ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(קלא. 11+ עד קלב. 6+)
מקורות לשיטת ר' אליעזר שמכשירי מצווה דוחין שבת
פתיחת ר' יוחנן – שני חידושים:
- 1.מצד אחד - שיטת ר"א אינה רק במילה אלא גם במצוות נוספות שנוהגות בשבת (שמכשירי מצווה דוחין את השבת).
חשוב: מדובר לא רק במצוות שבמצווה עצמה יש מלאכה אסורה ושהיא דוחה שבת, אלא גם במצוות שאין במצווה עצמה שום חילול שבת, בכל זאת מכשירי המצווה דוחין שבת. - 2.מצד שני – זה לא לכל המצוות, כלומר לא למדים בניין אב ממלה לשאר, אלא צריך מקור נפרד לכל מצווה.
הראיה – שבשתי הלחם צריך מקור מיוחד.
א. מצוות שבהן מכשירי מצווה אינם דוחים – מזוזה וציצית
המלאכות –
ציצית – קושר, מזוזה – כותב, בונה (כששם בבית).
המקור -
אין צורך במקור שלא דוחה, אלא להפך – יש צורך במקור שכן דוחה.
הסברא –
(למה כאן התורה לא קבעה שדוחה?)
- 1.רב יוסף – כי אין להם זמן.
אז למה לעשות דווקא בשבת?
דחיית אביי – אדרבה – כל שעה ושעה שלא קובע מזוזה או שם ציצית עובר על מצוות עשה.
(בזמן שגר בבית, ובזמן שלובש את הבגד (למסקנה שציצית חובת גברא)).
- 2.רב נחמן בי"צ – הואיל ויכול להפקירן ויפטר, כך שהחיוב אינו גמור.
- 3.ראשונים – פשוט: הואיל ויכול לצאת מהבית או להוריד את הבגד.
הגמרא לא הביאה את זה כי יש דעה במנחות שציצית חובת הבגד (מנא) גם אינו לבוש בו.
(תחילת הסוגיה ואז קלא: 3+)
ב. מצוות שבהן מכשירי המצווה דוחין
הערה:
במילה, עומר ושתי הלחם – במצווה עצמה יש מלאכה אסורה בשבת, והיא דוחה שבת לפי כולם, והחידוש של ר"א הוא שגם המכשירין דוחין.
בלולב, סוכה, מצה ושופר – במצווה עצמה אין שום מלאכה אסורה, ובכז" גם כאן מחדש ר"א שמכשירי המצווה דוחין!
| המצווה | למה אי אפשר ללמוד ממנה לשאר בבניין אב | המקור במצווה זו | הערות / דעת רבנן שחולקים |
| העומר | בעומר חייב לקצור לשמה (ואם מצא קצור – קוצר). צורך גבוה | "בחריש ובקציר תשבות" (שמות לד,כא) – כמו שהחריש הוא של רשות, גם הקציר של רשות, לאפוקי קצירת העומר שהיא של מצווה (וממילא מתירים גם את שאר הפעולות כמו ההרקדה והטחינה). |
|
| שתי הלחם | צורך גבוה | גזירה שווה מהעומר: בשתי הלחם: "תביאו לחם תנופה שתיים". | חייבים לומר שהגז"ש מופנה (כי אפשר לפרוך כנ"ל): בעומר כתוב לפנ"כ – "והבאתם את עומר ראשית קצירכם". בשתי הלחם בתחילת אותו פסוק "והקרבתם מנחה חדשה לה'".
|
| לולב | מה ללולב שכן טעון ארבעה מינים (לעיכובא) | ולקחתם לכם ביום הראשון – אפילו בשבת. וכיון שבעצם הנטילה אין איסור ממילא (מוקצה זה דרבנן), כנראה בא להתיר את הקציצה. | רבנן – ביום ולא בלילה. ור"א – "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים", אך רבנן – שם היה אפשר לחשוב שזה גם בלילה (כמו ישיבת סוכה). |
| סוכה | נוהגת לילות כימים | גזירה שווה מלולב: לולב – "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים", סוכה – "בסוכות תשבו שבעת ימים". | כאן לא צריך גזירה שווה מופנה, כי אינו מלמד דין חדש אלא גילוי מילתא שגם כאן דוחה שבת (רש"י ועוד). |
| מצה | גם נשים חייבות | גזירה שווה מסוכה: פסח – "ובחמישה עשר לחודש הזה חג המצות". סוכות – "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי...". | (ראשונים – כאן הגז"ש כן מופנה (למרות שלכאורה גם כאן אין צורך)). |
| שופר | לתקיעות יש חשיבות גדולה – מכניסות זכרונינו לפני ה', משחרר את העבדים/קרקעות וכו'. | "ובחודש השביעי באחד לחודש... יום תרועה יהיה לכם", וכיון שהתקיעה עצמה ממילא אינה מלאכה (אלא חכמה), בא להתיר את המכשירין. ומשם בהיקש נלמד גם לשופר של יובל. | רבנן – ביום ולא בלילה. ור"א - בשופר של יובל כתוב "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים". יום הכיפורים מיותר – מלמד דווקא יום. בעשור לחודש מיותר – מלמד להקיש את כל השופרות של תשרי זה לזה. (ורבנן – אמנם יש היקש לעניין כמה הלכות בתקיעה, אך לא לגבי הזמן שהרי זמנם שונה (זה בא' תשרי וזה בי'). |
| מילה | (עוד דבר שיש בשאר ואין במילה – אי אפשר להשלים אחר כך (מזכיר את סברת רב יוסף לעיל)
על המילה נכרתו 13 בריתות (הוזכר בפרשייה 13 פעמים). | "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" |
|
שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני
רבנים בבית המדרש
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
