ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
פט אָמַר הֶחָבֵר: חָלִילָה לַה' מִן הַשֶּׁקֶר וּמִמַּה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַכְחִישׁוֹ וְשָׂמוֹ שֶׁקֶר. וְהָרִאשׁוֹן מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הוּא הַצִּוּוּי בְּהַאֲמָנַת הָאֱלֹהוּת, וְהַשֵּׁנִי מִן הַדִּבְּרוֹת הוּא הָאַזְהָרָה מִלְּקַבֵּל אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה' יִתְעַלֶּה וּמִלְּשַׁתֵּף עִמּוֹ, וְהָאַזְהָרָה מִן הַהַשְׁוָאָה וְהַהַמְשָׁלָה וְהַדִּמּוּי, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, מִן הַהַגְשָׁמָה. וְאֵיך לֹא נְרוֹמְמֵהוּ מִן הַהַגְשָׁמָה, וַאֲנַחְנוּ מְרוֹמְמִים מִמֶּנָּה רַבִּים מִבְּרוּאָיו, כַּנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת, אֲשֶׁר הִיא הָאָדָם בֶּאֱמֶת. כִּי הִנֵּה אֲשֶׁר יְדַבֵּר עִמָּנוּ מִמּשֶׁה וְיַשְׂכִּיל וְיַנְהִיג, אֵינוֹ לְשׁוֹנוֹ וְלֹא לִבּוֹ וְלֹא מֹחוֹ, אֶלָּא אֵלֶּה כֵּלִים לְמשֶׁה, וּמשֶׁה נֶפֶשׁ מְדַבֶּרֶת מַכֶּרֶת, אֵינָהּ גּוּף, וְאֵינָהּ מֻגְבֶּלֶת בְּמָקוֹם, וְלֹא יֵצַר לָהּ מָקוֹם, וְאֵינָהּ צָרָה מִשֶּׁיֻּשְּׂגוּ בָּה צוּרוֹת כָּל הַנִּבְרָאִים, וּלְפִיכָך אָנוּ מְתָאֲרִים אוֹתָהּ בִּתְאָרִים מַלְאָכִיִּים רוּחָנִיִּים. קַל וָחֹמֶר לְבוֹרֵא הַכֹּל. וְעָלֵינוּ לֹא לִדְחוֹת אֵת מַה שֶּׁנִּמְסַר מִן הַמַּעֲמָד הַהוּא, וְנֹאמַר שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיך נִגְשַׁם הָעִנְיָן עַד שֶׁנַּעֲשָׂה דִּבּוּר וְהִכָּה בְּאָזְנֵינוּ, וְלֹא מַה שֶּׁהִמְצִיא לוֹ יִתְעַלֶּה מִמַּה שֶּׁלֹּא הָיָה נִמְצָא, וְלֹא מַה שֶּׁהֶעֱבִיד לוֹ מִן הַנִּמְצָאוֹת, כִּי לֹא תִּפָּלֵא מִמֶּנּוּ יְכֹלֶת. כְּמוֹ שֶׁנֹּאמַר שֶׁהוּא יִתְעַלֶּה בָּרָא שְׁנֵי הַלּוּחוֹת וְׂכָתַב עֲלֵיהֶם כְּתָב חָרוּת, כְּמוֹ שֶׁבָּרָא הַשָּׁמַיִם וְהַכּוֹכָבִים בִּרְצוֹנוֹ בִּלְבַד. רָצָה ה' יִתְעַלֶּה, וְנִתְהַוָּה גֶּשֶׁם בַּשִּׁעוּר אֲשֶׁר רָצָה וּבַתְּכוּנָה אֲשֶׁר רָצָה, וְנֶחֱרַת בּוֹ הַכְּתָב בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֹּאמַר שֶׁהוּא בָּקַע הַיָּם וַעֲשָׂאוֹ לְחוֹמוֹת עוֹמְדוֹת מִימִין הָעָם וּמִשְּׂמֹאלָם, וּמְסִלּוֹת מְסֻדָּרוֹת וּרְחָבוֹת וְקַרְקַע יְשָׁרָה, הוֹלְכִים בָּהּ מִבְּלִי מַאֲמָץ וּמִבְּלִי עִכּוּב, וְאוֹתָהּ הַבְּקִיעָה וְהַבְּנִיָּה וְהַהַתְקָנָה מְיֻחֶסֶת אֵלָיו יִתְעַלֶּה, לֹא הִצְטָרֵך בָּהּ לִכְלִי וּלְאֶמְצָעִים כְּמוֹ שֶׁצָּרִיך בְּמַעֲשֵׂה הַבְּרוּאִים, כִּי הַמַּיִם עָמְדוּ בְּמִצְוָתוֹ וְנִצְטַיְּרוּ בִּרְצוֹנוֹ — כָּך מִצְטַיֵּר הָאֲוִיר הַמַּגִּיעַ אֶל אֹזֶן הַנָּבִיא בְּצוּרוֹת הַמִּלִּים הַמּוֹרוֹת עַל הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר רוֹצֶה ה' שֶׁיִּשְׁמָעֵם הַנָּבִיא וְהַקָּהָל.
