בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • משנה וגמרא
  • ×Ēלמוד בבלי
  • פסחים
קטגוריה משני×Ē
  • שב×Ē ×•×ž×•×ĸדים
  • חמ×Ĩ, מ×Ļה וכשרו×Ē ×œ×¤×Ą×—
  • בדיק×Ē ×—×ž×Ĩ
undefined
5 דק' קריאה â€ĸ 63 דק' האזנה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

×ĸמרם בן סולטנה

אור לארב×ĸה א׊ר בודקין א×Ē ×”×—×ž×Ĩ לאור הנר. ר׊"י אומר "שלא י×ĸבור ×ĸליו בבל יראה ובבל ימ×Ļא". ×Ēוס' מקשה ×ĸל-כך, שהרי הגמרא אומר×Ē ×‘×“×Ŗ ו. שבדיקה אינה מספיקה ו×Ļריך גם ביטול, ואם יש ביטול כבר אינו ×ĸובר ×ĸל בל יראה ובל ימ×Ļא, ואם כן ודאי יש ×Ļורך אחר לבדיקה.
ה×Ēוס' ×ĸ×Ļמו מבאר שה×Ļורך בבדיקה הוא ׊מא יבוא לאוכלו, וא×ĸ"פ שבשאר איסורי אכילה לא ה×Ļריכו בדיקה ובי×ĸור, בחמ×Ĩ יש שני דברים הגורמים לחומרא זא×Ē. הראשון הוא שחמ×Ĩ חמור ואסור את בהנאה, והשני הוא שאדם אינו רגיל להיבדל מחמ×Ĩ מאחר וכל השנה מו×Ēר באכילה.
×•×ž×•×Ą×™×Ŗ ה×Ēוס' ×Ēירו×Ĩ × ×•×Ą×Ŗ, שבחמ×Ĩ רואים שה×Ēורה החמירה מאוד שהרי חייבה או×Ēנו בבל יראה, ולכן גם חז"ל החמירו.
הר"ן ×ž×•×Ą×™×Ŗ ×ĸל כך שהסיבה ×ĸ×Ļמה שה×Ēורה אמרה ׊מא יראה היא ׊מא יבוא לאוכלו, ולפי זה יו×Ļא שחז"ל החמירו ממ׊ באו×Ēו החשש.
ויש לשאול, אם זו הסיבה שה×Ēורה אמרה בל יראה, מה מו×ĸיל ביטול, הרי זה לא פוטר א×Ē ×”×—×Š×Š ׊מא יבוא לאוכלו?
×ĸל-כרחנו ×Ļריך ליישב שהפקר דומה לחמ×Ĩ של אחרים. ×ĸל חמ×Ĩ של אחרים שברשו×Ēו אין חשש שיאכל ו×ĸל כן אינו ×ĸובר ×ĸליו, ו×Ļריך לומר שגם בהפקר, א×ĸפ"י שיכול לאוכלו, בכל זא×Ē ×ž××—×¨ ואינו שלו וכל מי שרו×Ļה יכול לקח×Ē, יש פחו×Ē ×—×Š×Š שיבוא לאוכלו. (אמנם הר"ן לא הסביר כ×Ēוס' שביטול זה הפקר, אך לא ניכנס לכך כרג×ĸ).
חידוש זה של הר"ן שה×Ēורה ×Ļוו×Ēה ×ĸלינו מ×Ļווה שהיא גזירה שלא י×ĸבור ×ĸל מ×Ļווה אחר×Ē ×ž×Ļינו במקומו×Ē × ×•×Ą×¤×™×.
לאיסור "אל ×Ēקרבו לגלו×Ē ×ĸרוה" יש גדר של גזירה ׊מא י×ĸבור ×ĸל גילוי ×ĸרווה. לגדר "גזירה" יש גם נפקא-מינה הלכ×Ēי×Ē ×•×œ× רק ט×ĸמא דקרא.
