ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שי שלום בן רחל
מהו פשר כאב הראש המוזר של רבי יהודה דווקא מפסח ועד עצרת? הסביר הגר"י צדקה זצ"ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף', את הדברים כך: ארבע כוסות נתקנו כנגד ארבע לשונות של גאולה שבפרשת 'וארא' (ירושלמי פסחים פ"י הל' א'). מהן אותן ארבע לשונות? "והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי" (שמות ו, ו-ז).
כל אחת מן הלשונות הללו מבטאת רובד מסוים של חירות.
כשנשתה את הכוס הראשונה, נעלה בתודעתנו את רובד החירות הטמון בפסוק הראשון: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". נושא פסוק זה איננו דווקא עצם העבודה הקשה, כי אם הסבל. סבל הנובע מן העובדה שלעבדים אין כל מעמד בעיני משעבדיהם. שום אמנת ז'נבה איננה חלה עליהם. אבק אדם, ותו לא! עובדה זו גרמה בהכרח לדימוי עצמי נמוך של בני ישראל בעיני עצמם.
עם שתיית הכוס השנייה אנחנו מתקדמים בהיחלצות מן העבודה הקשה: "והצלתי אתכם מעבודתם". העבודה היא ערך חיובי. אבל זו שימשה בידי מצרים אמצעי ליישום פילוסופיית חיים שלמה. לאמור: יצירת מעמדות בחברה. זו חברה שעבודת הכפייה של בני אדם נחותים מעוגנת בה בחוק המדינה.
הכוס השלישית נמזגת לכבודה של הגאולה, כפשוטה. "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים". לגאול בעברית פירושו לקנות. מישהו גאל אותנו. כוס זו מוקדשת לכבודו של הגואל, ישתבח שמו! כאן ישנה הצהרה כי אנחנו עוברים להיות תחת חסותו של הבורא, יתברך, שגאלנו בעצמו. וכלשון המגיד בהגדה : אני - ולא מלאך! אני - ולא שרף! אני - ולא שליח! אני ה', אני הוא - ולא אחר!
הכוס הרביעית מוקדשת לבחירתו של עם ישראל על ידי ה' לעם סגולה: "ולקחתי אתכם לי לעם!"
והנה, בפרשת הציצית מצטווה משה על ידי רבש"ע: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם!" (במדבר טו, לח) וברש"י שם: "על כנפי בגדיהם", כנגד: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות יט, ד). על ארבע כנפות ולא בעלת שלוש ולא בעלת חמש (זבחים ח"י ע:ב) כנגד ארבע לשונות של גאולה, שנאמר במצרים: "והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי". מהו הקשר?
הגאולה הפיזית חסרת ערך
הסביר הגר"י צדקה זצ"ל, שנראה כי שלוש הלשונות הראשונות של הגאולה נוגעות לגאולה הפיזית. שלוש גאולות אלו אף מופיעות הן בפסוק אחד. והנה, הפסוק הבא: "ולקחתי אתכם לי לעם... והייתי לכם לאלוקים..." עוסק כבר בחירות הרוחנית. לאמור: בלי הגאולה הרוחנית, בלי שנותנים משמעות לחיים, אין כל ערך לגאולה הפיזית. זו איננה עמדת בפני עצמה. אין לה זכות קיום מבלעדי החירות הרוחנית.
עתה נחזור לנקודת ההתחלה. חג הפסח מבטא את החירות הפיזית. שבועות, לעומתו, מבטא את החופש הרוחני. והזמן שבינתיים הוא 'חול המועד' ארוך (רמב"ן עה"ת ויקרא כו, לו). ואנחנו מונים בכמיהה את הימים שבין ובין (ספר 'החינוך' במצוות ספירת העומר, מצווה ש"ו).
מעתה מובן פשר כאב הראש הממושך של רבי יהודה. אם ישנה חירות פיזית, וטרם הגענו אל החירות הרוחנית, זהו "כאב ראש" אחד גדול! עכשיו גם מובן הקשר של פרשת ציצית לכאן: כשם שבגד בן שלוש כנפות איננו מחויב בציצית, כך גם שלוש הגאולות בלי הרביעית – זה לא זה!
חז"ל ניסחו יסוד זה במשפט קצר: אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה! (אבות ו'). לאמור: החירות היא מצב נפשי שאיננו תלוי כלל בתנאים חיצוניים. החירות מבטאת את הנאמנות המוחלטת – גם במציאות של חיים קשים מנשוא – להכרה המוסרית, לאמונה ולעקרונות הטוב. בן חורין הוא אדם שניצב כסלע איתן, וכל סערות החיים לא יוכלו לו. מסעות דיכוי וניסיונות השפלה לא ינמיכו את קומתו הרוחנית. זוהי תשתיתה של חירות אמיתית!
ודברים אלו מוכחים במוראות עם ישראל בימי החידלון והאימה בתופת הנאצית, וכפי שכתב ויקטור פרנקל, אחד ממעוני אושוויץ שחזר מן התופת, בספרו 'האדם מחפש משמעות': אנחנו, שהיינו במחנה הריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מועטים, אך די בהם כדי להוכיח כי אפשר ליטול מן האדם את הכל, חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו.
היהודי המעונה נטל בליל פסח את מנת הלחם הדלה אשר העניק לו הצורר, וברגש של קדושה, עטוף ביגון ובכאב תהומי, בירך על הפת ונגס בפרוסה העלובה בעיניים עצומות ובלב בוכה. הוא לעס באיטיות ובכוונה את פירוריה וקיים בפרוסת לחם זו את מצוות אכילת מצות בפסח. ולמרבה הפלא, טעם את טעם... החירות!
יציאת מצרים, היא האב-טיפוס של היציאה מן המיצרים. שכן מצרים סמלה יותר מכל את עולם החומרנות, את שלילת הערכים, את הברוטאליות, את הטומאה, את השקר.
ואנחנו, הלילה הזה, כשנסב אל שולחן הסדר ונשתה אותן ארבע כוסות, נזכור את עוז הרוח ואת תעצומות הנפש ששאב היהודי המעונה מגאולת מצרים ועלה ונתעלה, והבין, כי חירות אמיתית פירושה שליטת הכרתו של האדם בעצמו בכל תנאי ובכל מצב ומסירותו לעקרונות הטוב, לאלוקים.
חג שמח!
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
