ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
ברטנורא (אבות א, ו) כתב שכלל זה חל רק על 'כשרים', אבל ברשעים מותר לחשוד. וכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש (שם) שאם אדם ידוע כאדם צדיק, גם אם רואים מעשה שדי ברור שהוא מעשה לא טוב, צריך לפרש אותו לכף זכות, וע"ז אמרו החושד בכשרים לוקה. וכמו שמפורש במסכת שבת (קכז ע"ב) רשימת מעשים שהיו הרבה סיבות לפרשם על דרך החובה, ותלמידי החכמים שהיו עדים למעשה, דנו את עושה המעשה הכשר, לכף זכות. המעשה רוקח (דעות ה, ז) מקשה מה הקפידא על משה שחשד בעם ישראל, הרי בעיניו היו כרשעים? ומבאר שכיון שהיה להם סימן מאבותיהם שצריכים להאמין למילים האלו שאומר להם (עפ"י רש"י) לכן היו לעניין זה ככשרים. אמנם מרמב"ם (יסוה"ת ח, ב, ומו"נ א, סג) נראה שהצדיק את שאלת משה והן לא יאמינו לי, כיון שאינם צריכים מהדין להאמין באותות, עד מעמד הר סיני. וע"ש במרכבת המשנה שהקשה עליו מהגמרא שלומדת מכאן שאסור לחשוד בכשרים, ולפי דבריו כדין אמר משה שהם לא יאמינו לו. ויתכן שכדברי פרשני התורה שאומרים שהלשון 'לא יאמינו לי', הוא לשון שמשמע ממנו שעם ישראל הוא עם שאינו מאמין, וזה אינו נכון כמובן.
תפארת ישראל בכללי שבת (לד, אות ג) כתב שהאיסור הוא רק כשחושד באדם בלי רגלים לדבר, אבל אם יש רגלים לדבר מותר לחשוד. אמנם בספר חסידים (מד) כתב שאדם שנותן מעות לאשה בסתר מכשיל את האנשים בכך שיחשדו אותו, ומשמע שלמרות שיש בסיס לחשד, שהרי נתן לאשה בסתר, אסור לחושדו. נראה שיש להבדיל בין סוגים של רגלים לדבר, אם זה רק קשר נסיבתי רחוק, שהוא נפגש עם אשה, חייבים לדונו לכף זכות. אמנם אם יש חשש סביר שנובע מכמה סיבות, מותר לחשוד.
בדומה להבדל שכתב תפארת ישראל כתב גם דברי מלכיאל (ד, סא) על סוגית הגמרא בברכות (לא ע"א) שאם חושדים את האדם במה שאין בו חייב להודיע. וחילק בזה בין שני דברים שאם חשדו אותו בגלל דבר שעשה ושינה מדרכיו, ויש יסוד לחשד, אז צריך להסביר למה אין לחשוד אותו, והוא צריך לפרש למה עשה שלא כמו שעושה כל הזמן, אמנם, אם אנשים חושדים אותו בלי שום סיבה מיוחדת, אין צורך להסביר מה עשה, ולמה עשה, אלא רק להודיע שהחשד לא נכון. למרות שכתב במפורש שגם אם יש שינוי בדרכיו של האיש, אין היתר לחשוד בו, מ"מ הוא צריך להודיע שעושה כהוגן, כדי שאנשים אחרים לא ילמדו מהקול שיוצא עליו לעשות שלא כהוגן (ועי' בשל"ה לקמן שמביא רעיון דומה)
גם במסכת יבמות (כה ע"א) הגמרא מציינת כמה דברים שעלולים להעלות חשד בעיני אנשים (אדם שמעיד שאשה איש הותרה אסור לשאתה) ואסור לעשותם משום 'ולזות שפתים הסר ממך', אדם צריך להזהר ולא לעשות דברים מעוררי חשד. אמנם שם מדובר על דברים שיש עליהם חשד מוצק יותר, כיון שהאדם שעושה אותם ביצע לפני כן מעשה שעלול להחשיד אותו.
הרמב"ם בהלכות תשובה (ד, ד) כתב שאחד מהדברים המעכבים את התשובה הוא החושד בכשרים שחושב שלא עשה כלום, "והוא אינו יודע שזה עון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירות". הגמרא בברכות (לא ע"ב) אומרת שאדם שחושד את חבירו צריך לפייסו. מבאר השל"ה (אות פ - פריון, ז) שיש שני טעמים לצורך לפייס: א. שלא ילמדו אנשים אחרים ממעשיו של הנחשד, שחושבים שאם הוא עשה כך, מותר לעשות. ב. שאדם שחשד בשני עבר על 'לא תשנא את אחיך בלבבך', וצריך לפייסו. 'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול שעליו עומדת התורה, אמנם יש חריגה מזה, שאדם שעבר עבירה מצוה לשונאו על כך (פסחים קיג ע"ב), ולכן כאשר מבין שאין חשד, אין מה לשנוא אותו, ולכן חייב לפייסו שלא יעבור על שנאה שלא לצורך.
במסכת מו"ק (יח ע"ב) מובא "אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו, ושמח". לפי"ז ניתן להבין את חומרת החושד בכשרים, כי בדרך כלל יש נקודה קטנה של אמת במה שחושדים בנחשד, יתכן שהאדם הנחשד רצה לעשות את המעשה האסור, ויתכן שהוא אפילו עשה קצת. אבל הרינון והדיבור מעצימים את הנקודה הבעייתית שנמצאת באותו אדם והופכים אותו לכדי בעייה גדולה, שאותה אכן צריך לפתור, בעייה גדולה זו נוצרה רק על ידי הרינון והחשד.
מ"מ נראה שגם הרמב"ם בהל' תשובה, כמו הגמרא בברכות, עסקו באופן שהחשד לא נשאר רק בלב, אלא גם הוא אמר לו. ואילו אם החשד נשאר בלב, לא נאמרה על זה החומרא המיוחדת של ה'חושד בכשרים'. כנראה שדבר זה אסור, אבל לא נראה שהוא ממעכבי התשובה. בדומה כתב הריטב"א (שבת קיח ע"ב לדידי) שהגמרא במו"ק שאמרה שאדם נחשד רק אם יש בו קצת מהחשד, זה רק באופן שדיברו עליו, ולא אם חשבו עליו דברים לא טובים והם לא נאמרו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
