ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אלון בן איריס
כב אָמַר הַכּוּזָרִי: זוֹ מַדְרֵגַת הַקָּצֶה, אֵין אַחֲרֶיהָ אֶלָּא מַדְרֵגַת הַמַּלְאָכִים. וּבְצֶדֶק מְקַוִּים לַנְּבוּאָה בִּכְמוֹ זֹאת הַדְּבֵקוּת, כֹּל שֶׁכֵּן עִם הִמָּצֵא הַשְּׁכִינָה. וּכְמוֹ זֹאת תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר אֵין צֹרֶך עִמָּהּ לִפְרִישׁוּת וּלְהִתְבּוֹדְדוּת. וַאֲנִי רוֹצֶה מִמְּךָ עַתָּה קְצָת תְּשׁוּבָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ אֶצְלְךָ בְּעִנְיַן הַקָּרָאִים, כִּי אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מִשְׁתַּדְּלִים בַּעֲבוֹדָה יוֹתֵר מֵהָרַבָּנִיִּים, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ טַעֲנוֹתֵיהֶם וְהֵן יוֹתֵר מַכְרִיעוֹת וְיוֹתֵר מַתְאִימוֹת לִכְתוּבֵי הַתּוֹרָה.
כג אָמַר הֶחָבֵר: הֲלֹא הִקְדַּמְנוּ בְּאָמְרֵנוּ כִּי הַהִתְחַכְּמוּת וְהַסְּבָרָה וְהַהַשְׁעָרָה בַּתּוֹרָה אֵינָן מְבִיאוֹת אֶל רְצוֹן ה'. שֶׁאִם לֹא כֵן, הֲרֵי בַּעֲלֵי הַשְּׁנִיּוּת וּבַעֲלֵי הַקַּדְמוּת וּבַעֲלֵי הָרוּחָנִיּוֹת וְהַמִּתְבּוֹדְדִים בֶּהָרִים וְשׁוֹרְפֵי בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ, כֻּלָּם מִשְׁתַּדְּלִים לְהִתְקָרֵב אֶל אֱלֹהִים, וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין מִתְקָרְבִים אֶל אֱלֹהִים אֶלָּא בְּמִצְווֹת אֱלֹהִים עַצְמָן, לְפִי שֶׁהוּא יִתְעַלֶּה יוֹדֵעַ שִׁעוּרָן וְקִצְבָן וּזְמַנֵּיהֶן וּמְקוֹמוֹתֵיהֶן וּמַה שֶּׁשַּׁיָּך לְאֵלֶּה הַחוֹבוֹת אֲשֶׁר בְּהַשְׁלָמָתָן יִהְיֶה הָרָצוֹן וְהַדְּבֵקוּת בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, אֲשֶׁר אָמַר בְּכֹל מְלָאכָה מִמֶּנּוּ: "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן", "וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת", "וַיַּעַשׂ יְרִיעוֹת", וּבְכֹל אַחַת מֵהֶן: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה", רוֹצֶה לוֹמַר: בְּלֹא תּוֹסֶפֶת וּבְלֹא חֶסְרוֹן. וְאֵין בְּדָבָר מֵאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים מַה שֶּׁתּוֹאֵם לִשְׂכָלֵינוּ וְהֶקֵּשֵׁינוּ. וְחָתַם אוֹתָם בְּמַאֲמַר "וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶך אוֹתָם משֶׁה". וְנִסְמְכָה לְהַשְׁלָמָתָם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁלְמוּ שְׁנֵי הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר הֵם עַמּוּדֵי הַתּוֹרָה, הָרִאשׁוֹן בָּהֶם שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה מֵאֵת ה', וְהַשֵּׁנִי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לָהּ הַקָּהָל בְּלֵב שָׁלֵם. וּכְבָר הָיָה הַמִּשְׁכָּן מִצִּוּוּי ה', וְהָיָה מַעֲשֵׂהוּ מֵאֵת כֹּל הַקָּהָל, כְּאָמְרוֹ: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", בְּתַכְלִית הַשְּׁקִידָה וְהָרָצוֹן, וּלְפִיכָך הִתְחַיְּבָה הַשְׁלָמַת הַתּוֹצָאָה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
___________________________
בזמן ההוא המאושר – כשבית המקדש על מכונו. והם סגולתם – הסגולה האלוהית עברה מהאבות דווקא אליהם. בעלי השניות – המאמינים בכמה אלוהות.