הגמרא דנה ב×Ēחיל×Ē ×™×‘×ž×•×Ē ×ĸל המשנה האומר×Ē ×Š×—×ž×Š ×ĸשרה נשים פוטרו×Ē ×Ļרו×Ēיהן מחלי×Ļה ויבום. אדם ×Ļריך לקח×Ē ××Š×Ē ××—×™×• אם מ×Ē ××—×™×• בלא בנים, אך אם היא קרוב×Ē ×ž×Š×¤×—×” שלו והיא אסורה ×ĸליו, ה×ĸשה של יבום אינו דוחה א×Ē ××™×Ą×•×¨ ה×ĸריו×Ē.
יש איסורים שכן נדחים, כמו למשל אלמנה לכהן גדול, שזהו איסור לאו בלבד, ולכן נדחה מפני מ×Ļוו×Ē ×”×ĸשה של יבום, אך איסורי כרי×Ēו×Ē ×›×ž×• אחו×Ēו ובי×Ēו אינם נדחים, כי אין ×ĸשה דוחה לא ×Ē×ĸשה שיש בו כר×Ē. הגמרא מאריכה להוכיח כלל זה שאין ×ĸשה דוחה לא ×Ē×ĸשה שיש בו כר×Ē.
ויש לשאול שאלה, הרי גם ללא כלל זה היינו ×Ļריכים לאסור, מכיוון ׊×ĸשה דוחה לא ×Ē×ĸשה רק כאשר שניהם × ×ĸשים באו×Ēו הזמן, אולם כאן קודם ×ĸובר ×ĸל איסור לא ×Ē×ĸשה של לא ×Ēקרבו לגלו×Ē ×ĸרווה, ×ĸוד לפני שמקיים א×Ē ×”×ĸשה של יבום.
בי×Ē ×”×œ×•×™ ×ĸונה ×ĸל כך ×Ēירו×Ĩ פשוט, שכל הגדר של לא ×Ēקרבו הוא גזירה שלא י×ĸבור ×ĸל ×ĸרוה וגם אם ה×ĸשה דוחה א×Ē ×”×œ× ×Ē×ĸשה של ה×ĸרווה, לא שייכ×Ē ×‘×›×œ×œ הגזירה.
נפקא מינה נוספ×Ē ×”×™×, אם מו×Ēר לה×Ēקרב לאשה ׊×ĸכשיו היא ×ĸרווה אך ×ĸומד×Ē ×œ×”×™×•×Ē ×ž×•×Ēר×Ē. מהנוד×ĸ ביהודה מ׊מ×ĸ שאין איסור במ×Ļב כזה. הט×ĸם לכך הוא שכל הגדר של איסור זה הוא רק גזירה לאיסור ×ĸרווה, ובמקום שאין א×Ē ××™×Ą×•×¨ ה×ĸרווה אין א×Ē ×”×’×–×™×¨×”.
גם א×Ļלנו יש נפקא מינה להגדר×Ē ××™×Ą×•×¨ בל יראה כגזירה לאיסור אכיל×Ē ×—×ž×Ĩ.
לא ניכנס לכך באריכו×Ē, אלא רק נזכיר בק×Ļרה. הגמרא דנה באיסור ×Ē×ĸרוב×Ē ×—×ž×Ĩ, באיזו כמו×Ē ×Š×œ ×Ē×ĸרוב×Ē ×ž×Ēחייב בבל יראה, ואומר×Ē ×Š××“× שברשו×Ēו כו×Ēח הבבלי, אם יש בו כזי×Ē ×—×ž×Ĩ כדי אכיל×Ē ×‘×¤×¨×Ą חייב. כלומר אם בכמו×Ē ×”× ××›×œ×Ē ×‘×–×ž×Ÿ שלוקח לאכול פרץ יש כזי×Ē ×—×ž×Ĩ חייב (בשי×ĸור אכיל×Ē ×¤×¨×Ą יש מחלוק×Ē. אח×Ē ×”×“×ĸו×Ē ×”×™× שזה 4 בי×Ļים), ואם הכזי×Ē ×ž×ĸורב בכמו×Ē ×’×“×•×œ×” יו×Ēר אין חייבים. ויש ל×Ēמוה ×ĸל כך, הרי אכיל×Ē ×¤×¨×Ą זהו שי×ĸור הנאמר ×Ēמיד ב×ĸנייני אכילה, כיוון שזהו הזמן הלוקח לאכול ץ×ĸודה. למשל, האוכל כו×Ēב×Ē ×‘×™×•× הכפורים ×Ēוך זמן אכיל×Ē ×¤×¨×Ą זה נחשב אכילה אח×Ē ×•×—×™×™×‘, וכן זמן אכיל×Ē ×ž×Ļה הוא ×Ēוך כדי אכיל×Ē ×¤×¨×Ą. אולם מה שייך לש×ĸר באכיל×Ē ×¤×¨×Ą ל×ĸניין איסור בל יראה.
