חלק א - הפסקות

א. הפסקות בק"ש וברכותיה

A. הקדמה
מיקום וסוג ההפסקה - מהחמור לקל:
אמצע, פרקים
שואל, משיב
כל אדם, כבוד, יראה.
B. הדעות

C. למה התכוון ר"י ב"ומשיב":
אם לדרגה מתחת – זה כר"י,
אם לאותה דרגה – זה ברור! תשובה – לאותה דרגה, ונוסיף "ואין צריך לומר...".

ב. הפסקות בהלל ומגילה

שאלו את ר' חייא האם פוסק. ההתלבטות:

כן – קל וחומר מק"ש שהיא דאורייתא ("פוסק ואין בכך כלום")
לא – פרסומי ניסא עדיף

ר' חייא – פוסק (כמו ק"ש),
רבה (לפי הרמ"א) – בימים שגומרים הלל – כמו ק"ש, כשאין גומרים – אמצע=פרקים.

וזה שרבינא לא פסק באמצע בשביל לומר שלום לרב בר שבא, זה כי יחסית אליו אינו חשוב.

אגב:

(סוגיא דומה במבנה לסוגיא הקודמת) –
שאלו את ר' אמי אם בתענית יחיד מותר לטעום. ההתלבטות:

כן – לא קיבל עליו טעימה,
לא – כן קיבל עליו הנאה.

ר' אמי – טועם ואין בכך כלום, וכן בברייתא (ר' אמי ור' אסי – עד רביעית).

ג. רב – אסור להקדים שלום לחברו לפני התפילה

A. מקור – "חידלו לכם מן האדם... כי בַמֶה נחשב הוא" (רב – מלשון במה, שמואל – במה חשבתו לזה ולא לאלו-ה).

B. קושיא ממשנתנו – הרי אצלנו שואל שלום לפני שהתפלל?
תשובת ר' אבא – האיסור דוקא במשכים לפתח חברו.

C. עוד באותו הקשר – רב אידי בר אבין – בכלל אסור לעשות חפציו לפני התפילה, וקודם יתפלל ואז יצא לדרך ("צדק לפניו יהלך, וישם לדרך פעמיו").

D. (אגב הזכרת ר' יונה-ר' זירא (בגירסא שלנו ר' יונה הראשון בסוגריים)) -
"ושבע ילין בל יפקד רע" -
ר' יונה-ר' זירא – אם לן 7 ימים ללא חלום – רע,
ר' חייא-רי"ח - אם לן שבע מדברי תורה, לא יקבל בשורה רעה.

ד. אלו הן בין הפרקים
A. בין ויאמר לאמת ויציב -
ת"ק – נחשב "בפרקים", ר"י – לא יפסיק.

ר' אבהו-רי"ח -
1. הלכה כר"י.
2. טעמו – וה' אלוקים אמת.
3. חוזר ואומר אמת, רבה – לא חוזר.

כיון שהזכרנו ויאמר-אמת -
B. אמירת "ויאמר" בלילה
ראינו ביב: (שיעור על יד, חלק א, ב) מחלוקת האם מזכירין יציאת מצרים בלילות, כאן מניחים שיוכל להזכיר את מצרים בברכת אמת ואמונה.

1. במשנה – ר' יהושע בן קרחה – "ויאמר" נוהג ביום בלבד.

2. רב – לא יתחיל, ואם התחיל – גומר.

3. במערבא – אמרו רק את ההתחלה והסוף, ורב יוסף שיבחם.

מקשה אביי – והרי רב אמר שאם התחיל גומר?
תשובת רב פפא – זה לא נחשב התחלה.
ואילו רב - כיוון שהגיעו ל"ואמרת אליהם" זה נחשב התחלה, ולכן אנו כיוון שהתחלנו – מסיימים.

4. חייא בר רב – רק אם אמר את "ויאמר", אומר את ברכת אמת.

קשה – מה עם יציאת מצרים?
תשובה – אומר ניסוח אחר להודות על יציאת מצרים.

חלק ב – סדר הפרשיות

א. שני הסברים
ר' יהושע ב"ק -
שמע – עומ"ש, והיה – עול מצוות, ויאמר – רק בלילה.
רשב"י ("חדא ועוד קאמר") -
שמע – ללמוד ללמד ולעשות, והיה – ללמד ולעשות, ויאמר – לעשות.

ב. השלכה (בהוה אמינא) – סדר תפילין וק"ש
מסופר על רב שהקדים ק"ש לתפילין –

קשה (בגמרא הסדר הפוך):

1. a. רב חייא בר אשי העיד שהקדים תפילין לק"ש!

תשובה - אולי זה לפני זמן ק"ש (וחידוש של רב חייא היה שבירך ברכת התורה גם ללימוד משנה).

1. b. בברייתא (לגבי חופר קבר) – קודם תפילין ואז ק"ש,
   תשובות:
2. רב כר' יהושע ב"ק שקודם יקבל עומ"ש ואז מצוות.
   דחייה – ר' יהושע בן קרחה דיבר על קריאת הפרשיות, לא על עשייה בפועל.
3. אכן רב לא סובר כך, ובאותו מקרה השליח אחר להביא לו את התפילין.

ואכן – מי שקורא ק"ש ללא תפילין -
עולא – עדות שקר,
רי"ח – כמו עולה ללא מנחה, זבח ונסכים.

ג. אגב, נטילת ידיים לפני ק"ש ותפילה

A. החשיבות -
כאמור, רב נטל ידיו,
ורי"ח – זוהי קבלת עומ"ש שלימה, וכאילו הקריב קרבנות.

B. אם אין לו מים
רבא: לק"ש – כל מידי דמנקי  (וכן רב חסדא קילל את מי שמחפש מים על חשבון זמן ק"ש).
לתפילה – בדרך – פרסה, מחוץ לדרך – מיל.