(לט. באמצע – לט: שורה אחרונה)

תזכורת מהדף הקודם:

A. מיץ פירות - שהכל,
B. טרימא (כתוש, לא לגמרי) – עץ.

ירקות חתוכים, מרק

א. פרימא – (גרגלידי דלפתא – חתך ראשי לפתות)
גדולים – אדמה,
קטנים - רב הונא: – שהכל (שינוי לרעה), רב יהודה – אדמה (שינוי לטובה – למתק).

ג. מרק ירקות (ללא הירקות) –

מיא דסלקא – אדמה,
מי שבת (שמיר, ואותו עצמו לא אוכלים) –
מתלבטים אם זה להעביר זוהמה (שהכל) או למתק (אדמה) -
ומכריעים שאדמה (מברייתא לגבי תרומה שמזכירה שהשבת נותן טעם).

ד. קמח בתבשיל סלק - רב כהנא:

1. 1. הרבה קמח – מזונות, מעט – שהכל.
2. 2. בכל מקרה שהכל – כי הקמח רק לדבק.

ה. פרוסה מול שלימה

(בשתי הסוגיות הבאות נאמרו הרבה פירושים. אנו הולכים בכיוון ששתיהן עוסקות באותו נושא).

A. פת צנומה
יש לפניו פת שלימה וצנומה (חתוכה לפרוסות) -
ר' חייא בר אשי – יכול על הפרוסות,
ר' חייא – על השלימה (דין בברכה – שהברכה תסתיים עם הבציעה, ובחתוכה אין בציעה).

[רבא – גם מסכים לחשיבות הבציעה,
אבל סובר שיברך ואח"כ יבצע (כי כשמברך עם הבציעה, בסיום הברכה זה כבר פרוסה, אז במה זה שונה מברכה על פרוסה).]

B. שלימה ופתיתים (נלמד לפי ר"ת, שברור שבלחם אין חשיבות לגודל)

• פרוסה (גדולה) – שלימה:

המחלוקת:
רב הונא – הם שווים (ומה שירצה)
רי"ח – דווקא על השלמה

• חיטים (פרוסה) > שעורים (שלם), גם לפי רי"ח,
  כי חשוב > שלם.

1. תלייה במחלוקת בתרומה - מה עדיף – בצל שלם קטן או חצי גדול (אותו גודל, אך עדיף לכהן כי בצל גדול טעים יותר (?)).
   דחייה – שם עקרונית החשוב עדיף (גדול), אלא שהשלם יותר מתקיים.
2. רנבי"צ – ירא שמיים (מר בריה דרבינא וכן שלמן) -
   יצא ידי שניהם ויברך על שלימה (שעורים) ופרוסה (חיטים) יחד.
   (אגב, כמו שבפסח עושים לפי כולם ("לחם עני"),
   ואגב - בשבת מברך על שתיים שלמות (ור' זירא בצע חתיכה גדולה ואין חשש לרעבתנות).

לרש"י

(לרב הונא גדול>שלם)

• פרוסה – שלימה:

1. המחלוקת:
   רב הונא: בשווים – מה שירצה, בפרוסה גדולה – עדיף הגדולה.
   רי"ח – דווקא על השלמה
2. 2. רנבי"צ – ירא שמיים (מר בריה דרבינא וכן שלמן) -
   יצא ידי שניהם ויברך על שלימה ופרוסה (גדולה) יחד.

• חיטים (פרוסה) > שעורים (שלם), גם לפי רי"ח,
  כי חשוב > שלם.

תלייה במחלוקת בתרומה - מה עדיף – בצל שלם קטן או חצי גדול (גדול).
דחייה – שם עקרונית החשוב עדיף (גדול), אלא שהשלם יותר מתקיים.