבן שנטמא

ויקרא ז,יט – "וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא, לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. וְהַבָּשָׂר כָּל-טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר".

קל וחומר והיקש ממעשר שנטמא שאסור באכילה (ומהיקש ניתן ללמוד גם מלקות).

1. אולי בא להוסיף עוד לאו? (כמו שבאכילת שרצים יש כמה לאוים).
תשובה – כשאפשר לדרוש דורשים, ולא מוסיפים לאוים.

2. "והבשר" – בא לרבות גם אכילת עצים ולבונה שמקבלים טומאה ונפסלים – אפילו שאינם אוכל (בניגוד לחולין).

3. "והבשר" – לרבות שגם האימורים נפסלים על ידי טומאה ואסורים באכילה גם משום הטומאה.

[זה שאם האדם טמא ואוכל אימורים שיש כרת – זה מהפסוק הבא (ז,כ) – "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-תֹּאכַל בָּשָׂר, מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיהוָה, וְטֻמְאָתוֹ, עָלָיו--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ". מהפסוק שלנו לומדים כשהאימורים עצמם טמאים שיש לאו כמו בבשר טמא]