ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
נב אָמַר הֶחָבֵר: הַאִם הָיָה זֶה קַל עָלֶיךָ בִּבְרִיאַת הַשֶּׁמֶשׁ?
נג אָמַר הַכּוּזָרִי: כֵּן, מִפְּנֵי עֹצֶם רְשָׁמֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרֵי אֱלֹהִים הַסִּבָּה בַּהֲוָיָה, וּבָהּ וּבִגְלָלָהּ יִסְתַּדְּרוּ הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם וּפִרְקֵי הַשָּׁנָה, וְיִתְהַוּוּ הַמַּחְצָבִים וְהַצְּמָחִים וּבַעֲלֵי הַחַיִּים, וּבְאוֹרָהּ הַבָּהִיר יִהְיוּ הָרְאִיָּה וְהַגְּוָנִים הַנִּרְאִים, וְאֵיך לֹא תִּהְיֶה בְּרִיאָתָהּ תִּפְאֶרֶת לְבוֹרְאָהּ אֵצֶל הַמְדַבְּרִים?
נד אָמַר הֶחָבֵר: הַאִם אֵין אוֹר הַשְּׂכָלִים יוֹתֵר עָדִין וְנַעֲלֶה מֵאוֹר הָרְאוּת? וְהַאִם לֹא הָיוּ יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל בְּעִוָּרוֹן וּבִכְפִירָה קֹדֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, זוּלַת הַיְחִידִים אֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּם? הָיְתָה מֵהֶם כַּת שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵין בּוֹרֵא, יְתֵרָה מִזּוֹ, שֶׁאֵין חֵלֶק מִן הָעוֹלָם יוֹתֵר רָאוּי לִהְיוֹת נִבְרָא מִלִּהְיוֹת בּוֹרֵא, וְהַכֹּל קַדְמוֹן. וְכַת אוֹמְרִים שֶׁהַגַּלְגַּל הוּא הַקַּדְמוֹן וּבוֹרֵא הַכֹּל, וְעוֹבְדִים אוֹתוֹ. וְכַת טוֹעֲנִים שֶׁהָאֵשׁ הִיא עַצְמוּת הָאוֹר וְהַפְּעֻלּוֹת הַחֲזָקוֹת וְהַמֻּפְלָאוֹת, וְהִיא אֲשֶׁר רָאוּי שֶׁתֵּעָבֵד, וְשֶׁהַנֶּפֶשׁ הִיא אֵשׁ. וְכַת עוֹבְדִים זוּלַת אֵלֶּה, כַּשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים וְצוּרוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים נִתְלוֹת בְּצוּרוֹת הַגַּלְגַּל. וְכַת עוֹבְדִים מַלְכֵיהֶם אוֹ חַכְמֵיהֶם. וְכֻלָּם מַסְכִּימִים שֶׁאֵין נִרְאֶה בָּעוֹלָם רשֶׁם וּפֹעַל יוֹצֵא מִן הַמִּנְהָג וְהַטֶּבַע, עַד שֶׁהַמִּתְפַּלְסְפִים אֲשֶׁר עִיּוּנָם דַּק וְדַעְתָּם זַכָּה וְהוֹדוּ בְּסִבָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לִשְׁאָר הַדְּבָרִים וְאֵין כְּמוֹתָהּ, סָבְרוּ בְּהֶקֵּשָׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהּ רשֶׁם בָּעוֹלָם, וּבִמְיֻחָד בַּפְּרָטִים, שֶׁמַּעֲלִים אוֹתוֹ וּמְרוֹמְמִים אוֹתוֹ מִידִיעָתָם, קַל וָחֹמֶר מִשֶּׁיְּחַדֵּשׁ בָּהֶם חִדּוּשׁ. עַד שֶׁהִזְדַּכֵּך הַקָּהָל הַהוּא שֶׁהָיָה רָאוּי לְחוּל הָאוֹר עָלָיו וַעֲשׂוֹת הַמּוֹפְתִים לוֹ וְשַׁנּוֹת מִנְהֲגֵי הַטֶּבַע, וְנִרְאָה עַיִן בְּעַיִן כִּי יֵשׁ לָעוֹלָם מוֹשֵׁל וְשׁוֹמֵר וּמְנַהֵל, יוֹדֵעַ הַגָּדוֹל וְהַקָּטֹן וְגוֹמֵל עַל הַטּוֹב וְעַל הָרַע. וְהֵחֵלָּה הַיְשָׁרָה לַלְּבָבוֹת, וְכֹל מִי שֶׁבָּא אַחֲרֶיהָ לֹא יוּכַל לָצֵאת מֵעִקָּרֶיהָ, עַד שֶׁשָּׁבוּ הַיוֹם כֹּל בָּאֵי עוֹלָם לִהְיוֹת מוֹדִים בַּקַּדְמוּת לָאֵל וּבַחִדּוּשׁ לָעוֹלָם, וּמוֹפְתָם עַל זֶה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה לָהֶם וּמַה שֶּׁעָבַר עֲלֵיהֶם.