אולם, אם נאמר שבל יראה זה גדר של גזירה ׊מא יבוא לאוכלו מובן מאוד, כי רק בשי×ĸור זה י×Ēחייב אם יאכלו, ולכן זהו השי×ĸור המחייב גם בבל יראה.
נחזור כ×ĸ×Ē ×œ×¤×™×¨×•×Š ר׊"י, שבודק כדי לא ל×ĸבור ×ĸל בל יראה. ה×Ēוס' הקשה ×ĸליו, שהרי לאחר ׊×Ēקנו לבטל, אינו ×ĸובר ×ĸוד ×ĸל בל יראה. הר"ן מיישב א×Ē ×¨×Š"י, שכוונ×Ēו שמן ה×Ēורה הבדיקה נו×ĸדה שלא י×ĸבור ×ĸל בל יראה. מן ה×Ēורה קיימים שני דרכים ׊×ĸל ידם לא י×ĸבור, או לבדוק ולב×ĸר או לבטל. ×ĸל ידי כל אחד מהדרכים לא יהיה ברשו×Ēו חמ×Ĩ. הר"ן כ×Ēב שרואים שהבדיקה היא מה×Ēורה כי הגמרא (דת ז:) לומד×Ē ×ž×¤×Ą×•×§×™× ׊×Ļריך בדיקה לאור הנר (ב×ĸ×Ē ×”×”×™× אחפש א×Ē ×™×¨×•×Š×œ×™× בנרו×Ē. נר ה' נ׊מ×Ē ××“×), אולם אין הכוונה שלומדים מה×Ēורה ׊×Ļריך דווקא בדיקה, אלא ×Ļריך או בדיקה או ביטול, ואם הולכים בדרך של בדיקה, ה×Ēורה מ×Ļווה שי×ĸשו זא×Ē ×œ××•×¨ הנר.
הר"ן כ×Ēב שמה×Ēורה מספיק בדיקה, משום ׊אם יבדוק חזקה שלא יהיה בו חמ×Ĩ, ומה×Ēורה אפ׊ר לסמוך ×ĸל החזקו×Ē. יש לה×ĸיר שבש"ץ ישנם שני מושגים שונים שלשניהם הגמרא קורא×Ē ×—×–×§×”, א×ĸ"פ שהבדל גדול יש ביניהן. החזקה הראשונה היא חזקה דמ×ĸיקרא. ונביא לכך מספר דוגמאו×Ē.
אדם שחט בהמה, ואינו יוד×ĸ אם שחט כדין. ישנן חמש הלכו×Ē ×‘×Š×—×™×˜×” ׊×Ļריכו×Ē ×œ×”×™×ĸשו×Ē ×›×“×™×Ÿ: שהייה - לשחוט בלא הפסק, דרסה - למשוך א×Ē ×”×Ą×›×™×Ÿ ולא ללחו×Ĩ או×Ēה כלפי מטה, חלדה - לא לכסו×Ē ××Ē ×”×Ą×›×™×Ÿ מ×Ēח×Ē ×”×ĸור אלא לשחוט כשהסכין מגולה, הגרמה - לא ל×Ļא×Ē ×—×•×Ĩ מהמקום, ×ĸיקור - לפי אחד מהפירושים הכוונה היא שלא ×Ēהא הסכין פגומה, אם חסר בסכין אנו מניחים שהקנה והוש×Ē × ×›× ×Ą×• ב×Ēוך הפגימה, וכשמשך הסכין נקר×ĸו ולא נח×Ēכו.
