ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
המסורת כופה אותנו לספור לקראת משהו, לעבר מטרה והישג. עם זאת, במציאות, ספירת העומר איננה רק ספירה של הזמן לקראת משהו אלא גם ספירה של הימים הרחק ממשהו. הספירה משקפת התרחקות - גם בזיכרון וגם בזמן ממשי - מהאירועים הנסיים הגדולים של יציאת מצרים.
הרגעים הגדולים שבני ישראל חוו בים סוף, רגעים של אמונה וביטחון בקב"ה ובמשה עבדו, התפוגגו עם הזמן שחלף ועם החוויות והאתגרים החדשים שבאו כשבני ישראל נכנסו למדבר סיני. ככל שבני ישראל התרחקו במקום ובעיקר בזמן מהנסים של יציאתם מעבדות לחירות, כן גבר המרמור והמרי שלהם נגד הקב"ה ומשה.
הזמן החולף מעמעם את הזיכרון ומחליש את כוח ההיזכרות. העבר נקבר במרוץ ובציפייה לעתיד על כל הטוב שבו. טבעם של בני האדם הוא לספור לקראת העתיד, ונדיר מאוד שהם מביטים לאחור. ספירת העומר מקובעת היטב בתודעה שלנו כציפייה לחג השבועות ולא כזיכרון לחג הפסח.
אנחנו עדים לתופעה הזאת בתחומים רבים בחיים. נסעתי במונית לא מזמן, ונהג המונית, טיפוס ידידותי ודברן, סיפר שהוא גר ברחוב מסוים בירושלים. הרחוב נקרא על שם אחד מחברי המחתרות היהודיות מלפני קום המדינה, חבר מחתרת שהבריטים העלו לגרדום לפני שהם סולקו מהארץ. נהג המונית התלונן שרוב הילדים שגרים ברחוב לא יודעים מי האיש שעל שמו קרוי הרחוב שלהם או מה החשיבות ההיסטורית והרגשית שלו.
לא מלמדים אותם על המאבק להקמת המדינה היהודית בארץ ישראל לפני עשרות שנים ספורות בלבד. לא מספרים להם על האירועים ועל הלקחים מהעבר בבית הספר או בבית. רק המצב הנוכחי והפוטנציאל לעתיד טוב יותר מושכים את תשומת הלב ומעוררים שיחה.
כך בתוך שנים ספורות, האמונה, ההקרבה ואפילו העובדות של העבר הקרוב נשכחות ונזנחות. אנחנו סופרים קדימה, לעבר יום העצמאות הבא, אבל האירועים שהובילו ליום העצמאות הראשון הפכו לזיכרון עמום של דורות נמוגים. בתכונה האנושית הטבעית, ספירת הזמן היא תמיד קדימה, ולכן היא חייבת למחוק את העבר ואת אירועיו וסיפוריו. ספירת הזמן החולף היא תמיד חרב פיפיות – צפייה לעתיד תוך עמעום זיכרון העבר.
כדי לפעול נגד הנטייה האנושית הזאת, הקב"ה מתחיל את ההתגלות בהר סיני בהצגת עצמו, כביכול, במילים "אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים". זאת הייתה אמורה להיות קריאת השכמה, טלטול לזיכרון הקיבוצי שלנו.
הקב"ה מזכיר לנו, כשאנחנו סופרים לקראת היום הגדול של מתן תורה לעם ישראל, שאנחנו צריכים גם לספור לאחור, כביכול, לרענן בזיכרון שלנו את אירועים הנסיים של העבר, יציאת מצרים וגאולת ישראל בים סוף.
התורה מדגישה שוב ושוב את זיכרון יציאת מצרים. יציאת מצרים מוזכרת בקידוש בשבתות ובחגים. היא צצה בכל אירוע ובכל מצווה בתורה ובחיים היהודיים. היא קיבלה מעמד של אזכור זיכרון קבוע ויומיומי בקיום שלנו ובתכלית חיינו.
ככל שהזמן חולף ואנחנו מביטים קדימה אל הגאולה העתידה לבוא, התורה מזכירה לנו שהאירועים המופלאים שמלווים את הגאולה השלמה שלנו יהיו דומים באופיים לאלה של יציאת מצרים. כשאנחנו סופרים את הימים קדימה, עלינו לספור גם את הימים לאחור ולהפיח חיים בעבר, על מנת שנוכל להבטיח את הצלחת העתיד. גם זה היבט חשוב של ספירת העומר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