נה אָמַר הַכּוּזָרִי: אָכֵן זֶה פְּאֵר גָּדוֹל, וּבֵאוּר שׁוֹבֵה לֵב, וּבְצֶדֶק נֶאֱמַר: "לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם", "וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה", וְ"לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת".
נו אָמַר הֶחָבֵר: הֲלֹא רָאִיתָ אֵיך פָּתַח דָּוִד בְּשֶׁבַח הַתּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הִקְדִּים אֵת תֵּאוּר הַשֶׁמֶשׁ בַּמִּזְמוֹר "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל", וְתֵאֵר הֶקֵּף אוֹרָהּ וְזַכּוּת גַּרְמָהּ וְישֶׁר דַּרְכָּהּ וִיפִי מַרְאֶהָ, וְסָמַך לָזֶה אָמְרוֹ: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ", וּמַה שֶּׁבָּא אַחֲרָיו, כְּאִלּוּ הוּא אוֹמֵר: אַל תִּתְפַּלְּאוּ עַל הַתֵּאוּרִים הָאֵלֶּה, כִּי הַתּוֹרָה יוֹתֵר גְּלוּיָה וּבְהִירָה וּמְפֻרְסֶמֶת וְנַעֲלָה וּמוֹעִילָה. וְלוּלֵא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה. וְעוֹד, כִּי לֹא נִתְּנָה לָהֶם מַעֲלָה בִּגְלַל משֶׁה, אֶלָּא נִתְּנָה לְמשֶׁה מַעֲלָה בִּגְלָלָם, כִּי הָאַהֲבָה אָמְנָם הָיְתָה בַּהֲמוֹן זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבָחַר בְּמשֶׁה לְהַגִּיעַ הַטּוֹב אֲלֵיהֶם עַל יָדוֹ. וַאֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ נִקְרָאִים אֻמַּת משֶׁה, אֶלָּא אֻמַּת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "עַם ה'" וְ"עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם".
___________________________
חרג – הגזים. מחלה המליצה – מליצה מופרזת. בבריאת השמש – אילו ה' היה מתפאר בשמש היה זה מתקבל בעיניך. עצם רשמיה – גודל השפעתה. הסיבה בהויה – גורמת לקיום העולם. המדברים – בני האדם. אור השכלים – גילוי השכינה המופשט. הגלגל – גלגל הכוכבים והמזלות. שהנפש – נשמת האדם. צורות בעלי חיים וכו' – צורות של שנים עשר המזלות לדוגמה טלה, שור, תאומים. הקהל ההוא – האומה הישראלית. אחריה – אחרי ישרות הלב שהתבררה בעולם. גרמה – עָצְמָה. האהבה – אהבת ה' לעם ישראל.