אם אדם מס×Ēפק באח×Ē ×ž×”×œ×›×•×Ē ××œ×•, ×Ļריך להניח שהיא אסורה ונשארה בחזק×Ē ××™×Ą×•×¨, משום שלפני השחיטה הי×Ēה אסורה באכילה.
האם יש הגיון בחזקה זו? ודאי שלא! ה×ĸובדה שהיה אסור לאוכלה בחייה ודאי אינה הוכחה לכך שהי×Ēה שהייה או דריסה.
החזקה אינה בנויה ×ĸל הוכחה או סברא, אלא ה×Ēורה × ×Ēנה לנו הדרכה איך לנהוג כשיש לנו ץפק, ההדרכה היא לה×Ēייחס לבהמה כפי שהיה דינה ×ĸד ×ĸכשיו.
דוגמא נוספ×Ē ×œ×›×š, אדם זרק גט ץפק אם יו×Ēר קרוב לו או יו×Ēר קרוב לה הדין הוא שהיא לא מגורש×Ē ×ž×Š×•× שהולכים אחר חזק×Ē ××Š×Ē ××™×Š. ודאי שה×ĸובדה שהי×Ēה נשואה קודם אינה הוכחה לכך שהגט נזרק יו×Ēר קרוב לב×ĸל, אלא יש כאן הדרכה של ה×Ēורה ללכ×Ē ××—×¨ החזקה.
×ĸוד דוגמא לכך נמ×Ļא×Ē ×‘×ž×Ą×›×Ēנו. שני שבילים שאחד מהם טהור ואחד טמא ואיננו יוד×ĸים איזה מהם הטהור ואיזה הטמא. אם הלך אדם באחד מהם, אנו אומרים לו שמכיוון שהיה לפני כן טהור, גם ×ĸכשיו הוא טהור. ודאי אין כאן סברא.
י×Ēירה מזא×Ē, אם לאחר מכן ילך אדם אחר בשביל השני (ולא יבוא לשאול רב בב×Ē ××—×Ē ×ĸם השני) אנו נאמר לו שגם הוא טהור. לו הי×Ēה סברא בכך, הרי שלאחר שהלך הראשון כבר × ×Ēגלה לנו שהשביל ההוא הטהור והשני הטמא, וכשילך האדם השני בשביל השני נטמא או×Ēו.
סוג שני של חזקה הוא חזקה שהיא סברא. למשל, חזקה אין אדם פור×ĸ ×Ēוך זמנו וכן אין אדם מ×ĸיז פניו בפני ב×ĸל חובו.
הר"ן כ×Ēב שמה×Ēורה מספיק בדיקה ובי×ĸור בלי ביטול, ואם בדק ובפסח מ×Ļא בכל זא×Ē ×—×ž×Ĩ אינו ×ĸובר ×ĸליו למפר×ĸ משום שה×Ēורה סמכה ×ĸל החזקו×Ē.
כוונ×Ēו היא לחזקה שהיא סברא. אדם שבדק א×Ē ×‘×™×Ēו, סברא היא שאין בבי×Ēו חמ×Ĩ, וכמו שבטרפו×Ē ×Ą×ž×›×” ×Ēורה ×ĸל החזקו×Ē, ולא ה×Ļריכה או×Ēו לפ×Ēוח ולבדוק כל בהמה אם היא טריפה, ורק רבנן ה×Ļריכו לבדוק א×Ē ×”×¨×™××” משום ׊מ×Ļוי ׊ם טריפה, כך ל×ĸניין פסח אפ׊ר לסמוך ×ĸל כך שאין ×ĸוד חמ×Ĩ לאחר הבדיקה. מהמשך דבריו נראה שביאר באופן אחר, ונ×ĸמוד ×ĸל כך בהמשך, אך קודם נבאר הבנה זו.
המשך בשי×ĸור הבא - הסבר הר"ן בשיט×Ē ×¨×Š"י.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il