ביאורים
כפי שכבר הזכרנו, המאמר השלישי מתחלק לשני חלקים – החלק הראשון עוסק בעבודת האלוהים של החסיד. החלק השני עוסק בהתמודדות עם כת הקראים. הקשר בין שני החלקים הללו מבצבץ כל העת מבין השיטין של המאמר. העיקרון הוא שעובד האלוהים אינו פרוש. הדרכת התורה מצווה עלינו לחיות כל חיינו באיזון בין האהבה, היראה והשמחה. היחס לעולם הזה הוא חיובי ודרכו ניתן לעבוד את הבורא. כל האמירות הללו בעצם מקדימות תרופה למכה. הטענה ששוטח מלך הכוזרים בפסקה זו מעמידה, כביכול, את החבר ואת הדרך שהוא מייצג באור פחות חיובי מן הקראים. על פניו, נראה שהקראים משקיעים בעבודתם הרבה יותר מן 'הרבניים', כלומר ממי שמאמינים גם בתורה שבעל פה. נראה שדרכם גם מעניקה מקום יותר משמעותי לתורה שבכתב. הם הרי מבקשים לבצע בדיוק את מה שכתוב בפסוקים, ללא שינוי המשמעות הנראית. טרם יתמודד החבר עם כל טענה באופן מפורט וענייני, הוא מקדים את הכלל המלווה אותנו בכל תהליך הלימוד על דרכה של היהדות: החמרה, פרישות וסיגוף אינם מבטאים בהכרח את רצון ה'. מה שקובע בעבודת האל הוא לא מה נראה לאדם אלא מהו הציווי האלוהי. לכן, גם אם למשל נראה למישהו שהתבודדות בהרים ופרישה מהחברה גורמים לו תחושת קרבת אלוהים גדולה יותר, אין זה אומר בהכרח שהוא אכן קרוב במעשיו לאלוהים. אכילת אוכל משובח ושירה מתוך שמחה בסעודת שבת מקרבת את האדם לרצון ה' לאין ערוך, הרבה יותר מכל מעשה פרישות. גם השראת השכינה במשכן נבעה מעיקרון זה – מצד אחד ציווי אלוהי מדויק ומפורט, ומצד שני יישום וקבלת הציווי מצד עם ישראל.
הרחבות
* רקע היסטורי על הקראים
כת הקראים היא כת יהודית שנוצרה בזמן הגאונים. מייסד הכת היה ענן בן דוד. על-פי המסורת שבידינו הוא הקים את הכת בעקבות כעס על הגאונים שהסמיכו את אחיו הצעיר למשרת הנשיאות במקומו.
הקראים נקראים כך בשל עיסוקם במקרא באופן בלעדי ואי קבלתם את התורה שבעל-פה. חכמים רבים כינו אותם בשם 'צדוקים' בשל הדמיון הרב ביניהם [ראה: הראב"ד בספר הקבלה, הוצאת גייבויער, 64-68, ראב"ע בפירושו על התורה, ויקרא ג, ט; כג, יז].
רבי דוד ניטו היה אחד המתנגדים החריפים לשבתאות ולקראות. כנגדם הוא כתב את ספרו המפורסם 'מטה דן', או בשמו הנוסף 'כוזרי שני'. בספרו זה הוא בא "להכות על קודקוד הקראים תלמידי ענן ושאול, לדון אותם במלקות ברצועת האמת והסברא" [הקדמת ה'כוזרי שני'] בספר הוא מוכיח את אמיתת התורה שבעל-פה ואת נחיצותה. בהקדמה לספרו הוא מסביר את הצורך בכתיבת ספר נוסף בעניין משום שספר הכוזרי של ריה"ל "כל מגמתו... הוא להוכיח אמיתת התורה שבכתב בפרט, ועל תורה שבעל פה לא דיבר אלא דרך כלל" [שער הספר].
שאלות לדיון
החבר מתאר את ישראל 'בעלי טבע של צניעות'. למה הצניעות כל כך מאפיינת, האם ההליכה בשרוול ארוך 'עושה' את האדם?
מה הטעם לדיוק בפרטי המצוות, לפי החבר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