ביאורים
ההמון רגיל להתפעל יותר מחומריות מאשר מרוחניות. עולם הטבע מרשים ביופיו ובתועלת שניתן להפיק ממנו. יש בו 'רווחים' מידיים ומוחשיים, ניתן למשש אותו ולחוות אותו בבירור ובחוזקה. עולם הרוח לעומתו, נראה קצת תלוש, 'אוורירי' וחסר יציבות של ממש. אין בו עוצמה הניכרת לעין, המציאות שלו מעורפלת ולא בהירה, והתרומה שלו לחיים שלנו לא תמיד ברורה. החבר מחולל כאן מהפך בתפיסה המקובלת, ובא להורות לנו שההיפך הגמור הוא הנכון. הרוח הרבה יותר משמעותית ומהותית לכל אחד מאיתנו, מאשר הטבע העוצמתי. החומר אמנם מעניק לנו כוחות וכלים אדירים, אבל אין בו שום תוכן. אם לאדם אין מטרה לחיים, או שיש לו מטרה שגויה, אז כל העושר והנחת הגשמי מאבדים את ערכם. החיים מקבלים משמעות רק כשהאדם יודע בבירור מהי התכלית שלו בעולם, לאן הוא צריך לשאוף, איך להכריע בהתלבטויות חשובות, כיצד לקבוע סדר עדיפויות, האם הוא יכול לתקן את מידותיו. התרומה של עם ישראל לעולם, היא בעיקר לא חומרית אלא רוחנית. אנחנו גאלנו את האנושות מהחושך ומהבלבול הרוחני שהיא הייתה שקועה בו, והראינו לה את הדרך הישרה לאמונה בא-ל אחד, למוסר וליושר. ההשפעה שלנו על העולם, היא לאו דווקא מצד המעשים והצדקות של האנשים הפרטיים שמרכיבים את עם ישראל, אלא דווקא מההיסטוריה הלאומית שמשותפת לכולנו, ואיננה פרי בחירה של אף אחד. היום כולם מכירים בא-ל אחד שמשגיח על כל התחומים ועל כל הפרטים שבעולם, רק מכוח הניסים שקרו לעם ישראל, שהוכיחו זאת בצורה חד-משמעית. המטרה של התורה היא להורות לעם ישראל את הדרך למלא את ייעודו, כי העיקר הוא עם ישראל ולא התורה. גם התפקיד של הצדיקים, כמו של משה רבנו, הם לשרת את העם, ולא להיפך. ה' בחר בעם שלם, שכולל גם אנשים פשוטים וגם רשעים, והוא נתן להם תורה בהר סיני, וגם שתל בתוכם נשמות מיוחדות של צדיקים גדולים לאורך הדורות, כדי שהם ינהיגו את העם לאור התורה ויכוונו אותו למלא את תפקידו.
הרחבות
1. מי קדם – ישראל או התורה?
וְלוּלֵא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה. כבר במדרש מופיע שלמרות שהתורה קדמה לעולם, מחשבתן של ישראל קדמה לכול [מדרש רבה, בראשית, פרשה א' פסקה ד; ילקוט שמעוני במדבר, פרק כג, רמז תשסו], לפי נוסח ישן בתנא דבי אליהו "אלמלא ישראל אין תורה" [תנא דבי אליהו רבה, יח]. זוהי ממש לשון ריה"ל. בעל הקול יהודה מבאר שייתכן שבגלל שמחשבתן של ישראל קדמה לכול, קרא להם בפסוק 'בני בכורי ישראל'. דברים דומים כותב בעל האור החיים הקדוש: "להפר בריתי איתם... גם ירצה על התורה שנקראת ברית שאם אין ישראל, התורה שנתן ה' להם והיא אתם עמם הופרה" (התורה מכונה ברית, וכוונת הפסוק 'להפר בריתי איתם' היא שאם יכלו ישראל, התורה תופר יחד איתם) [ויקרא כו, מד] (וראה גם בספר משך חכמה בפירושו על טיעוני משה לאחר חטא העגל).
2. מעלת משה מכח ישראל
וְעוֹד, כִּי לֹא נִתְּנָה לָהֶם מַעֲלָה בִּגְלַל משֶׁה, אֶלָּא נִתְּנָה לְמשֶׁה מַעֲלָה בִּגְלָלָם. ריה"ל מסביר שמשה יכול להגיע לנבואה רק מכוח ההתרוממות של נשמת כלל ישראל. הילקוט שמעוני מוסיף שגם שאר הנביאים, לא נתנבאו אלא מכוחם של כל ישראל. שאם לא היו העם ראויים, לא היו הנביאים הללו מתנבאים [ילקוט שמעוני ירמיהו, פרק מב, רמז שכט, ועיין שם].
שאלות לדיון
מדוע לא מקבל הכוזרי את האמירה שיהיה האלוה מתפאר בבשר ודם?
מה בדיוק עונה החבר? מהו הפאר שהאלוה מתפאר בו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