צ אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה הֶסְבֵּר מַסְפִּיק.
צא אָמַר הֶחָבֵר: וְאֵינִי גּוֹזֵר שֶׁהָיָה הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁתֵּאַרְתִּי, וְאוּלַי הָיָה בְּדֶרֶך יוֹתֵר עֲמֻקָּה מִמַּה שֶּׁאֲנִי מְדַמֶּה. אֲבָל הָעוֹלֶה מִזֶּה, שֶׁהִתְאַמֵּת אֵצֶל מִי שֶׁרָאָה הַמַּעֲמָדוֹת, שֶׁהַדָּבָר מֵאֵת הַבּוֹרֵא לְלֹא אֶמְצָעִי, הֱיוֹת שֶׁהֵם דּוֹמִים לַהַמְצָאָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה, וְהֻשְּׂגָה לַנְּפָשׁוֹת הָאֱמוּנָה בַּמִּצְוָה הַכְּרוּכָה בָּהֶם, עִם הָאֱמוּנָה שֶׁהָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ, וְשֶׁהוּא כָּכָה בְּרָאוֹ כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים שֶׁהוּא הִמְצִיא הַלּוּחוֹת וְהַמָּן וְזוּלָתָם, וְיָסוּרוּ מִלֵּב הַמַּאֲמִין סְפֵקוֹת הַפִילוֹסוֹפִים וּבַעֲלֵי הַקַּדְמוּת.
___________________________
וגם לכם יש הצדקה – המלך סבור שכיוון ששמענו דיבור מה' אנו מגשימים את הבורא, על אף שאין הדבר הגיוני שלאלוהים יש גוף. כנפש המדברת – נשמת האדם. ולא יצר לה מקום – המקום שבו הנשמה שורה אינו נעשה צר מחמתה. ואינה צרה משישגו בה צורות – יש לה יכולת להכיר בחכמתה את כל הנבראים. מתארים אותה – את הנשמה. קל וחומר – שאיננו מגשימים לה' בורא את הכול. מה שהמציא – החומר של הלוחות. מה שהעביד – בכתיבתו על הלוחות. גשם – עצם גשמי. בשיעור – במידה. במעשה הברואים – הברואים משתמשים בכלים ובאמצעים. נצטירו – קיבלו את צורתם כחומה. ואיני גוזר – איני קובע בבירור. העולה מזה – המסקנה. ככה בראו – בדרך נס, יש מאין.
ביאורים
בפתיחת דבריו עומד ריה"ל על יסוד עמוק וחשוב שהוזכר כבר קודם לכן. המלך מקשה על החבר כי אמנם לא ניתן יהיה להכחיש את העובדה שעם ישראל כולו היה עֵד להתגלות האלוהית, שהרי התגלות זו לא הייתה לאחד מהם בלבד אלא לעם ישראל כולו. אולם, הוא ממשיך וטוען, שקשה יהיה שלא לקבל את טענת המתנגדים לעם ישראל בכך שהם מגשימים את האל. הגשמתו מתבטאת בתיאור ההתגלות האלוהית בראייה ושמיעה. החבר דוחה מיד את דבריו של המלך בטענה יסודית: לא ייתכן שנאמין בדבר שמתברר כשקרי מבחינה שכלית. זהו חידוש גדול שכן ישנם כאלה הטוענים שאמונה היא דווקא במה שמתנגד לתפיסה השכלית של האדם. השכל והאמונה כשניים המתנגדים זה לזה. ריה"ל לא מקבל את ההנחה הזאת וטוען לעומתה שדבר המתנגד להיגיון מתנגד גם לתפיסת האמונה העברית. הנחה זאת נובעת מן העובדה שגם העולם וגם האמונה נובעים שניהם משורש אחד. דרך העיקרון הזה פונה ריה"ל להסביר את ההיגיון שיש בתיאור המוחשי של התגלות האל. ראשית מוכיח ריה"ל כי כבר בתורה ישנה התנגדות מוחלטת לרעיון ההגשמה. כבר בתחילת מעמד הר סיני ישנו איסור חד-משמעי להתרחק מכל גילוי של הגשמה. ההוכחה השנייה היא לוגית – הגיונית. ההוכחה מן התורה ברורה ומובנת. ההוכחה השנייה, מן ההיגיון, טוענת שאנו מעניקים חשיבות רבה יותר לדברים המופשטים מאשר לדברים הגשמיים. אהבה למשל, איננה דבר שניתן למשש או לראות, ובכל זאת אנו מייחסים לה משמעות גדולה בחיינו. דברים אלה נכונים גם בנוגע לאמונה: לא ייתכן שאותה אמונה המעמידה במרכזה דברים מופשטים כגון הנשמה והדיבור, תגשים את מקור כל הגילויים האחרים – האלוהים.
הרחבות
1. אנכי ה' אלהיך
וְהָרִאשׁוֹן מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הוּא הַצִּוּוּי בְּהַאֲמָנַת הָאֱלֹהוּת. כמו ריה"ל, ישנם ראשונים נוספים הסוברים כי הדיבור הראשון מעשרת הדברות הוא ציווי על האמונה בבורא. כך כותב הרמב"ם : "אשר צוונו להאמין האלהות והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאות והוא אמרו אנכי ה' אלהיך" [ספר המצוות, מצוות עשה א, וכן בהלכות יסודי התורה א, ו]. וכן כתב הרמב"ן : "אנכי ה' אלהיך הדיבור הזה מצוות עשה, אמר אנכי ה', יורה ויצווה אותם שיידעו ויאמינו כי יש ה', והוא אלהים להם..." [על שמות כ, ב]. כן כתבו ראשונים נוספים.
אך ישנם הסוברים שאין בפסוק זה מצווה להאמין, כדוגמת ר' חסדאי קרשקש [אור ה' בהקדמה]: "ולזה טעה טעות מפורסם מי שמנה במצוות עשה להאמין מציאות הא-ל יתברך... ולזה ראוי שנאמר שלא הייתה הכוונה באמרם 'אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום' שיהיה כל אחד מצוה". כך גם כותב רבי דון יצחק אברבנאל [בפירושו לתורה שם]: "דיבור אנכי אינו מצווה, לא אמונית ולא מעשית, אבל היא הקדמה למצוות ואזהרות שיאמר בשאר הדיבורים, ועניינו להודיעם מי הוא המדבר אתם".
נגד שיטה זו האחרונה יצא המהר"ל בחריפות ב'תפארת ישראל' [בפרק לז]: "ולפיכך הרבה בני אדם אשר לא ראו אור החכמה, והיו הולכים אחר סברת לבם נשענים על דעתם מה שהיה נראה להם ולא חפשו החכמה במטמוניות חכמים, והיו אומרים כי התחלת עשרת הדברים הוא מן לא יהיה לך אלוהים אחרים והיו נותנים סברות בדויות למצא עשרת הדברים".
שאלות לדיון
לפי דברי החבר 'חלילה לה'' שיהיה בדתנו דבר שסותר את השכל. מה היחס בין אמונה להבנה, האם נכון להאמין בדבר מבלי להבין?
החבר מסביר שה'נפש המדברת' היא האדם. מיהו האדם: הגוף, השכל, הרגשות או הרצון?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
